קלטות, VHS ודיקטפון ישן: מסדרים ארכיון משפחתי

נקודות מפתח

מיינו לפני שקונים כלום. חלקו את הקופסה לפי פורמט, ואז לפי זה אם התווית אומרת משהו. קלטות בלי תווית מטופלות ראשונות, כי אף אחד לא יודע מה יש עליהן. הפורמטים הדחופים הם אלה שנשארו להם הכי מעט נגנים פעילים — Video8, Hi8, MiniDV, מיקרוקסטה — ולא בהכרח הקלטת הכי ישנה. נגני קלטות רגילות ו-VHS עדיין זולים ונמצאים בכל מקום. לחות היא מה שבאמת מחריב ארכיון; עובש נפוץ הרבה יותר מהתדרדרות מגנטית. עבור כמה קלטות בודדות, כדאי לעשות זאת בעצמכם. מעבר לכך, שירות חיצוני בדרך כלל משתלם יותר במונחי זמן וכסף.

הקופסה נמצאת בעליית הגג מאז המעבר האחרון, ואולי אפילו מהמעבר שלפניו. חלק מהתוכן מתויג בכתב יד שאתם מזהים. חלק לא מתויג בכלל. יש שם מצלמת וידאו בלי מטען, דיקטפון עם תא סוללות מחומצן, וערימת קלטות VHS שיכולות להיות סרטי משפחה ויכולות להיות סתם סרט שהוקלט מהטלוויזיה ב-1994.

אין צורך לפתור את כל זה בסוף השבוע הזה. מה שצריך זה שעה של מיון, כדי לדעת אילו חלקים באמת בסיכון ואילו יישארו תקינים גם בעוד חמש שנים. רוב האנשים עושים את זה בסדר ההפוך ומתחילים בקנייה של מכשיר לכידה.

מיון על הרצפה, לפני כל קנייה

רוקנו את הקופסה על שולחן או על הרצפה. עשו ערימה לכל פורמט. קלטות אודיו רגילות בערימה אחת, מיקרוקסטות בערימה נוספת, VHS בערימה משלה, וקלטות המצלמה הקטנות — Video8, Hi8, MiniDV — כל אחת בערימה נפרדת, כי הן נראות דומות אבל אינן ניתנות להחלפה.

אחר כך מיינו כל ערימה בשנית, לפי תיוג. כל קלטת עם תיאור ברור על השדרה הולכת לסוף. כל קלטת ריקה, או מסומנת רק במספר, או עם מדבקה שקרוסה, הולכת לתחילת התור.

המיון השני הזה מרגיש הפוך, כי הקלטות המתויגות הן אלה שיש לכם סיבה רגשית לרצות בהן. עדיין זה הסדר הנכון. קלטת שכתוב עליה "חנוכה 1996" היא כמות ידועה — אפשר לשער בערך מה יש בה ולהחליט בהמשך אם היא שווה את השעה. קלטת בלי תיוג היא הקלטת היחידה בקופסה שאולי מכילה משהו שאף אחד במשפחה לא זוכר שקיים. אלה שוות פתיחה ראשונה.

יש לכם כרגע מפה. כתבו אותה — כמה קלטות מכל פורמט, כמה בלי תיוג. הרשימה הזו היא מה שיעזור לכם להחליט את כל השאר, כולל אם לשלם למישהו אחר שיטפל בזה.

מה באמת בסיכון

שני דברים מאיימים על ארכיון משפחתי, ורק אחד מהם הוא הקלטת עצמה.

הראשון הוא לחות. עובש על קלטת הרבה יותר נפוץ מהתדרדרות מגנטית, וזה מה שבאמת מחריב הקלטות. עליית גג מתחממת בקיץ ומתקררת בחורף עם עיבוי. מחסן או מוסך גרועים אפילו יותר. אם אתם לא עושים דבר נוסף היום, העבירו את הקופסה לתוך הבית — ארון, מתחת למיטה, כל מקום עם טמפרטורה ולחות דומות לחדרים שבהם אתם חיים. הפעולה הפשוטה הזו קונה לכם שנים ולא עולה כלום.

