Speaker A
ערב שבת נחמו. היום בו אנחנו עוברים מאבל לנחמה. היום בו הלב מתמלא באמונה וביטחון.
הרב שניאור אשכנזי מדבר על משמעות 'נחמו נחמו' בשבת נחמו, נחמה כפולה בגלות והשראת רבי עקיבא לנחמה אמיתית.
Key Takeaways
- שבת נחמו היא זמן של מעבר מאבל לנחמה עם תקווה אמיתית לגאולה.
- נחמה כפולה משמעותה לא רק הבטחה לעתיד טוב אלא גם הבנה וקבלה של הכאב בהווה.
- רבי עקיבא מהווה דוגמה לנחמה אמיצה שמעלה את רוח העם בתקופות קשות.
- הייסורים בגלות הם חלק מתהליך של לידה והתחדשות רוחנית.
- אמונה חזקה וטוב פנימי הם המפתח לקבלת נחמה אמיתית.
Summary
- השבת נחמו מסמלת מעבר מאבל לנחמה עם אמונה וביטחון בגאולה הקרובה.
- ההפטרה הראשונה של שבעת הפטרות הנחמה קוראת לנחם פעמיים, מה שמעורר שאלה על משמעות הנחמה הכפולה.
- החורבן הראשון והשני מצריכים נחמה כפולה, אך הנחמה היא אחת – ההבטחה לבית שלישי.
- רבי עקיבא מעודד את החכמים בתקופת החורבן ומביא נחמה כפולה שמרוממת את רוחם.
- הנחמה הראשונה מתמקדת בעתיד טוב יותר, אך לא מספיקה להתמודד עם הכאב ההווה.
- הנחמה השנייה של רבי עקיבא מביטה אל תוך הכאב והייסורים עצמם ומבינה שהייסורים הם התחלת הטוב.
- הייסורים והכאב הם כמו צירי לידה שמולידים משהו חדש וגדול יותר.
- רבי עקיבא מדגים את האמונה והחזון הנדרשים כדי לקבל נחמה אמיתית גם בזמנים קשים.
- הרבי מלובביץ' הרחיב על רעיון הנחמה הכפולה כדרך להתמודד עם הכאב והגלות.
- ההרצאה כוללת סיפורים, פרשנויות ומסרים מעוררי השראה להתמודדות עם קשיים באמונה.
Chapters
- 00:00הקדמה לשבת נחמו ומשמעות הנחמה הכפולה
- 02:56החורבן והמצב הקשה של ירושלים ורומי
- 05:39הפיכת בית המקדש לפינת חי והכאב הגדול
- 08:12רבי עקיבא והנחמה הכפולה לחכמים
- 10:43ההבדל בין נחמה לעתיד לנחמה בהווה
- 13:13הייסורים כצירי לידה רוחניים
- 18:53הרחבות של הרבי מלובביץ' על נחמה כפולה
- 25:13סיכום והשראה להתמודדות עם קשיים באמונה
Full Transcript — Download SRT & Markdown
Speaker A
כי העתיד יהיה טוב. כי הגאולה קרובה. והקדוש ברוך הוא ימלא את ליבנו שמחה ויסביר מחדש גם את הכאב והצער של הגלות.
Speaker A
נקרא מחר את ההפטרה הראשונה בשבעה דנחמתא. ההפטרה הראשונה משבע הפטרות הנחמה. נשמע את דבריו הנפלאים של ישעיהו. נחמו נחמו עמי יאמר אלוקיכם. הקדוש ברוך הוא קורא אל הנביאים: צאו אל הרחובות, צאו אל הכיכרות, צאו אל האנשים ותבטיחו נחמה, תבטיחו כי
Speaker A
הגלות קצרה והגאולה קרובה. והשאלה הפשוטה שכל אחד שואל, מה הוא נחמו? נחמו למה הנחמה הכפולה? למה לנחם פעמיים? כשאנחנו מנחמים אדם, אבל לו עלינו מנחמים אותו פעם אחת, כי אם נחמה אחת מספיקה אז טוב מאוד. אם נחמה אחת לא מספיקה, מה יועיל לנחם פעמיים? מה
Speaker A
תיתן הנחמה השנייה שלא נתנה הנחמה הראשונה? יש אומרים, המצודות אומרים שאנחנו זקוקים לנחמה כפולה. הרי חטפנו פעמיים, הוקנו פעמיים, חורבן ראשון וחורבן שני. לכן הנחמה הכפולה גם על החורבן הראשון וגם על החורבן השני. אבל זה לא ברור. הרי למעשה
Speaker A
הנחמה היא אחת. ההבטחה היא אחת. בית שלישי, בית אחד. הוא כן הוא פעמיים אבל הנחמה היא אחת. בית שלישי. אז מה היא הנחמה הכפולה? למה נחמו? נחמו למה פעמיים? אחרים אומרים כי הלשון הכפול חוזר על עצמו בעוד מקומות. סוס אנוכי אנוכי הוא מנחמכם.
Speaker A
לצערנו גם בכאב קראנו בליל תשעה באב באיכה בחות תבכה בלילה. אבל זה רק מחזק את השאלה. זה לא מסביר אותה. מה באמת הנחמה הכפולה? למה כאן כשמדברים על נחמה מצווה הקדוש ברוך הוא את הנביאים? תנחמו פעמיים ולא פעם אחת. מה מונח בתוך העניין הזה?
Speaker A
זאת שאלה עצומה. כי הנחמה הכפולה חוזרת על עצמה ברגע הנורא ביותר, המזביע ביותר, המטלטל ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. ברגע שעומדים החכמים ולחורבות ירושלים, כשהם משווים בין עליוותה של ירושלים ליופיה של רומי, לאליצותה של רומי, הם מתחננים לנחמה, מתחננים למישהו שיאיר את הרגע השפל
Speaker A
הזה, שיתן כוח לעבור את הגל. ורבי עקיבא מעודד אותם והם עונים עקיבא ניחמתנו, עקיבא נחמתנו. משמע שיש נחמה אחת ויש שתי נחמות ורק הנחמה הכפולה באמת מעוררת מרוממת את ליבו של היהודי ונותנת לו כוח לעבור את הרגעים האחרונים של הגלות. מה
Speaker A
היא הנחמה הכפולה? בואו ניזכר בסיפור המפורסם. הגמרא סוף מכות. ירושלים בשממונה, ירושלים בעליבותה בחרפתה. היכן הייתה לזונה קריה נאמנה.
Speaker A
ירושלים הפכה לבדיחה למר מסיני כל האומות. רומי אולצת. רומי חוגגת. רומי נמצאת בסיטיפרטה. החכמים גדולי ישראל צריכים לאסוף את חרפתם, להשפיל את כבודם וללכת עד רומי, עד מאונו של הקיסר, כדי לבקש רחמים, לחם, מים, מרחב, נשימה לאנשי ירושלים. הם
Speaker A
הולכים לרומי וכבר מרחוק רואים אותה בגדלותה. רומי רוקדת, רומי מוארת, רומי עולצת כמו לנחוט על פריז באמצע הלילה.
