הדף היומי מסכת בבא קמא דף ג

[מוזיקה] בו בקמ דף ג אנחנו מתחילים בסוף העמוד הקודם. הגמרא למעלה שאלה אחרי שמצינו בהלכות שבת של תולדותיהם כיוצא בהם ובטו ראינו של תולדותיהם לו כיוצא בהם. שאלנו מה הדין בנזיקין ורב פופ ענה יש מהמהם כיוצא בהם ויש מהם לו כיוצא בהם. והגמרא הביאה בהתחלה את קרן והגמרא סיכמה שתול בקרן היא כקרן וחיכה. אמר רב פופה את תולדותיהם לוקא יוצא במולי. בוא ננסה השן ורגל. אז מתחילה הגמרא לברר את הדין של שן ורגל. איך הכתיב ד תניה על הפסוק שכתוב ככה כי יבער איש שדה או קרן. אז יש יבער וכתוב ושילח את בהירו. יש ושילח ויש ביאר בשדה אחר. מה זה ושילח ומה זה ביאר? מתב שדה ומטב קרמו ישלם. אז אומרת הבריתה ושילח זה הרגל היינו שהיא הזיקה בדרך הילוכה. איך אתה יודע? וכן הוא אומר משלחי רגל השור והחמור. ומה שכתוב וביאר בשדה אחר זו השן. וכן הוא אומר כאשר יבאר הגלל עד תומו. הגלל זה שן. רשי אומר פירוש אחד בגלל שהוא לפעמים מגולה פעמים מכוסה. פירוש אחר אומר רשי גלל זה ראי שהשן מבערת לאכול ונעשית גלל כמו גללי אדם וגללי בהמה. או אמר מר ושילח זו הרגל. וכן הוא אומר משלחי רגל השור והחמור. שואלת המרה למה צריך את הפסוק הזה? תמה דכתב החמון ל משלחי רגל השור והחמור או לו אחי. במה היא מוקמת לה? במה היייתה מאמיל את הפסוק? ושילך היא קרן כתיב כבר יודעים שקרן חייבים והשן גם כ כבר יש עליה בפסוק. עכשיו אמרנו שהוא ביאר זה השן. אז וודאי ששלח זה רגל. אונה הגמרא לא אצטריך היייתי חושב סק דעתך מנה הדי וידי השן גם ושילח וגם הו ביר זה שן. למה צריכים שני פסוקים? וה זה מכל קרנה מה שכתוב הוא ביאר היינו גמר את הקרן. ה זה לא מחלק קרנה קומ שמלן לא שהושלך זה רגל. שה אומר ובאמת ושת דקים מ הרגל. אז שם דלא מחקר מנן שוא באמת חיו. אז זה אנחנו נדום יד הרגל. מה רגל לא שנה מח לקרנה ולא שנה לא מח לקרנה. למה לא שנה? כיוון שברגל לא כתוב וביאר. אז אם כן אף שן לא שנה מח לקרנה ולא שנה לא מח לקרנה. אז עד כאן ביררנו את הפסוק של רגל. עכשיו עוברים אומר מר וביאר זו השן. מאיפה ידעת שביאר ז עשן? לכן הוא אומר כאשר יבאר הגלל תומו. גלל אמרנו זה שם. אז גם פה אנחנו שואלים תכתבו כאשר יר הגלל תומו. אוחי במה הו קמלה? במה הייתי ממי את הפסוק? היא קרן כתיב הא רגע כתיב כבר. אז ודאי שזה שן. אונה הגמרא צרס קת מדי ודי גם ושילח וגם הוא ביאר על רגל. ולמה צריכים שני פסוקים? ד זיל ממילא ד שלח שלוכי ושילח זה שהוא שילח אותה י זה רגל שהלכה לבד. קומה שמלה שהוא חייב על רגל גם כן כשהיא הלכה לבד. ושתדעו כי השן אז באמת אכו שואל רגל דז ממילא מנלה. אונה הגמרא דו דשן מה שן לא שנה שלך שלו לא שנה דז ממילא כי לא כתוב שם בשיל אף רגע לא שנה לא שנה שלך שלוך לא שנה. אזל ממילא שואלת הגמרא