לשמור את הקול של מישהו: מה להקליט ומה לעשות עם מה שיש לכם

עיקרי הדברים

הקליטו עם הטלפון שיש לכם בכיס, בחדר שקט, במרחק של כשלושים סנטימטרים מהמדבר/ת. רעשי סביבה הורסים הקלטות חובבניות; איכות המיקרופון כמעט אף פעם לא. שאלו שאלות פתוחות – איך נראה הרחוב, מה כלל התפקיד ביום-יום, איך שני אנשים הכירו – ועצרו אחרי עשרים דקות. אחר כך שמרו שלושה עותקים על שני סוגי אמצעי אחסון, אחד מהם במקום אחר, כתבו מי, מתי ואיפה בתוך שם הקובץ, והכינו גם תמלול בנוסף לשמירת ההקלטה עצמה.

אין שום דבר שצריך לקנות מראש. הטלפון שכבר נמצא איתכם, אם משתמשים בו בתשומת לב בחדר שקט, יניב הקלטה שתשרוד אתכם, וזה יקרה היום ולא אחרי סוף שבוע של מחקר על מיקרופונים. הקושי בתהליך הזה לא טכני. הוא נמצא בשאילת שאלות שמביאות תשובה אמיתית, בשמירה על משך קצר מספיק כדי שהמרואיין ייהנה, ואז בטיפול בקובץ כך שיישאר ניתן לפתיחה ולאיתור גם בעוד עשרים שנה.

אם הגעתם לכאן עם תיקייה מלאה הקלטות של מישהו שכבר נפטר, אפשר לדלג להמשך. העצות על אחסון ותיוג תקפות בדיוק במידה הזו למה שיש לכם כבר כמו למה שאתם עומדים להקליט, וזה החלק שבו רוב האנשים מתרשלים.

חדר שקט מנצח ציוד טוב

מה שהורס הקלטות חובבניות הוא החדר, לא המיקרופון. טלפון שמונח במרחק של כשלושים סנטימטרים מהמדבר, בחדר שקט, יישמע טוב יותר מציוד יקר שמופעל בצורה גרועה במטבח כשמאוורר הקיטור פועל. לפני שלוחצים על הקלטה, הקשיבו לחדר לרגע במטרה לשמוע כל דבר מלבד האדם שמדבר. תנועה בכביש, טלוויזיה בחדר סמוך, מאוורר, מקרר שנדלק וכובה. כבו את מה שאפשר לכבות וסגרו את הדלת על השאר.

לאחר מכן הניחו את הטלפון במקום שבו הוא יישאר במקומו, במרחק של בערך שלושים סנטימטרים, ותנו לו לעבוד לבד. אל תחזיקו אותו ביד ותנועעו בו בזמן הדיבור. אל תניחו אותו על משענת כיסא שמישהו יתופף עליה באצבעות. בדקו את שלושים השניות הראשונות באמצעות האזנה לפני שממשיכים לכל הפגישה, כי הקלטה שמתגלה כלא שמישה שווה לתפוס בדקה הראשונה ולא באחרונה.

אם הם גרים במקום מרוחק

הקלטת שיחת טלפון מסורבלת יותר מהקלטת אדם שיושב על כיסא, והכללים משתנים – מה חוקי תלוי במקום שבו שניכם נמצאים, וגם חברות הסלולר והמכשירים עצמם נבדלים במה שהם מאפשרים. בקשו רשות מראש, על ההקלטה עצמה, וקבלו את התשובה גם היא מוקלטת. השיטה הפשוטה והאמינה ביותר היא להעביר את השיחה לרמקול בחדר שקט ולהקליט אותה במכשיר שני. הצד שלהם יישמע דל יותר מהצד שלכם. זה הפסד ממשי, ועדיין שווה לשמור על ההקלטה.