Speaker A
כשהאורות שלה, כשהכיפה של פריזירה את השמיים ממרחק 120 מיל, הם שומעים את המועדונים, את מקומות האינוגים, את המקומות השיפת הצעירים, רוקדים ושרים ושמחים אשרינו שזכינו להיות חלק מהאימפריה הארומית והם חושבים על הצעירים שהם השאירו בבית, על בני התורה השפילים והמאונים והם
Speaker A
שואלים את עצמם איך ניסע את החילול השם הזה? איך נגדל דור נוסף של ילדים בתוך החרפה הזאת של ירושלים? הם פורצים בבכי ורבי עקיבא מצחק מפני מה אתם בוכים? אנחנו שבית אדום רג לאלוקינו שרוף באש והללו שמחים והולצים ולא נפכה, אומר להם רבי
Speaker A
עקיבא לכך אני, לכך אני מצחק. אם לעוברי רצונו כך, לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. להפך, דווקא השמחה שלהם מלמדת על גודל השכר שלנו. אם לקדוש ברוך הוא יש כזה מרחב כזה טוב לב, אם הוא מוכן ככה לתת למי שמרגיז
Speaker A
אותו, כמה הוא יתן למי שמשמח אותו. אבל הדברים של רבי עקיבא לא מנחמים אותם. הם לא נכנסים אליהם ללב והם ממשיכים לבכות.
Speaker A
הם לא מנגבים את הדמעות. הם חוזרים חזרה לירושלים והפעם החורבן כבר נראה במלוא העוצמה. הפעם כבר לא צריכים להיזכר בחורבן בקל וחומר מרומי, אלא הם רואים מול העיניים את השפלות של ירושלים. ירושלים דוממת שקטה בשקט של בית קברות. הם הגיעו
Speaker A
להר הצופים, קראו בגדיהם. הם מתקרבים אל הר הבית. אתם מתקרבים אל בית קודש הקודשים ורואים שועל משוטט באריסות מחפש אוכל. ירושלים הרבית הפך להיות פינת חי, מקום מאכל לבעלי החיים. הם פורצים בבכי במקום שכתוב בו ועזר הקרב יומת, מקום שכהן גדול
Speaker A
שלא היה ראוי היה נכנס ולא יוצא חי. קדושת המקום בקודש הקודשים הייתה ממיטה את הכהן הגדול לשקת פרהדרין שכל שנה היו מתחלפים הכהנים, כל שנה היה מתחלף הכהן שאינו ראוי.
Speaker A
כשהכהן הגדול נכנס לקודש הקודשים, הוא היה נכנס עם חבל ברגל, כי אסור היה לאף אחד להיכנס להוציא אותו. המקום היה כל כך קדוש שאם הוא יפול וימות, הכהנים שיכנסו לעשות חסד של אמתו, הלביאים, הם בעצמם יפלו שם.
Speaker A
היו מוציאים אותו עם חבל מבחוץ. ועכשיו המקום הזה הפך להיות פינת חי, מקום האכלה לשועלים ולא נפכה. אפשר לשת את החילול השם הזה, את המהפך הזה בכבוד בית אלוקינו.
Speaker A
ורבי עקיבא מצחק, אם התקיימה הנבואה רעה של ציון שדה תחרש, תתקיים הנבואה הטובה של עוד ישבון זקנים וזקנות ברחובות ירושלים.
Speaker A
וכאן קורה דבר מדהים שלא קרה קודם. בלשון הזה אמרו לו עקיבא ניחמתנו, עקיבא ניחמתנו.
Speaker A
קמים החכמים מתעודדים, מנגבים את הדמעות, נוסעים את הקומה, זוקפים את הקומה ואומרים לרבי עקיבא פעמיים, עקיבא נחמתנו, עקיבא נחמתנו, קיימת את צבעתו של הנביא, נחמו, נחמו עמי, ניחמת אותנו בנחמה כפולה. וכל אחד שואל את השאלה הפשוטה, מה הוא ניחם
Speaker A
אותם יותר מבסיפור הקודם? קודם הוא אמר להם, עכשיו רע, מחר יהיה טוב, נו בסדר, איך זה מנחם? והם התעלמו ממנו, התעלמו מהדברים שלו. עכשיו פתאום הוא אמר לכאורה את אותם דברים. אם התקיימה הנבואה הרעה תתקיים הנבואה הטובה, אבל הפעם קמו והתנחמו
Speaker A
והתעודדו ולא סתם אלא התעודדו בנחמה כפולה, עקיבא נחמתנו, עקיבא נחמתנו. מה משמעות הנחמה הכפולה? מה יש כאן שלא היה קודם? עוד שאלה מתבקשת עולה בתוך דבריו של רבי עקיבא. זה ממש צועק מתוך הכתובים. איך הוא נזכר בנבואה של ציון שדה תחרש? הוא הרי לא ראה
Speaker A
את חרישת ירושלים. את זה הם כבר כנראה ראו קודם, כבר כשהגיעו להר הצופים ראו את ירושלים חרושה. מה שהם ראו עכשיו זה שועל יוצא מבית קודש הקודשים. אז באיזה נבואה רעה הוא היה צריך להתקיים? להיזכר באיזה פסוק שאפילו ילד בכיתה א' מכיר? קראנו אותו
Speaker A
בהיכה, על זה היה דוה ליבנו על ארציון ששמם שואלים ילכו בו. הוא היה צריך לומר כן, הנביא ירמיהו כבר צפה את הכל. הוא כבר כתב בסוף איכה שועלים ילכו בו, והתקיימה הנבואה רעה. לא בנבואה הזו הוא לא נזכר. הוא רואה
Speaker A
את השועל ונזכר בחרישת האדמה. ואם מתקיימת הנבואה של החרישה, תתקיים הנבואה הטובה. מה מונח כאן בתוך הדברים של רבי עקיבא שנסאו צאו נחמה כפולה שרוממה את רוחם של החכמים פעמיים? הרבי מלובביץ', כשמו מנחם המנחם הגדול של דורינו, נביא הנחמה, עסק בעניין
Speaker A
הזה בקיץ תש"ל בכמה וכמה שיחות סביב חפטירה של אמא שלו וסביב תאריכים אחרים באותה השנה שבת עקב שבת וענן. אחר כך השיחות נתפסו ביחד בליקוטי שיחות חלק יט פרשת נחמו, והרבי כותב דברים, ראייה של גדול בישראל, ראייה של אדם שיש לו
Speaker A
את היכולת להביט אל תוך השבר, להביט אל המעמקים של הכאב, אל אותם מקומות שכולנו מאבדים את הרוח, שכולנו חלילה מאבדים את האמונה, אל אותם רגעים קשים בחיים שודי צועק כלי, למה עזבתני? למה אתה משאיר אותי להתמודד לבד? למה ייסורים הנוראים? ופתאום
Speaker A
בא רבי ופותח עיניים. מה אומר רבי עקיבא? מה אומר לנו ישעיהו הנביא? נחמו נחמו עמי, עקיבא נחמתנו, עקיבא ונחמתנו. יש בעולם שתי נחמות. נחמה אחת עוסקת בעתיד, נחמה אחת אומרת, "עכשיו רע, אבל הרע הוא זמני ומחר יהיה טוב יותר". הנחמה הזו לא מנחמת אף
Speaker A
אחד, כי איך אני יכול לעבור את עכשיו? זה שמחר יהיה טוב, טוב מאוד, אבל למה צריך לעבור את הסבל הזה? הקדוש ברוך הוא לא יכול לעשות טוב בלי לעבור את הפרק הזה, בלי לעבור את הכאב הזה, את זמן ההמתנה.
Speaker A
שילד ממתין לשידוך, שילד ממתין לילדים, שהם ילד לא עלינו חולה, שבעיה של יהודי בפרנסה, של חילול השם, של מעמד כבוד התורה, כל כך הרבה צרות יהודים מתמודדים איתם בגלות. מחר יהיה טוב. בסדר, אז מחר יהיה טוב. אבל למה היום רע? איך מסבירים
Speaker A
את הרע? אז הנחמה הראשונה גם זה יעבור, מחר יהיה טוב. זה עוד לא מנחם. הנחמה השנייה של רבי עקיבא היא נחמה מסוג אחר.