וכתוב החמון ושילך ולא באובי. ואני אשמע ושילך מה שמ גם רגל ומה שמע ש? איך מה שמע רגל? כתי משלחי רגל השור וחמור. ומה שמע שן דכתיב ושן בהמות השלח בה. אונה הגמרא איליו קרא תר ומין או ה או הא תכלית או רגל דזקו מצויי. לכן הוא יותר חמור. או שם דשנה זקה זה סיבה אחרת להחמיר. אתה אומר אז מה? אבל סוף סוף כל אחד יש לו חומרה שאין בחברו. אז מכד ש קולים אן ואין לך אחד יותר חמור מך ו. אז אם כן ויבואו שניהם ד מניו מ פקת את מי תוציא. אז נשארה השאלה למה צריכים וביר תכתוב ושילח ואני אדע גם רגל וגם שם. תרץ את הגמרא צריך סקת מנ מ שלח שלו גם בשן וגם ברגל. אבל אזל ממילא לא. לכן כומה שמלן שהוא ביר זה שן ושמה לא כתוב ילך שמה כתוב אפילו ממילא. אז ממי עכשיו רגל נלמד משם כפי שאמרנו למעלה. טוב עד כאן ביררנו שן ורגל. עכשיו את התולדות שלהם בוא נבדוק. תולדה זה שן. מי מה העניין של שן? אמרנו יש הנאה זקה היא נהנית. אז מה התולדה? תחכה בכותל הנאתה והפילה את הכותל נפה פירות להנאתה התגלגלה אליהם ורצתה להתקרר עליהם. אז לכאורה מה ישנ שן נזקו מונ ושמירתו עליך אישנה זק ונ ושמירתן עליך. אז למה לא לחייב בדיוק כמו שן? אלא תולדה דשן כשן פופ תולדה דרגל תולדה דרגל. מי מה ההגדרה של רגל שהיא מזיקה בדרך הילוכה? אז אם כן מה התולדות? הזיקה בגופה דרך הילוכה בשערה דרך הילוכה בליף שעליה גם כן דרך הילוכה בפרום ביה שבפיה בזוג שבצו רע. זה התולדות של רגל. אז מה ישנה רגל? זה כו מצוי ממנח ו שמירתו עליך. אנה מזקן מצוי במנח ושמירתו עליך. אין התולדה דרגל כרגל חיקמה הרב פופה ו דבור שואת הגמרא. מה זה תולדה של בור? תולדה דבור מה יו אי מ י? למה כי בור עמוק עשרה טפחים הוא דרכו לאמית תולדת תשע בפסוק לא ט כתיבה ולא י כתיבה שניהם לא כתובים. זה לא קשה? לא קשה למה? כתוב בפסוק והמת יהיה לו. זאת אומרת שמדובר בבור שראוי להמית. אמר רחמוני קמלו לרבנן י אבדן מיתה ט נזיקין אבדי מיתה לא אבדי. אז אם כן שניהם כתובים בעצם. אז מה שתנו הסוף סוף זה אב למיתה זה אב לנזיקין. רשי מבי מביא שכתוב בפסוק ונפל שמה שור או חמור. מה קרה לו? בין אם הוא מת בין אם הוא זק על הבור שלם. נכון שאם הוא מת בבור של תשע הוא לא ישלם אבל אם הוא זק הוא כןש שלם. אז אם כן שניהם אב. אז מה זה תולדה של בור? אלא אבנו סכינו ומשאו שהנכם ברשות הרבים והזיקו. אז אנחנו מבררים איך ידם אידפ קרינו והם לא שלו בין לרב בין לשמואל. שנראה בהמשך שהם חולקים פה. הם מסכימים שהיינו בור כי כמו שבור זה לא בהכרח הבור שלו. הוא הלך לרשות הרבים וחפר שם בור על פעולת החפירה התורה י. אז כך גם פה שהוא מניח אבן סכין או מסע ומפקיר אותם זה בור. ואם אתה אומר שמדובר דלא הפקיר הוא זה נשאר ממונו. אז נחלקו בזה רבי שמואל אי לי שמואל שאמר לכמו דף חח