שאלו שאלות שאי אפשר לענות עליהן ב"כן"

ההבדל בין הקלטה שמאזינים לה שוב לבין הקלטה שנשארת סגורה נמצא כמעט כולו בשאלות. שאלות סגורות מולידות תשובות סגורות. "נהנית לגור שם?" תיתן לכם כן. "איך נראה הרחוב כשיצאת מהדלת הקדמית?" תיתן לכם תיאור, ובתוך התיאור בדרך כלל מסתתר אדם, חנות, ריח, עבודה שכבר לא קיימת.

כוונו לשאלות שדורשות תמונה או רצף כדי לענות עליהן:

• איך נראה הרחוב שבו גדלת?
• מה בעצם כלל התפקיד שלך, שעה אחר שעה, ביום רגיל?
• איך אתה ואמא הכרתם – מה קרה קודם?
• מי עוד גר בבית, ואיפה כל אחד ישן?
• מה עשית ביום שבו לא היה מה לעשות?

ואז התרחקו מהדרך. הדבר השימושי ביותר שאפשר לומר הוא כלום, ולאחריו "ואז מה קרה?". אנשים מפסיקים לדבר כשהמאזין מתחיל לדבר, לא כשנגמר להם מה לספר. התאפקו מלתקן תאריכים. אם הם אומרים 1963 ואתם בטוחים שזה היה 1964, תנו לזה לעבור; אתם מקליטים את הגרסה שלהם, ותמיד אפשר להעיר על זה בהערה מאוחר יותר.

עשרים דקות, ואז לעצור

עשרים דקות הן פגישה ריאלית. פגישות ארוכות מעייפות את כולם, והמחצית השנייה כמעט תמיד גרועה מהראשונה – התשובות מתקצרות, הקול משתטח, והאדם מתחיל להרגיש כמו נבדק ולא כמו מוקשב לו. לסיים כשהדברים עדיין הולכים טוב פירושו שיש פגישה נוספת, והפגישה הבאה תתחיל מהר יותר כי שניכם כבר יודעים איך זה עובד.

שלוש פגישות קצרות בשלושה מפגשים יניבו יותר חומר שמיש מאשר אחת ארוכה, והן מאפשרות לכם להמשיך משם שהפסקתם. תאזינו להקלטה ותמצאו את השאלה שהייתם רוצים לשאול. כתבו אותה בראש הרשימה לפגישה הבאה.

תנו שם לקובץ לפני כל דבר אחר

התיוג חשוב יותר מכל החלטה טכנית אחרת במאמר הזה. תיקייה של קבצים בשם voice memo 14 היא תיקייה שאף אחד לא יפתח פעמיים. כתבו מי מדבר, מתי הוקלט ואיפה, בתוך שם הקובץ עצמו, לא בפתק נפרד שיאבד את הקשר להקלטה. מי שיפתח את התיקייה בעוד עשרים שנה לא יזהה את הקול ולא ידע איזו סבתא זו.

לגבי פורמט: WAV לא דחוס שומר על הכול והקבצים גדולים. לדיבור, קובץ M4A או MP3 בביטרייט גבוה הוא עותק שימור סביר, וקל בהרבה לאחסן, לגבות ולשלוח לבן דוד. אם הטלפון נותן לכם אפשרות לבחור ואין מגבלת אחסון, WAV לא יזיק. אם אין אפשרות בחירה, אל תדאגו יותר מדי – ההקלטה שבאמת יצרתם עולה על הפורמט שלא בחרתם.

שלושה עותקים, שני סוגי אחסון, אחד במקום אחר

עותק אחד אינו ארכיון. הכלל שאנשי ארכיונים משתמשים בו הוא שלושה עותקים, על שני סוגי אחסון, ואחד מהם במקום אחר. זה נשמע מסובך עד שסופרים כמה עותקים יש לכם כרגע בפועל: עותק בודד בטלפון שנמצא בכיס, קרוב למדרגות, למים ולגנבים.