Speaker A
בשבילה צריכים גדלות, בשבילה צריכים אומץ, חזון מהפכני, בשבילה צריכים אמונה עצומה בטוב של הקדוש ברוך הוא. הנחמה השנייה מסבירה את ההווה ואת העבר ולא רק את העתיד. הנחמה השנייה מביטה אל תוך הכאב, אל תוך רגעי הייסורים עצמם. ובזה גוף הרבי
Speaker A
עקיבא אומר, הייסורים הם ההתחלה של הטוב. הרוע הוא גם מופע של הטוב. מה שנראה כמו כאב, מה שנראה כמו גלות, מה שנראה כמו רגע קטון הזבותיך, הוא עצמו מוליד לידה. אלו חבלים, אלו ייסורים של צירי לידה שמולידים משהו חדש שלא היה יכול להגיע בלי הכאב,
Speaker A
בלי הזעזוע, בלי הלחץ הזה שגורם לנו לגלות כוחות אדירים בעצמנו שלא ידענו שהם קיימים. צריכים אומץ בשביל לנחם על כאב.
Speaker A
הרבה יותר קל להגיד אנחנו נתחזק, אנחנו נעבור את זה ונעבור את הקושי. אבל להביט אל הקושי ולחייך מולו. להביט אל הקושי ולצחוק מולו ולומר עכשיו מתחיל עתיד חדש.
Speaker A
עכשיו הלחץ נולדים יהודים חדשים שלא ידעו כמה הם קשורים לתורה, כמה הם אוהבים את התורה. רק הלחץ הזה מרומם אותם. צריכים בשביל זה להיות נביא נחמה. צריכים להיות אדם שהוא טוב בעצמו, שכולו טוב בעצמו והוא קשור ואחוז בטוב של הקדוש ברוך הוא ולכן
Speaker A
שום קושי לא מפיל אותו. אני אומר את זה במשל גס שגם הנפש הבעמית תוכל להבין.
Speaker A
אנחנו בערב תשעה באב אוכלים את הביצה, מאכל האבלים, זכר לחור...
Speaker A
שורפת, עם אש עם אש מחממת. תפוח אדמה נחלש. הוא מתרכך. מה קורה לתפוח אדמה שיושב על האש, שיושב על בגדרה? הוא מתרכך.
Speaker A
הוא מאבד את העוצמה שלו. מאבד את הכוח שלו. הקפה מפיץ ארומה, הקפה משתבח מזה, עובר את הקושי, משתבח ממנו ומפיץ ריח טוב סביבו. הביצה מתקשה. הביצה לא רק שלא מתרכת ולא רק שמוצאת איזשהו עניין טוב בתקופה הזו, אלא היא מגלה את
Speaker A
העוצמות הכי גדולים. היא מגיעה לשיא שלה. היא מוציאה את כל הכוח והעוצמה שיש בה דווקא מעל האש. זה מה שאנחנו מזכירים לעצמנו בפסח. ואטבש. הרי תשעה באבחל באותו יום של ראשון של פסח. בפסח ובתשעה באב אנחנו מזכירים לעצמנו יהודים מתעצמים
Speaker A
מקושי יהודים הופכים בקושי מ ענף לשבט קשה שבט שאי אפשר לשבור אותו שבט עיקש שמגלה את העוצמות הכי גדולות שלו אומר רבי עקיבא לחכמים אני בוכה אני צוחק לא רק על העתיד אני צוחק כבר על ההוה אני צוחק כבר על
Speaker A
הכאב כי מה שנראה לכם כמו סוף כמו חורבן מיילד עתיד חדש בית חדש בניין שלישי בניין בניין ניצחי שהבניינים הקודמים לא היו כמותו.
Speaker A
רבי עקיבא לומד את זה. ציון שדה תחרש. הוא נזכר בפסוק של ציון שדה תחרש. הוא לא נזכר בפסוק של שועלים ילכו בו. השועל מזכיר לו את החרישה. למה? כי החרישה היא התחלת עצמך. כעומק החרישה גובה עצמך. החרישה כשלעצמה היא פעולה קשה מאוד. אם אדם ילך
Speaker A
בשדות עמק ישראל בתקופת החריש הלב שלו ור. אם יש לו רגישות והוא יוכל לשמוע את כל העפר שזועק אליו מן האדמה הרי הלב כואב נכנסת המחרשה הופכת את האדמה מוציאה את הקישקס שלה החוצה מה שהיה קודם קבור בפנים
Speaker A
יוצא כלפי מעלה זאת פעולה כירורגית כואבת מייסרת כמו להוציא את המאיים החוצה כל דמי האדמה זועקים אלינו מן האדמה והאדמה שואלת למה הניתוח הזה למה הכאב הזה היא צועקת אל החקלאי למה עזבתני הרי היא אני משרטת אותך באמונה אבל האדם החכם יודע שכעומק החרישה
Speaker A
גובה הזריעה. ככל שהחרישה יותר עמוקה ויותר איכותית ויותר טובה, ככה זרעים יקלטו יותר בתוך האדמה, במעמקי האדמה, ברגבי האדמה, ואז הצמיכה תהיה נעה ומשובחת פי כמה. אומר להם רבי עקיבא, יהודי צריך להתבונן בעומקו של הכאב, להתבונן בעומקו של הקושי ולא רק לא להישוור שזה ברור,
Speaker A
אפילו לא רק לשרוד ולחכות שזה יעבור, אלא הרבה יותר מזה. הוא צריך לשאול את עצמו מה הקדוש ברוך הוא אומר לי ברגע הזה. איך פעם שמעתי פעם יהודים שאלו זאת שאלה לצערינו מפורסמת שאלה יהודית משחר הדורות למה דברים רעים קוראים לאנשים טובים כבר משה
Speaker A
רבנו שאל הרי נני דרכיך אומרת הגמרא בברכות למה צדיק ורע לו למה דברים רעים קורים לאנשים טובים ודי מוסיף בתוך השאלה הזאת אות א' אחת א' של אלוקים א' של אמונה א' של אהבה א' של אלופו של עולם א' שהיא
Speaker A
ההבדל בין גולה לגאולה א' אחת למה דברים רעים קוראים לאנשים טובים דברים רעים לא קורים לאנשים טובים, הם קוראים לאנשים טובים. דברים רעים, חס ושלום, לא עלינו ולא על אף אחד, הם הדרך של הקדוש ברוך הוא לצעוק ליהודי. אתה
Speaker A
מסוגל ליותר. אתה מסוגל להרבה יותר. יש בך כוחות שעוד לא התחילו לבוא לידי מימוש. יש בך אמונה, יש בך אהבה. מעכשיו, איך אמר לי השבוע מישהו? על על צרה שלו, עלינו אדם עובר שכבר יעבורי בעיה של בריאות, שיעבור
Speaker A
הכל ברפואה שלמה. אבל הוא אומר לי אני אני אהיה יהודי חדש ואני אכיר ריבון לשלום חדש כי פתאום אני אכיר עומק של קשר ועומק של אמונה ועומק של אחיזה שלא ידעתי קודם שהיה בי אז שיהיה רק בשמחות ובטוב ונראה והנגלה
Speaker A
כבר יהודים סבלו מספיק אבל זה הנחמה של רבי עקיבא זה העוצמה זה הכוח של היהודי הזה רבי עקיבא אומר לחכמים לא רק מחר יהיה טוב כבר עכשיו מתחיל משהו גדול שלא היה יכול להתחיל בדרך אחרת בלשון הזה אמ אמרו
Speaker A