ואמר כולם מבורו למדנו. אז היינו בור והי לרב דמה כולם מ שורו למדנו היינו שור כי זה ממונו כמו ששור ממונו. ואז אנחנו חוזרים ושואלים גם לפי שמואל מה ישנ בור שתחילת תעשיה ו לנזק ומונח ושמירתו עליך. אנמה תחילת עשייתן לנזק שהוא מניח אותם פה הם יכולים להזיק ומונח ושמירתן עליך אל תולדה דבור כבור חיק הרב פופה. תולדה דמבה מה זה מניו? מה זה מוה? מה זה בכלל מווה? ומה התולדה של מווה? אנחנו נראה בסוף העמוד שנחלקו רב ושמואל. מה זה מווה? אילי שמואל שהוא אמר מוה זו שן. אז כבר אמרנו מקודם הקים תולד שן כשן. אי לרב שאמר מוה זה אדם היינו אדם שהזיק. אז מה זה אב? מי אבות ומי תולדות דבה? מהו התולדה של אדם המזיק? וכי תמאב זה כשההוא מזיג? כשהוא נעור תולדה ישן ואותן אדם מועד לעולם בן ר בן ישן אלא כיחו וניעו שהוא הוציא לך איך דם אי בדז לקו מזק ככזה אדם גמור אי בתר דך בן לר בן שמואל לינו בו כי הרי הוא ודאי הבכיר את זה. אלא תולדה דמה כמו חיכ אמר רב פופה תולדה דאש תולדה דש מניו א מבנו סכינו מסור שניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצוייה והזיקו כי ברוח שאינה מצוייה באמת יהיה פטו אבל ברוח מצוייה זה אש. איך אדם אי בדז בוזק היינו אש שתוך כדי שהרוח מוליכה את זה היא שורפת. מה ישנ אש? זה כוח אחר מעורב בהן והוא ידע הוא הבין את זה מראש. וממונך ושמירתו עליך אנ מכוח החמור בנו ממונך ושמירתן עליך. אלא תו לדעת דש כאש חיכ אמר רב פופה תולדה של רגל. רגל קמנ במוד א כר אמרנו תולדת רגל כרגל. אתה צודק זה בכל התולדות אבל יש תולדה אחת שהיא שונה. בחצי נזק צרורות. מה זה? בהמה שהייתה מהלכת והתיז צרורות ברגליים והם ניתזו ושיברו כלים. שמה ק מלן שהלכה למשה מסיני שזה ממון וזה לא כנס. ואף על פי כן משלמים רק חצי נזק. זה נקרא בחצי נזק צרורות. דלכ תגמיר. אז אם משלמים חצי נזק אז ומה קרל תולדה לרגל? מה המשמעות? שאתה קורא לזה תולדה של רגל הרי זה לא משנים כמו רגל. עונה הגמרא לשלם מן העליה. ופה אנחנו לומדים עוד דין עקרוני שיש הבדל בין קרן לשאר האבות. קרן שהזיקה תם משלם רק מגופו. אם הנזק היה מאוד גדול והשור שווה רק פחות יגבו רק מה שהשור שווה לא יותר. לעומת זה רגל הוא שלם אפילו מהבית. אז חצי נזק צרורות תולדה שרגל ללמד שהוא משלם מן העליה ולא רק מגופו שאת אומר. אבל רוב הסתפק בזה ו מבוא ב רוב ב רוב חצי נזק קצרות מגופו מש מנ מלי משלם. אונה הגמרא לרוב בא לרפ פשיט ל ולכן הוא אמר שיש תולדות שהם לוקא יוצא בהם שב משלם נזק שלם וצרורות חצי נזק. שת המרא לרוב מי בא אליה. מה קרל תולדה דרגל? זה יענה לך לפטר שסורב שיש לנו דין שלא חייבים על רגל רק אם הוא ביאר בשדה אחר. אבל רגל שלךה כדקה ברשות הרבים פטורה. אז גם חצי נזק צרורות ברשות הרבים פטור. עד כאן דף ג.