הדבר השני הוא הנגן, וזה החלק שאנשים מזלזלים בו. קלטת מגנטית שאוחסנה קרירה, יבשה, ומרוחקת מרמקולים או ממנועים שורדת עשרות שנים. הפאניקה בנוגע ל"תוקף" של קלטות אודיו ביתיות מוגזמת, לפחות עבור כל מה שהיה מאוחסן בפנים הבית. מה שלא שורד זה היכולת להשמיע את הקלטת. נגני קלטות רגילות ו-VHS עדיין זולים וזמינים, ויישארו כאלה עוד זמן מה. נגני Video8, Hi8, MiniDV ומיקרוקסטה לא. יוצרו מהם פחות מכשירים, שרדו מהם פחות, ואלה שנשארו נרכשים יותר ויותר על ידי אנשים שעושים בדיוק את מה שאתם עושים כרגע.

אז סדר העדיפויות אינו הישן ביותר תחילה. הוא כזה:

• כל קלטת עם שכבות לבנות או פרוותיות על הסרט או בתוך המעטפת — מטפלים בה בנפרד, ולא מריצים אותה בנגן שחשוב לכם.
• קלטות מצלמת וידאו: Video8, Hi8, MiniDV.
• מיקרוקסטות, כולל כל מה שנמצא בתוך הדיקטפון עצמו.
• קלטות רגילות ו-VHS בלי תיוג.
• כל מה שמתויג ומזוהה.

הדרך להוציא כל פורמט

קלטת אודיו רגילה היא הקלה ביותר. נגן פעיל, כבל לכניסה של מחשב או כרטיס קול USB זול, ותוכנת הקלטה. כל התהליך רץ בזמן אמת — קלטת של שישים דקות דורשת שישים דקות — ואתם צריכים לשבת בצד כי צריך להפוך את הקלטת ולעקוב אחרי עוצמת הקול. נגן USB זול לכל המהלך יסתדר, והתוצאה תישמע ממוצעת: רכה, קצת עמומה, עם תנודות בכל מה שכבר התקשה במקורי. לתוכן דיבור זה לא כזה קריטי. למוזיקה זה משנה יותר.

מיקרוקסטה דורשת את המכשיר המקורי או מכשיר תואם, וזה האילוץ. אם הדיקטפון עדיין עובד, השתמשו בו. הקליטו את הפלט שלו בדיוק כמו שהייתם עושים עם נגן קלטות. אם הוא לא עובד, אתם מחפשים מכשיר תקין, והשוק הזה דלוח יותר מזה של קלטות רגילות.

ל-VHS אין מסלול ישיר להפוך לקובץ דיגיטלי. אין כבל שהופך אות וידאו אנלוגי לקובץ בעצמו. צריך נגן וידאו פעיל בתוספת מכשיר לכידה USB שמחובר בין הנגן למחשב, וצריך שהשניים ידברו זה עם זה כמו שצריך לפני שמתחילים, וזה החלק שגונב את הערב.

קלטות מצלמת וידאו פועלות באותו אופן, עם תוספת אחת שכדאי להתייחס אליה ברצינות: תפסו את הסאונד כראוי, לא כרעיון משני. סרטון משפחתי בדרך כלל שווה יותר בגלל מה שאומרים בו מאשר בגלל התמונה. התמונה היא מלבן קטן, רך ורועד. הקולות הם החלק שתחזרו אליו בפועל. אם ההגדרות של מכשיר הלכידה נותנות לכם בחירה לגבי איכות השמע, בחרו באפשרות הטובה יותר.

לעשות בעצמכם או לשלם למישהו אחר

שירות המרה גובה תשלום לכל קלטת. הוא הופך את כל הפרויקט להזמנת שליח וחכייה, ומקבלים בחזרה קבצים בלי להשקיע אפילו ערב אחד בכבלים.

לעשות זאת בעצמכם עולה ערב אחד של הקמה — מציאת נגן, קניית ציוד לכידה, הבנה מדוע התוכנה לא קולטת אות — ואז זמן אמת לכל קלטת בהמשך. זמן אמת פירושו זמן אמת. קלטת VHS של שלוש שעות היא שלוש שעות של המכשיר שלכם עובד.