לו עקיבא נחמתנו עקיבא נחמתנו על שתי הנחמות נחמה אחת שגם זה יעבור שהרוע הוא זמני ויהפוך להיות טוב אבל נחמה שנייה שהרוע עצמו הוא התחלה של צמיכה הוא התחלה של בנייה הוא התחלה של של עתיד טוב שלא היה קודם איך הרבי היה תמיד מזכיר כשעובר
Speaker A
יהודי מול בניין הולכים הורסים בניין עורשים חורבה הייתה פה חורבה באמצע עיר עובר יהודי רואים שהורסים אותה האדם הטיפש התחיל לבכות אוי פה הייתה המכולת של יחזקאל פה הה עם עם הכווז פה היה המוסך של ההוא פה היה
Speaker A
הזה של ההוא יתחיל להיזכר בהרגה בנוסטלגיה בחורבה שהיה בא אליה בצעירותו אבל אדם חכם מבין שלא עושים חורבה בונים בניין לא עושים חורבה השלב הראשון בבניית בניין חדש יהיה בו דירות ל50 משפחות יהודיות בארץ ישראל מתחיל מהריסה של חורבה אז אף אחד לא
Speaker A
מחריב בונים בניין שהוא הרבה יותר גדול מאשר קודם זהירות כאן בונים לא זהירות כאן מחריבים לפני שנופ צומחת שן חדשה בריאה צריכה ליפול השן הקודמת, אבל השן הקודמת לא נופלת כי היא רוצה ליפול, היא נופלת כי היא כבר מרגישה את השן החדשה שרוצה לצאת,
Speaker A
אז היא צריכה לפנות למקום. אז הנפילה היא ביטוי של משהו חדש שמתחיל כאן. זה הגדלות של רבי עקיבא. ורבי עקיבא לא רק נה דרש, רבי עקיבא נה קיים. רבי עקיבא כל חייו במפולות העצומות של חייו, ברכבת ההרים הסוערת של רבי עקיבא. כל רגע מחדש הוא
Speaker A
נאחז בתקווה. וכמובן הסיפור המפורסם של ברוכס כל דוד רחמנא לתוד אבל הרבה יותר מזה הגמרא מספרת שבתחילת דרכו של רבי עקיבא כשהוא דיה עקיבא הוא דיה יהודי שנאבק ללמוד א'בז ללמוד צידור ללמוד תפילה למצוא את המקום שלו בישיבה של רבנו נוח בן זכה הוא נלחם
Speaker A
יום אחד הוא הולך בדרך ורואה מת מושלח מת מושלח בימיהם זה דבר מצוי לצערנו היה רעב היו מגפות ואדם היה מושלח בצד הדרך נזכר במצווה העצומה של מת מצווה כהן גדול שלא נטמע לישיבת קרוב יוצא לזכות באמת מצווה. רבי עקיבא נסע
Speaker A
אותו על הכתף והלך את כל הדרך עד שהגיע לעיר, נכנס לבית האלמין, שילם לחברה קדישה כמה שצריך וקבר אותו בקבורה מכובדת. נכנס לבית המדרש ומספר לחברים בגאווה לאיזה מצווה זכה היום? מצוות מת מצווה. הסתכלו עליו ואמרו לו, "על כל פשייה שפסעת היית
Speaker A
שופך דמים. לא קיבדת אותו, לא רוממת אותו, שופכת את דמו כביכול. למה? כי כבודו של מת מצווה הוא לקבור אותו איפה שהוא היה קבור.
Speaker A
לא לסחוב אותו בדרך ובשם יש דרך ארוכה אלא לקבור אותו איפה שהוא איפה שמצאו אותו נו אז הגאווה הגדולה הפכה חס ושלום לאליות לאלבון לבושה לאמרצות חלפו שנים רבי עקיבא כבר הפך להיות גדול הדור ואחד התלמידים הזכיר לו את זה אני יודע אולי היה פורים
Speaker A
אולי היה זמן אחר שנכנס יין יצא סוד והחבר'ה ככה התעוררו ומישהו אומר באחד התלמידים שואל רבי איך הגבת באותו יום כשבסמדרש כולו הפך אותך לעם הארץ הוא אמר זו הייתה תחילת זכותי שמעתם לא התביישתי לא נעלבתי לא התבזתי להפך זה היה
Speaker A
היום שלימד אותי מה היא תורה שהיא רחבה מני ארץ ועמוקה מני ים והוא נתן לי דרייב להתחיל ללמוד להבין שאי אפשר ללמוד אותה עם לשבת רגל על רגל בשביל התאורה הזאת צריך למסור את כל החיים רק בזכות זה
Speaker A
נהייתי רבי עקיבא כול הוא על בדרבי עקיבא כל הטר שבעל פה לי בדרבי עקיבא ממה מבוקר אחד של בושה ככה רבי עקיבא חי אבא לא מכאיב אבא מעורר אבא קורא הדרך שלא לקרוא היא לפעמים על ידי א שלא יהיה על ידי
Speaker A
מפליק באוזן על ידי איזשהו פליק צביטה בלחי אבל המטרה היא לעורר ביהודי כוחות חדשים שהוא לא ידע שיש בו וכך רבי עקיבא אחרי שעובר את השפל הנורא של מגפת העומר כשהוא נשאר כשהיה עולם שמם וכל מפעל חייו מתמוטט הוא רואה מול עיניו 24,000 תלמידים
Speaker A
שמתים בלג בעומר שמתים סליחה בלג ימים הוא הולך אל התלמידים החדשים שבדרום ומה אומר להם הלל הייתה עיניהם רעה אלו באלו אתם אל תהיה עיניכם צרה אלו באלו למדנו משהו חדש אצל רבי קיבה זה לא הייתה מכה וזה לא היה סוף
Speaker A
זה לא היה חורבן זה הלימוד הקדוש ברוך הוא אמר החבר'ה האלה מתו כי הם לא ידעו לחיות אז צריכים להצמיח דור שיודע לחיות שיודע לכבד שיודע שהוא גם בן אדם לחברו ולא רק בן אדום למוקוים ככה רבי כיוחאי לא דברים
Speaker A
לא קוראים לנו אלא דברים קוראים לנו ללמד ולייצר דברים יותר יפים ואכן ככה זה היה כל התורה שלנו היא התורה של החמישה תלמידים אחר חדשים החמישה האלו של רבי שמבי שמען ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי מאיר כמובן מאמצה כל התורה החדשה זה רבקה לפי
Speaker A
זה שמעתי פעם דבר יפה מאוד כתוב ברוך השולחון דבר מיוחד מאוד בהגדה שלו הוא אומר דבר עצום מעשה שהיו רבי אליעזר ורבי ישוע ורבי אליעזר ורבי עקיבא ורבי טרפן מסובים בבני ברק מרכז האגדה של פסח הטקסט הראשון בגודל
Speaker A
של פסח מה הוא הסיבה של החכמים בביתו של רבי עקיבא בבני ברק וכל אחד שואל כל כך הרבה שאלות שאתה לא יודע מאיפה להתחיל.
Speaker A
קודם כל חכמים מסבים בליל פסח. בליל פסח לא יושבים חכמים עם הילדים בבית. אל תגידו לי שהם גרו בבני ברק. רבי אליעזר גר בלוד.
Speaker A
הוא עבר את התחום. הוא לא היה יכול לחזור הביתה באותו לילה. הוא לא יכול להתחיל את הלילה עם הילדים ולסיים עם רבי עקיבא.
Speaker A
שמעתם פעם על יהודי כשר, פשוט שבפשוטים, קל שבקלים, שיעזוב את המשפחה בליל פסח וילך לשבת בעיר אחרת? מה פתאום יותר מזה?