בהם והגמרא הביאה בהתחלה את קרן והגמרא סיכמה שתול בקרן היא כקרן וחיכה אמר רב פופה את תולדותיהם לוקא יוצא במולי בוא ננסה השן ורגל אז מתחילה הגמרא לברר את הדין של שן ורגל איך הכתיב ד תניה על הפסוק שכתוב ככה כי יבער איש

שדה או קרן אז יש יבער וכתוב ושילח את בהירו יש ושילח ויש ביאר בשדה אחר מה זה ושילח ומה זה ביאר מתב שדה ומטב קרמו ישלם אז אומרת הבריתה ושילח זה הרגל היינו שהיא הזיקה בדרך הילוכה איך אתה יודע וכן הוא אומר

משלחי רגל השור והחמור ומה שכתוב וביאר בשדה אחר זו השן וכן הוא אומר כאשר יבאר הגלל עד תומו הגלל זה שן רשי אומר פירוש אחד בגלל שהוא לפעמים מגולה פעמים מכוסה פירוש אחר אומר רשי גלל זה ראי שהשן

מבערת לאכול ונעשית גלל כמו גללי אדם ו גללי בהמה או אמר מר ושילח זו הרגל וכן הוא אומר משלחי רגל השור והחמור שואלת המרה למה צריך את הפסוק הזה תמה דכתב החמון ל משלחי רגל השור והחמור או לו אחי

במה היא מוקמת לה במה היייתה מאמיל את הפסוק ושילך היא קרן כתיב כבר יודעים ש קרן חייבים והשן גם כ כבר יש עליה בפסוק עכשיו אמרנו שהוא ביאר זה השן אז וודאי ששלח זה רגל אונה הגמרא לא אצטריך היייתי

חושב סק דעתך מנה הדי וידי השן גם ושילח וגם הו ביר זה שן למה צריכים שני פסוקים וה זה מכל קרנה מה שכתוב הוא ביאר היינו גמר את הקרן ה זה לא מחלק קרנה קומ שמלן לא שהושלך זה רגל שה אומר ובאמת ושת דקים

מ הרגל אז שם דלא מחקר מנן שוא באמת חיו אז זה אנחנו נדום יד הרגל מה רגל לא שנה מח לקרנה ולא שנה לא מח לקרנה למה לא שנה כיוון שברגל לא כתוב וביאר אז אם כן אף שן

לא שנה מח לקרנה ולא שנה לא מח לקרנה אז עד כאן ביררנו את הפסוק של רגל עכשיו עוברים אומר מר וביאר זו השן מאיפה ידעת שביאר ז עשן לכן הוא אומר כאשר יבאר הגלל תומו גלל אמרנו זה שם אז גם פה אנחנו

שואלים תכתבו כאשר יר הגלל תומו אוחי במה הו קמלה במה הייתי ממי את הפסוק היא קרן כתיב הא רגע כתיב כבר אז ודאי שזה שן אונה הגמרא צרס קת מדי ודי גם ושילח וגם הוא ביאר על רגל ולמה צריכים שני פסוקים ד זיל

ממילא ד שלח שלוכי ושילח זה שהוא שילח אותה י זה רגל שהלכה לבד קומה שמלה שהוא חייב על רגל גם כן כשהיא הלכה לבד ושתדעו כי השן אז באמת אכו שואל רגל דז ממילא מנלה אונה הגמרא דו דשן מה שן לא שנה שלך