נקודת האיזון היא בדרך כלל כמה קלטות. מתחת לזה, ערב ההקמה שולט והשירות מנצח מבחינת הזמן שלכם, אף שהוא עולה יותר לקלטת. מעל לזה, התשלומים לכל קלטת מצטברים מהר וערב ההקמה מתקזז לאפס. אם רשימת המיון שלכם מונה ארבע קלטות, הזמינו שירות. אם היא מונה ארבעים, קנו את הציוד.

יש מסלול אמצעי שהרבה פעמים הגיוני: לשלם לשירות עבור הפורמטים שבהם אין לכם נגן — Hi8, MiniDV — ולטפל בעצמכם בקלטות הרגילות וב-VHS, כי הנגנים האלה זולים מספיק שבכל מקרה שווה שיהיה לכם אחד.

תיקייה של קבצים אינה ארכיון

הקלטות חוזרות כקבצי MP4 ו-WAV עם שמות שהם תאריך ומספר סידורי. זו דיגיטציה מוצלחת מבחינה טכנית וחסרת תועלת מבחינה מעשית. אף אחד לא עובר על ארבעים קבצים בלי כותרת בחיפוש אחרי הרגע שבו סבתא מדברת על החווה.

שני דברים פותרים את זה. שמות — אפילו גסים, אפילו ניחושים, שנכתבים בזמן ההשמעה. וטקסט, כי טקסט הוא מה שהופך שמע לחיפוש. תמלול של קלטת בת תשעים דקות מאפשר למצוא משפט אחד בתוך שניות, במקום לגלגל את כל הקלטת. אם הקבצים כבר נמצאים בטלפון או במחשב Mac, הרצה שלהם באפליקציית התמלול נותנת לכם טקסט עם תיוג דוברים, כך שאפשר לדעת מי מדבר בלי לזהות כל קול בעצמכם, ויש סקירות על הפיכת הקלטות שמע לטקסט וקבצי וידאו לטקסט אם רוצים לראות מה מתקבל לפני שמתחייבים לכל הקופסה.

תמלול של הכל, בכל זאת, בדרך כלל צעד שגוי. רוב הקלטת המשפחתית היא רקע — מסיבת יום הולדת שבה החלק המעניין נמשך שלושים שניות. תמללו את הראיונות, את שיחות הטלפון המוקלטות, את הקלטות שבהן מישהו בבירור מספר סיפור לצלמת. הניחו למסיבת החתונה להיות וידאו עם שם קובץ הגיוני.

מה לא תקבלו בחזרה

דיגיטציה משמרת את מה שיש על הקלטת. היא לא משפרת אותו. הקלטת מצלמת וידאו שהייתה כהה ורועשת ב-1998 תהפוך לקובץ כהה ורועש, רק שכעת קבוע. תוכנת לכידה עם הגדרות שיפור בעיקר תגרום לתוצאה להיראות מעובדת ולא בהכרח טובה יותר.

קלטת עם עובש היא עבודה למומחה, והרצתה בנגן ביתי מפזרת את הבעיה לראשי הקריאה ואז לקלטת הבאה שתריצו. הצידו אותן בנפרד במקום להתנסות עליהן.

תמלולים אוטומטיים של קלטות ישנות יהיו לא מדויקים בדרך מסוימת: הם מתמודדים היטב עם קול ברור לצד המיקרופון ומתקשים עם חדר מלא באנשים, טלוויזיה ברקע, ורחש הקלטת שמתחת לכל זה. צפו לתקן שמות, מילים בניב מקומי וכל דבר שנצעק ממרחק בחדר. עדיין זה מהיר יותר מהקלדה מאפס, אבל זה לא מסמך סופי, והקלטות שבהן זה חשוב ביותר הן פעמים רבות אלה שהוקלטו הכי גרוע.

ולבסוף, שום דבר מכל זה אינו גיבוי עד שיש שני עותקים בשני מקומות. דיסק אחד באותו בית שבו נמצאות הקלטות המקוריות מרוחק שיטפון אחד מלהיות שום דבר.