Speaker A
רבי אליעזר הוא הרי אומר, משבח אני את העצלנים ברגל. הוא אומר, אני משבח את אלו שלא מקבילים פני רבם ברגל, אלא נשארים בבית. כי בזכות זה הם מקיימים מצוות ושמחתו בחגיך. הוא משמח את האישה, הוא משמח את הילדים, הוא משמח את המשפחה.
Speaker A
במילה הוא גם משמח את עצמו משבח אני את העצלנים ברגל והגמרא אומרת מה הכוונה וכי התלמידים לא באו לרבי אליעזר הרי בעצמו מסופר על סיפורים שבאו אצלו ולמדו אצלו והוא אפילו גאר באלה שהלכו מוקדם הביתה השאלה אם יש תחום או אין תחום אבל במקום
Speaker A
שאי אפשר לחזור הביתה בחג אז אני משבח את העצלנים שלא הולכים אל הרב נשארים עם המשפחה אז אותו רבי אליעזר בעצמו נאה דורש ואינו נאה מקיים ועוזב את המשפחה והולך בני ברק לשבת עם התלמיד לשבת עם רבי עקיבא
Speaker A
והקושיה השנייה שכל אחד שואל או השלישית, למה הוא הולך אצל התלמיד? למה התלמיד לא בא אצל הרב? הרי רבי אליעזר ורבי יהושע מוזכרים ראשונים כי הם היו דור קודם לרבי עקיבא. הם היו מורב של רבי עקיבא. מה פתאום הם באים אצל רבי עקיבא ויותר מזה?
Speaker A
באמצע מזכירים את רבי אליעזר. רבי אליעזרבי את רבי סליחה באמצע מזכירים את רבי אלוזו.
Speaker A
רבי אלוזר בן עזריה רבי אלוזר בן עזריה שבאותו היום נעשה נשיא ישראל. באותו יום הוא אמר הרי אני כיוון 70 שנה ורצה לדרוש את הדרשה של מזכירים יציאת מצרים בלילות אז מה פתאום נשיא ישראל ורבותיו של רבי עקיבא באים אצל
Speaker A
רבי עקיבא באים אצל התלמיד בבני ברק למה לשם ומה פתאום בכלל הם עוזבים את המשפחה בליל פסח פשיות שבין חומש למיקרו שכל אחד אמור לשאול אותם ורוך השולחון אומר את התירוץ המתבקש התירוץ שכל אחד אמור לחשוב עליו זה אותם זקינים שעלו עם רבי עקיבא
Speaker A
לרומי זה אותם זקנים חוץ מרבון גמליאל שהוא לא היה יכול לשבת איתם ביחד כי הרי רבון גמליאל באותו יום הדיחו אותו מינו במקומו את רבי אלוזר בן עזריה אז ברור שהוא לא יבוא לשבת איתם ביחד אבל חוץ מרבון גמליאל
Speaker A
זה אותו רבי אליעזר ואותו רבי יהושע ואותו רבי תארפון הם הזקנים ש בגמרא בסוף מקס שאלו עם רבי עקיבא והם באים אל המנחם הגדול הם באים אל נבי הנחמה לשמוע שוב את העקיב הנחמתונו עקיב נחמתונו זה הרי לילה חורבן הגדול שהיו מסבים כל
Speaker A
אותו הלילה, הלילה הזה, לילה החורבן הגדול, הלילה שירושלים התהפכה על ראשה החכמים מרגישים שבלילה הזה הם לא יכולים להזכיר את ייס מצרים, הם לא יכולים. זאת השאלה מה רבי אלעזר בן עזרי רוצה. הוא בא לתקן שיזכירו יציאת מצרים בליילויס. הוא
Speaker A
בא לתקן שנדבר על יציאת מצרים גם בלילה הנורא של החורבן. אבל איך אפשר לא הסכימו איתו החכמים? איך אפשר להזכיר את יציאת מצרים בלילה? הרי זה נראה שחזרנו למצרים.
Speaker A
הרי זה נראה להפך שדרך ישאים צלך ואנחנו ירדנו עד שפל המדרגה, התחתית המדרגה. בלילה הזה החכמים לא עושים שקר בנפשם. רבי אליעזר אומר, אני לא יכול לשבת הלילה עם הילדים. אני לא יכול לקיים הלילה את מצוות הלילה כמו כל שנה. כי איך אני אסביר
Speaker A
לילדים? איפה איפה הכבוד שלנו? ואיפה הכבוד שלהם? איך ירושלים הפכה למרמס? איך ירושלים הפכה לבושה וחרפה בעיני כל הגויים?
Speaker A
אצל מי הם באים? הם באים אצל רבי עקיבא. אצל נבי הנחמה שיש לו את היכולת לעמוד ולהאמין, לעמוד ולצחוק מול השבר. יש לו את הכוחות, יש בו את העוצמה הפנימית לשמוע את האהבה של הקדוש ברוך הוא, את הכרובים
Speaker A
שמאורים זה בזה בשעת החורבן. כן. הכרובים שמאורים זה בזה בשעת החורבן. צריכים הרבה אמונה והרבה גדלות נפש וראש בשמיים כדי להיות מסוגל גם ברגעים האלו. לראות את מה שבפנים, לשמוע את האהבה של הקדוש ברוך הוא, את האהבה של אבא שמאחורי הכאב. כל
Speaker A
ילד שחוטף עונש מאבא יודע קודם כל הרי ההרגשה היא הרגשה של כעס וזם. למה אבא עזב אותי? למה אבא מתנהג אליי ככה? אבל צריכים חוכמה כדי להבין מה אבא מתכוון. צריכים גדלות נפש כדי להתעלות מעל הכאב הספונטני ולשמוע את הגערה הפנימית של אבא. אני לא
Speaker A
אתן לך לרדת. הציפיות שלי ממך גדולות מדי כדי שאני אתן לך לעשות שטויות. זה הכוח של רבי עקיבא. רבי עקיבא שמביט לאומקם של דברים. איש שכולו טוב, איש שכולו אמונה, איש שהראש שלו בשמיים. אז בלילה הקשה הזה הם באים אצל רבי קיבל להתנחם באים רבותיו
Speaker A
אצל התלמיד כדי לקבל ממנו את הכוח להמשיך הלאה ולאיחז גם ברגעים הקשים של הגלות בביטחון ובידיעה שדברים גדולים קורים ועוד הימים האלה ייצרו כוח וייצרו קשר וייצרו חיבור שכל הימים הקשים לא לא יצרו כמותם בואו נזכיר בהקשר הזה רעיון שהוא פשוט הוא
Speaker A
נפלא הוא נשגב הוריון שמלא את הלב כוח, שנותן באמת במה לאחז ברגעים האחרונים האלה של הגלות.