שלו לא שנה דז ממילא כי לא כתוב שם בשיל אף רגע לא שנה לא שנה שלך שלוך לא שנה אזל ממילא שואלת הגמרא וכתוב החמון ושילך ולא באובי ואני אשמע ושילך מה שמ גם רגל ומה שמע ש איך מה שמע רגל כתי משלחי רגל השור

וחמור ומה שמע שן דכתיב ושן בהמות השלח בה אונה הגמרא איליו קרא תר ומין או ה או הא תכלית או רגל דזקו מצויי לכן הוא יותר חמור או שם דשנה זקה זה סיבה אחרת להחמיר אתה אומר אז מה אבל סוף סוף כל אחד יש לו

חומרה שאין בחברו אז מכד ש קולים אן ואין לך אחד יותר חמור מך ו אז אם כן ויבואו שניהם ד מניו מ פקת את מי תוציא אז נשארה השאלה למה צריכים וביר תכתוב ושילח ואני אדע גם רגל וגם שם תרץ את

הגמרא צריך סקת מנ מ שלח שלו גם בשן וגם ברגל אבל אזל ממילא לא לכן כומה שמלן שהוא ביר זה שן ושמה לא כתוב ילך שמה כתוב אפילו ממילא אז ממי עכשיו רגל נלמד משם כפי שאמרנו למעלה טוב עד כאן ביררנו שן ורגל עכשיו את

התולדות שלהם בוא נבדוק תולדה זה שן מי מה העניין של שן אמרנו יש הנאה זקה היא נהנית אז מה התולדה תחכה בכותל הנאתה והפילה את הכותל נפה פירות להנאתה התגלגלה אליהם ורצתה להתקרר עליהם אז לכאורה מה ישנ שן נזקו מונ

ושמירתו עליך אישנה זק ונ ושמירתן עליך אז למה לא לחייב בדיוק כמו שן אלא תולדה דשן כשן פופ תולדה דרגל תולדה דרגל מי מה ההגדרה של רגל שהיא מזיקה בדרך הילוכה אז אם כן מה התולדות ה הזיקה בגופה דרך

הילוכה בשערה דרך הילוכה בליף שעליה גם כן דרך הילוכה בפרום ביה שבפיה בזוג שבצו רע זה התולדות של רגל אז מה ישנה רגל זה כו מצוי ממנח ו שמירתו עליך אנה מזקן מצוי במנח ושמירתו עליך אין התולדה דרגל כרגל

חיקמה הרב פופה ו דבור שואת הגמרא מה זה תולדה של בור תולדה דבור מה יו אי מ י למה כי בור עמוק עשרה טפחים הוא דרכו לאמית תולדת תשע בפסוק לא ט כתיבה ולא י כתיבה שניהם לא כתובים זה לא קשה לא קשה למה כתוב בפסוק

והמת יהיה לו זאת אומרת שמדובר בבור שראוי להמית אמר רחמוני קמלו לרבנן י אבדן מיתה ט נזיקין אבדי מיתה לא אבדי אז אם כן שניהם כתובים בעצם אז מה שתנו הסוף סוף זה אב למיתה זה אב לנזיקין רשי מבי מביא שכתוב בפסוק ונפל שמה שור או

חמור מה קרה לו בין אם הוא מת בין אם הוא זק על הבור שלם נכון שאם הוא מת בבור של תשע הוא לא ישלם אבל אם הוא זק הוא כןש שלם אז אם כן שניהם אב אז מה זה תולדה של

בור אלא אבנו סכינו ומשאו שהנכם ברשות הרבים והזיקו אז אנחנו מבררים איך ידם אידפ קרינו והם לא שלו בין לרב בין לשמואל שנראה בהמשך שהם חולקים פה הם מסכימים שהיינו בור כי כמו שבור זה לא בהכרח הבור שלו הוא הלך לרשות הרבים וחפר שם

בור על פעולת החפירה התורה י אז כך גם פה שהוא מניח אבן סכין או מסע ומפקיר אותם זה בור ואם אתה אומר שמדובר דלא הפקיר הוא זה נשאר ממונו אז נחלקו בזה רבי שמואל אי לי שמואל שאמר לכמו דף חח ואמר כולם מבורו