גרסה שעובדת למשפחה: הקבצים על המחשב שלכם, עותק בכונן חיצוני שנמצא בבית של קרוב משפחה או ניתן לאח או אחות, ועותק באחסון בעננה. אחסון בעננה נחשב לאחד משלושת העותקים, לא לגיבוי בפני עצמו. חשבונות נסגרים, תנאי השירות משתנים, ותיקיות עננה משותפות נוהגות להיעלם כשבעל החשבון נפטר – וזה בדיוק התרחיש שבגללו כל התרגיל הזה קיים. תנו לקרוב משפחה עותק משלו, על כונן משלו, בשליטתו שלו.

שמרו על המקור נטול שינויים. כל עריכה, קיצוץ או ניקוי שתעשו, עשו על שכפול בשם קובץ אחר. הקלטות מקוריות הן הדבר שאי אפשר לשחזר.

לתמלול תפקיד שונה מזה של ההקלטה

שני הדברים רצויים, מטעמים שונים. ההקלטה היא הקול – המבטא, ההשתהויות, הצחוק, הדבר שנכדה תרצה להשמיע כדי לשמוע איך היא נשמעה. תמלול לא יחליף את זה ולא צריך לנסות. מה שהוא כן עושה הוא להפוך את ההקלטות לשימושיות: ניתנות לחיפוש לפי שם ומקום, ניתנות לציטוט במכתב או בהספד, וקריאות לקרובי משפחה שלא ישבו שעתיים להאזין אבל בהחלט יקראו ארבעה עמודים.

אפשר לתמלל בעצמכם, שזה איטי אבל מכריח אתכם לשמוע כל מילה, או להעביר את זה בתוכנה ולתקן את התוצאה. אם בוחרים בתוכנה, SozAI הוא אפליקציית תמלול ל-iOS, ל-Android ול-macOS שמפיקה טקסט עם תיוג דוברים וסיכומים ביותר מ-99 שפות, מה שעוזר כשיש שני אנשים שמדברים אחד על השני. יש גם מדריך לתמלול אודיו לטקסט אם אתם רוצים להבין את השיטה הכללית לפני שבוחרים כלי.

לתמלל את הכול הוא בדרך כלל צעד שגוי. תמללו את ההקלטות שהייתם מתחרטים על אבדן התוכן שלהן, השאירו את השאר כאודיו עם שמות קבצים ברורים, וחזרו אליהן כשמישהו ישאל.

למה לצפות שיילך לא כשורה

קולות מבוגרים, מבטאים חזקים, תותבות, מכשירי שמיעה ושני אנשים שמשלימים משפטים אחד של השני – כל אלה קשים לתמלול אוטומטי, וכל כלי להמרת אודיו לטקסט ייתן לכם טיוטה ולא מסמך סופי. שמות של כפרים וקרובי משפחה שנפטרו הם המקום שבו זה נכשל הכי הרבה, וזה בדיוק המילים שחשובות לכם. תקצבו שעה של תיקונים לחומר שאתם מתכוונים לשמור כטקסט.

גם לניקוי אודיו יש גבולות. הפחתת רעש יכולה להרים קול מתוך הקלטה רועשת, ואם דוחפים את זה רחוק מדי הקול נשמע כאילו הוא מגיע מבעד לקיר. המהום ורחש אפשר להפחית; טלוויזיה שפועלת באותו החדר אי אפשר להסיר. זה בעצם הטיעון בעד חדר שקט, רק שמגיעים אליו אחרי המעשה.

וצפו לכך שהשיחה עצמה תהיה לא אחידה. פגישות מסוימות מניבות עשרים דקות של זהב, ואחרות מניבות תקציר מנומס של דברים שכבר ידעתם. זה נורמלי, וזו לא סיבה להפסיק. ההקלטה שתעשו ביום שלישי רגיל, באור לא משהו, עם הכלב בפריים, היא זו שתושמע.