Speaker A
מנהג הספרדים, מנהג בני עדות המזרח, להתחיל את הכינות בליל תשעה באב בקינת האזינו. אם הייכה עוד לפני הקינות האחרות מתחילים לקרוא את קינת האזינו, את נבואות החורבן הנוראות שאמר משה רבנו. קינת האזינו מנבת ימים רעים, ימים קשים שגדולי נביאי החורבן
Speaker A
לא ציפו כמותם. משה רבינו אומר פסוקים שקשה אפילו לחזור אותם. אמרתי הוא מצטט את הקדוש ברוך הוא אמרתי יבואו ימים שהקדוש ברוך הוא יאמר אףהם השביטא אףיהם אני אזרוק אותם כמו פאת השדה אני אשליך את עם ישראל בפינות העולם יהודי אחד פה יהודי
Speaker A
אחד שם שהם יאבדו לגמרי את המשמעות תבואה שהיא מרוכזת שהיא מכונסת יש לה חשיבות יש לה משקל יש לה נפח יש לה משמעות אבל כשזורקים פה פה פה שיבולת אחת ושם שיבולת אחת ופה גרעין אחד ושם גרעין אחד אין לו
Speaker A
שום תוקף אין לו שום משמעות אין לו שום שום משקל אףיהם אני אשליך את עם ישראל בפינת העולם כמו סחורה שאין בה חפץ כמו סחורה שאין ברצון והוא ממשיך ואומר מילים איומות היו לא תהיה השביטא מאנוש זכרם יבואו ימים שהקדוש ברוך הוא ירצה להשביט
Speaker A
את עם ישראל לא רק את הגוף חס ושלום אלא את הזכר של עם ישראל שלא יזכרו שהיה פעם עם ישראל החורבן יהיה כל כך מוחלט אקוטי ונוראי שלא יזכרו שפעם הייתה תופעה כזו שנקראה המוה הנבחר של הקדוש ברוך
Speaker A
ולמה הוא לא יעשה את זה? למה אנחנו כאן ברוך השם חיים ובועטים ללעדי עד לולי כעס אויבור פן ינקרו צרימו רק בשביל שהאויב לא ינצח אני לא אשביט את עם ישראל רק כדי לא לתת להיטלר לסמן מתארים לעצמנו לאיזה שפלות עם
Speaker A
ישראל יגיע שעם ישראל ישאר בעולם חי אבא ישאיר את הבן חי בעולם לא כי הבן ראוי לרחמים רק בשביל שהאויב לא יסמ ניצחון נתאר לעצמנו דברים נוראים ואיומים אין עוד נבואות קשות שות ונוראות כ כמו קינת האזינו וכאן עולה שאלה אחת אז למה זו שירה
Speaker A
למה האזינו היא שירה ולא קינה בליל תישוב באהוב בני עדות המזרח קוראים אותה כקינה אבל כל השנה היא שירה א' בתורה עצמה היא היא כתובה בחריזה ב' היא כתובה כמו שני תורים עם הפסק באמצע כמו שקוראים שירה ג'
Speaker A
בבית המקדש הלביאים היו שרים אותה ממש בבשיר ונעימה מדי שבת היו שרים הזיב לך.
Speaker A
הזיב לך פירושו היו מחלקים את שירת האזינו לשישה חלקים וכל שבת היו שרים חלק אחד.
Speaker A
בהתאם לכך אנחנו בבית הכנסת מחלקים את החלק הראשון של האזינו לשש עליות. הזיב לך העזינו השמיים דבר סחור ימות עולם ירכי אל בומותי הארץ מחלקים את שירת האזינו לשישה חלקים וקוראים את שש העליות הראשונות כדרך שהיו הלביאים שרים בבית המקדש. שרים שש שבתות
Speaker A
וחוזר חלילה מתחילים מחדש. איך אפשר להשאיר את מה הם שרו הלביאים? אמרתי פה משביטה באיזה מנגינה הם שרו את זה? מדובר הרי על נבואות גלות נוראות שצריכים לקרוא אותם כשיושבים על הארץ בלילתי שבו והלביאים היו שרים סבל שרים כאב שאלה
Speaker A
עצומה מה מונח כאן האזינו ישירה או האזינו היא כינה איך אפשר להבין את כל העניין רבי אמר פעם דבר גאוני ממש בליקוטי שיחות בהערה קצרה הוא אמר את זה אבל זה ממש דבר כל כך מיוחד האזינו ישירה כי היא מסרטת את הנתיב השלם
Speaker A
האזינו ישירה כי היא תמונה פנורמית של כל הכתעים של כל הפרקים בחי חיי עם ישראל האזינו אומר הרמבן מציירת עבר הווה ועתיד בשירת האזינו הסבל הכאב הכינה הנוראה היא פרק בתוך התוכנית הגדולה שמובילה אל הגאולה ועל זה יהודי שר לא על הרגע הזה על ההבנה
Speaker A
הזאת שהרגע הזה מייצר גאולה מייצר טוב מייצר גדלות שהימים הטובים לא יצרו אותו יהודי לא שר על הרגע הזה כפי שהוא אלא על הרגע הזה כפי שהוא חלק מתנועת הרכבת חלק מההתקדמות של מההתקדמות של האוניה מההתקדמות של ה של המסלול חלק מהצרה
Speaker A
שהופכת לצוהר ובונה את הגאולה העתידה בואו נראה אז הנה הוא התחיל על העבר יסק נפו יקחה הוא יסיר לברתו כנשר ירנו על גוזליו ירחף הימים שאחרי יציאת מצרים מתן תורה הקדוש ברוך הוא נסע אותנו כנשר על גבי הערים היינו ברום העולם היינו בפסגת העולם
Speaker A
ואז מגיעים להובה מגיעים לגלות הנוראה אמרתי אפ משביטמנו זכרם כל הצרות שראינו כאן בשנים האחרונות בעינינו בשואה הנוראה ולפניה ההגזרות והשמדות והגלות לצערינו עוד לא הסתיימה יש עוד כאבים בעם ישראל במובן הפרטי ובמובן הכללי אבל שירת האזינו ממשיכה ומבטיחה ארנינו גויים עמוק כי דם
Speaker A
עבדה יקום מה שאנחנו כבר מתחילים לראות בעינינו ארנינו גויים עמוק דם עבדה ביקום כל הצרות כל הכאב הם רק דרך לעורר את עם ישראל ועם ישראל הוא עם חכם הוא לא ילד טיפה שמתרכך מעל האש שנשבר מעל האש. עם
Speaker A
ישראל משו לביצה. הוא מתקש כשלוחצים אותו. הוא מגלה את הכוחות שהוא לא ידעו שיש בו, את האגשנות, את את תוקף שהוא לא ידע שיש בו. ואז הוא נאמד שבעתיים על שתי רגליים, מגלה את העומק שבו, מגלה את הטוב שבו ומחזק את הקשר
Speaker A
לקדוש ברוך הוא. אז ממילא הקושי הגלות הוא חלק בלתי נפרד מהגאולה עתידה. על זה יהודי שר. לא על הרגע הזה, אלא על המסלול, על הנתיב. לפי זה הרבי הסביר דבר מיוחד כל כך. הגמרא אומרת שזה הדבר המובן מאליו
Speaker A
שכדרך שמחלקים את העליות בבית המקדש כך מחלקים אותם בבית הכנסת קודם חילקו בבית המקדש הזיב לך ואחר כך מחלקים בבית הכנסת הרמבם בהלכות מידים מוספים הופך את הסדר הוא אומר הוא בבית המקדש היו מחלקים את הקריאה כדרך שאנו מחלקים בבית הכנסת שמעתם
Speaker A
בבית המקדש היו מחלקים כמו שאנחנו רגילים לחלק בבית הכנסת לא הבנתי מה היה קודם בית המקדש או בית הכנסת מה המלמד ומה הנלמד מה המקור ומה התוצאה? הרי קודם היה בית המקדש, שירת הלביאים ואחר כך העתקנו את זה לבית הכנסת,
Speaker A
למקדש מעט. כך אומרת הגמרא. אז למה הרמב"ם צריך להפוך את דברי הגמרא המובנים אליהם?