למדנו אז היינו בור והי לרב דמה כולם מ שורו למדנו היינו שור כי זה ממונו כמו ששור ממונו ואז אנחנו חוזרים ושואלים גם לפי שמואל מה ישנ בור שתחילת תעשיה ו לנזק ומונח ושמירתו עליך אנמה תחילת עשייתן לנזק שהוא מניח אותם פה הם יכולים להזיק

ומונח ושמירתן עליך אל ה תולדה דבור כבור חיק הרב פופה תולדה דמבה מה זה מניו מה זה מוה מה זה בכלל מווה ומה התולדה של מווה אנחנו נראה בסוף העמוד שנחלקו רב ושמואל מה זה מווה אילי שמואל שהוא אמר מוה זו שן אז כבר אמרנו

מקודם הקים תולד שן כשן אי לרב שאמר מוה זה אדם היינו אדם שהזיק אז מה זה אב מי אבות ומי תולדות דבה מהו התולדה של אדם המזיק וכי תמאב זה כשההוא מזיג כשהוא נעור תולדה ישן ואותן אדם מועד לעולם בן ר בן ישן אלא כיחו

וניעו שהוא הוציא לך איך דם אי בדז לקו מזק ככזה אדם גמור אי בתר דך בן לר בן שמואל לינו בו כי הרי הוא ודאי הבכיר את זה אלא תולדה דמה כמו חיכ אמר רב פופה תולדה דאש תולדה דש

מניו א מבנו סכינו מסור שניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצוייה והזיקו כי ברוח שאינה מצוייה באמת יהיה פטו אבל ברוח מצוייה זה אש איך אדם אי בדז בוזק היינו אש שתוך כדי שהרוח מוליכה את זה היא שורפת מה ישנ אש

זה כוח אחר מעורב בהן והוא ידע הוא הבין את זה מראש ו ממונך ושמירתו עליך אנ מכוח החמור בנו ממונך ושמירתן עליך אלא תו לדעת דש כאש חיכ אמר רב פופה תולדה של רגל רגל קמנ במוד א כר אמרנו תולדת רגל

כרגל אתה צודק זה בכל התולדות אבל יש תולדה אחת שהיא שונה בחצי נזק צרורות מה זה בהמה שהייתה מהלכת והתיז צרורות ברגליים והם ניתזו ושיברו כלים שמה ק מלן שהלכה למשה מסיני שזה ממון וזה לא כנס ואף על פי כן משלמים רק חצי

נזק זה נקרא בחצי נזק צרורות דלכ תגמיר אז אם משלמים חצי נזק אז ומה קרל תולדה לרגל מה המשמעות שאתה קורא לזה תולדה של רגל הרי זה לא משנים כמו רגל עונה הגמרא לשלם מן העליה ופה אנחנו לומדים עוד דין עקרוני

שיש הבדל בין קרן לשאר האבות קרן שהזיקה תם משלם רק מגופו אם הנזק היה מאוד גדול והשור שווה רק פחות יגבו רק מה שהשור שווה לא יותר לעומת זה רגל הוא שלם אפילו מהבית אז חצי נזק צרורות תולדה שרגל ללמד

שהוא משלם מן העליה ולא רק מגופו שאת אומר אבל רוב הסתפק בזה ו מבוא ב רוב ב רוב חצי נזק קצרות מגופו מש מנ מלי משלם אונה הגמרא לרוב בא לרפ פשיט ל ולכן הוא אמר שיש תולדות שהם לוקא יוצא בהם שב משלם נזק

שלם וצרורות חצי נזק שת המרא לרוב מי בא אליה מה קרל תולדה דרגל זה יענה לך לפטר שסורב שיש לנו דין שלא חייבים על רגל רק אם הוא ביאר בשדה אחר אבל רגל שלךה כדקה ברשות הרבים פטורה אז גם חצי נזק צרורות

ברשות הרבים פטור עד כאן דף ג