Speaker A
וצריך להגיד לא. כמו שאנחנו מחלקים בבית הכנסת, ככה היו מחלקים בבית המקדש. מה ההיגיון בזה? והרבי אמר דבר עצום. הכוונה היא על תנועת הנפש של השירה, תנועת הנפש של החלוקה. בבית הכנסת קוראים את כל שירת האזינו ברצף. העבר מוביל אל העובה והעובוה
Speaker A
מוביל מיד אל העתיד. אז אפשר לשיר. גם יהודי שעלה לשלישי או לרביעי וקורא את הנבואות הקשות של הגלות הוא עדיין חלק מהשירה כי הוא יודע שעוד רגע יקראו את החמישי והשישי ויגיעו לארנינו גויים עמו אבל בבית המקדש חילקו את שש העליות לששטות
Speaker A
נפרדות הגלות הייתה רחוקה מאוד מהגאולה השבר היה רחוק מאוד מהתיקון אז עומד יהודי באמצע הזינו תקוע באמרתי יפה משביטה ואיך הוא ישיר על מה ישאירו עם המשמרת של הלויים באותה שבת של אמרתי אפה משביטה איך הם ישירו פה? הם היו שרים כדרך שאנחנו
Speaker A
שרים בבית הכנסת מתוך ידיעה שהעבר מביא את ההוה וההובה מוביא את העתיד לרגע קטון הזבתיך חולף רגע חולף זמן כבר עברו מספיק רגעים שהקדוש ברוך הוא כבר ירחם עלינו וכבר יקצר את הדרך אבל יהודי יודע שאבא לא מכה לחינם אבא לא מכה לשם הקאה מה פתאום
Speaker A
שאבא יחיב לילד מי אוהב את הילד יותר מאבא מי נותן בשביל הילד יותר מאבא מה פתאום שאבא יחיב לילד מוכרח להיות שיש פה איזה כוונה עמוקה יש פה איזה רצון לייצר משהו, לגדל משהו, להשאיר משהו לדורות הבאים שאי
Speaker A
אפשר לייצר אותו בדרך אחרת. כל אחד מכיר את זה. מי שניסה פעם לעשות כושר, ניסה להתאמן, יודע שהדרך להתפתח היא התנגדות. הדרך לצמוח היא התנגדות. אם אדם א רוצה לפתח שריר, רוצה לחזק את השריר, יש לו כאב בגב, הוא צריך לחזק את העצמות,
Speaker A
לחזק את השרירים, לחזק את העצבים. מה מה הדרך לזה? איך עושים את זה? הוא צריך לעורר התנגדות. הוא צריך להרים את רמת הקושי בפדל, באופניים, במכשיר שהוא רץ עליו. וככל שיש יותר התנגדות, אז הוא מוציא מעצמו יותר כוחות ואז הופך את
Speaker A
ההורמונים לשרירים. הופך את ההורמונים למסת שריר שהיא חלק בלתי נפרד מהאישיות שלו, מהכוחות שלו. למה? כי האדם מוציא את הכוחות שהוא חייב. הוא לא יכול להוציא יותר כוחות ממה שהוא חייב. אם הוא צריך להרים של 200 גרם, אז הוא יוציא כוחות
Speaker A
כדי להרים 200 גרם. אם הוא צריך להרים א להרים ספל עם 2ני קילו אז הוא יוציא כוחו של 2 קילו אבל מול ספל של 200 גרם הוא לא יכול להוציא כוחו של 2ני קילו אין טריגר שמעורר את הדרישה אז זה לא יקרה אבל
Speaker A
אם הוא רוצה להוציא הרבה יותר כוח כדי להפוך את ההורמונים לשריר הוא צריך התנגדות גדולה יותר הוא צריך הפרעה גדולה יותר שתכריח אותו היא תפעיל עליו לחץ והיא תכריח אותו לחפש את עצמו ולהו בעצמו ולגלות עקשנות ותוקף שהוא לא ידע קודם שיש
Speaker A
בו הגלות כמו שאומר הנביא ירמיהו בהפטרה הראשונה היא הופכת אותנו מענף לשבט מענף לשבט חי למטה הוא מדבר על מטות למה לא ענפים כי הגלות הופכת אותנו מענף חי למטה קשוח מטה ששום דבר לא יכול לשבור אותו לא
Speaker A
יכול לבטל אותו אז בקריאה תאזינו בבית הכנסת רואים מיד איך שהכל בא ברצף אבל בבית המקדש היו קוראים את זה בשש אליות נפרדות מאיפה הם מצאו את הכוח לשיר גם בימים הקשים כדרך שאינו קוראים בבית הכנסת כי הם ידעו שהרכבת מתקדמת והקושי עצמו הוא
Speaker A
תחילת הטוב, הרע עצמו, השבירה עצמה היא תחילת הבניין. אז זהו נחמו נחמו עמי. הקדוש ברוך הוא מצווה את הנביאים, אל תנחמו אותם רק בעתיד. תסבירו להם את ההווה. תהיו שייכים לקבוצתו של רבי עקיבא שהיה לו את האומץ, את הביטחון ואת האמונה
Speaker A
למצוא בתוך הקושי. התחלה של טוב, התחלה של תקווה, התחלה של נחמה, התחלה של ימים יפים הרבה יותר.
Speaker A
פעם קראתי סיפור מיוחד במינוע. הסיפור הזה קראתי אותו בילדותי חלפו הרבה שנים אבל אני לא יכול לשכוח אותו סיפור מעצב כל כך משפיע כל כך על התודעה שיהיה רק בשמחות אבל אנחנו עוד לא הגענו לטו באב אז עוד
Speaker A
אפשר לספר גם סיפור כזה היה פעם ראש השיב אחד מירושלים שנוסע לאירופה לאסוף כסף המצב הישיבה מאוד קשה והוא מעודד את התלמידים אני נוסע לירושלים אני נוסע לשוויץ אני נוסע לאיטליה אני נוסע נוסע לצרפת ברוך השם אני אחזור עם כיסים
Speaker A
מלאים נו כולם מחכים וכולם מצפים וסופרים את הימים שהוא יחזור בסוף סוף תהיה משכורת סוף סוף יהיה אפשר להביא לכם הביתה. ימים קשים היו ימים של מיתון וימים של שוקבד ואף אחד לא פתח לו את הדלת. לא הסתכלו מי
Speaker A
שנתן נתן שמה 100 פרנק ו-100 יורו ו-100 אלירטות. בקיצור הוא בקושי כיסה את ההשל.
Speaker A
הוא בקושי כיסא את הטיסה ואת המלון הוא חוזר רק כמו שיצא. כי במקלי עברתי את הירדן הזה. והוא שבור מאוד הוא לא יכול לחזור ככה לארץ.
Speaker A
אין טעם יזרקו אותו. הוא חייב למצוא פתרון. הוא שואל אנשים אם יש פה עוד מישהו? אם יש למי להיכנס. אמרו לו, יש פה עוד גביר. גביר גדול מאוד הוא עובר בשנים האחרונות תהליך של חיזוק, תהליך של התקרבות. אם תצליח לעורר לו את הלב, כדאי
Speaker A
לך. הוא באמת יש לו יכולות עצומות. נו, הוא מגיע לשם משת ערב שלפי הערכה שלו הגביר חוזר אז מהעסק, חוזר מהמשרד. אומרים לו כן, הגביר עלה למעלה, להתקלח, להתארגן, הוא חזר מיום עבודה. תחכה לו. הוא מסתכל מסביב, הוא נדהם. העיניים שלו נפתחו, יופי
Speaker A
כזה הוא לא ראה. הוא כבר היה בכל העולם. הוא היה בכל מקום שיש בו כסף. הוא היה בדרום אמריקה, הוא היה במזרח, הוא היה באמריקה עצמה, הוא היה באירופה במקומות עשירים. אבל יופי כזה, טעם משובח כזה, טעם מדין כזה, התאמה כזו של סלון, אווירה כזו,
Speaker A
דבר כזה הוא לא ראה. השטיחים ו והכלי כסף במעכות והמנורות והמעקות שמוליכים למעלה מאותרות מאותרות זהב, פשוט יופי יופי מדהים. במרכז הסלון עמדה חנוקיית כסף גדולה ומתחתיה היה מונח בקבוק עם שברי זכוכית. בקבוק עם חתיכות זכוכית.
Speaker A
אתם יודעים גרף של ראי שמותר בשבת לעשית אותם עם הרגל שאדם לא יתקל בהם. הוא לא מבין מה זה עושה בתוך כל היופי הזה. מה ל איך אומרים ל לאף חזיר בן עזם זהב? מה לזה בכל בתוך כל היופי הזה פתאום שברי זכוכית.
Speaker A
מה קורה פה? בדיוק הגביר ירד וראה אותו מתבונן באותם שברי זכוכית. אז הגביר אומר, אני אספר לך את הסיפור. גדלתי ממשפחה חרדית בשוויץ, אה, סבא עשיר מאוד א פה במילאנו שפרנס את כולנו. אבא היה בן תורה, אחים שלו בני תורה, הנכדים מבריחים כולם.
Speaker A
למדנו כולנו חינו מידו הפתוחה והרחבה של סבא. אני נכנסתי פה ללמוד בישיבה החרדית בלוצרם. הצלחתי מאוד, ברוך השם, כולם ניבו לי גדולות. יום אחד קורא לי הראשישי ולחדר, מחזיק בידו דף והוא אומר לי, תשמע, אני עכשיו הולך לעשות משהו שמעולם לא
Speaker A
עשיתי ולא חשבתי שאני יכול לעשות. התפקיד שלי הוא לגדל בחורים לי תורה. בנים ובני בנים עוסקים בתורה ובמצווה. אבל הגיע פה מכתב מסבא שלך. סבא שלך הוא יהודי יקר, הוא גם מהתומכים הגדולים של הישיבה שלנו.
Speaker A
והוא מבקש ממני להוציא אותך מהלימודים. הוא כותב שהוא מזדקן ומנהלי עבודה הגויים מתחילים להשתלט על העסק. עוד מעט יהיה מאוחר מדי והעסק כולו יפול לידיים שלהם.
Speaker A
הוא אומר שמכל הנכדים הוא שם עין עליך. אתה מזכיר לו בדיוק אותו. בטאץ', בראייה, במהירות. ממולח, חריף. איש העולם הגדול.
Speaker A
אתה בדיוק כמו שהוא היה בגיל 18. הוא מבקש ממני שאני אוציא אותך מהישיבה ואני אשלח אותך לעסק. בחיים לא עשיתי דבר כזה. אני לא יודע אם על פי הלוכ מותר לי אפילו אבל באמת עת לעשות על שם יפותך. זה כל המשפחה
Speaker A
תלויה בך, זה הישיבה תלויה בך, לך והשם יצליח דרכך. החלפתי את ספסלי בית המדרש בכיסא המנהלים. עברתי לעבוד עם סבא ובאמת הגעתי ברגע האחרון. רגע אחד לפני שסבא מאבד את הזיכרון, מאבד את הריכוז, מאבד את היציבות, נכנסתי מהר מאוד לעניינים. למדתי
Speaker A
את העסק, למדתי את ה למדתי את השוק, למדתי את התחום ותוך שנתיים התעלתי על סבא בעצמו. בגיל 20, 22 כבר הפכתי להיות בעלי עסק שיכול להחזיק את כל המקום הזה ולהציד אותו קדימה. סבא פרש בכבוד וידע שהוא משאיר את הפרנסה של המשפחה בידיים טובות.
Speaker A
חלפו השנים, העסק התעצם. אני יותר ויותר נכנסתי לתוך הגלות החומרית הזאת ושכחתי מאיפה באתי. ערב אחד נרדמתי בלי מעריב.
Speaker A
צהריים אחד לא היה לי זמן לעצור כדי להתפלל מנחה ויום אחד לא הנחתי תפניין בבוקר והזמן עבר ושקעתי יותר ויותר בחומר בגיל 30 צריך להתחתן מצאתי אישה כמוני שבאה ממשפחה ודיה אבל כל זה מה שהיה לה ידעה ולא התעניינה והייתה עסוקה בכסף
Speaker A
וביחד הכפלנו את העסק והשרנו את העסק והפכנו להיות באמת בעלי מלאכה גדולים אבלשקט לא היה שום קשר בבית ערב אחד הוא אומר אני חוזר מהעבודה יורד מהרכבת ואני פתאום רואה חבורת ילדים יהודים וילד אחד באמצע בוכה והילדים כולם מלטפים אותו
Speaker A
מרגיעים אותו והוא בוכה מה אתה בוכה הוא בא אבא כשי יום אבא שלח אותו לקנות בקבוק שמן זית הוא התברר שהלילה נר ראשון של חנוכה ואבא נתן לו שמה 200 לראות לקנות בקבוק שמן זית והוא נתקל במשהו בדרך
Speaker A
והבקבוק נפל והתנפץ אני רואה שהשברים על הרצפה ו מהשמן שפוך פה והוא פוחד לחזור הביתה אבא כשיום עבד קשה על הכסף הוא לא יאמין לו אבא יגיד קנית קנית גלידה, קנית סוכריה, אבא ירביץ לי. נו, כמובן לא פתחתי, לא חשבתי פעמיים, פתחתי את הערק,
Speaker A
נתתי לו סכום כפול שיקנה בקבוק שמן חדש וגם יקנה לעצמו איזה סוכריה. ועזבתי את המקום והמשכתי הביתה, אני מניח את התיק, אני מתיישב לארוחת ערב, אבל הבחיות של הילד לא עוזבות אותי. מה אני אגיד לאבא? מה אני אגיד לאבא שלי? לאבא
Speaker A
שלי, לסבא שלי, לאלטרזידה שלי, לאבא שבשמיים. מה אני אגיד להם? ש100 דורות של מסירות נפש נעצרו בגלל כסף. ש100 דורות של יהודים שנאבקו יום יום לגדל בנים יראים ושלמים נעצרו בגלל עסק. מה אני אגיד שאני הדור האחרון ליראת שמיים? שאחריי הילדים
Speaker A
שלי כבר יודע אם מי הם התחתנו? הבכי של הילד מה אני אגיד לאבא? מה אני אגיד לאבא? לא נותן לי מנוח. זה היה יותר חזק ממני. הגרס דיאנקוס היותר יותר חזקה ממני. יצאתי מהבית, הלכתי לשוק, קניתי בקבוק שמן זית, מצאתי איזשהי חלוקיה
Speaker A
איפשהו, הושבתי אותה על השולחן, קראתי לילדים ובפעם הראשונה סיפרתי מי אנחנו ומאן אנחנו? מאין בוס ולהן אותו הוך?
Speaker A
סיפרתי על בימי מתיהיה ובניו, על המסירות נפש, על הרקע, על התוקף היהודי. ואז עשיתי עוד משהו. חזרתי אלרחוב, אספתי את שברי הזכוכית, הנחתי אותם על שולחן בחדר העבודה שלי כדי שאני אזכור איך הכל התחיל. שאני אזכור שהשברים האלה בנו משהו שלא היה יכול
Speaker A
להיבנות בדרך אחרת. והלילה הוא ליל איסוף השברים. זה היה הלילה הן הן שהחזרוני לנהרוסי. זה היה הלילה שהחזיר אותי לנקודת ההתחלה ועורר בי את כל העומק שלבר בי בכל שנות החדר, בכל שנות הישיבה. אז זה הבקבוק עם השברים ליד החנוקיה הגדולה. ככה זה רבי
Speaker A
עקיבא. רבי עקיבא מזכיר לנו שהקדוש ברוך הוא בונה עם שבירה, שהקדוש ברוך הוא בונה עם קושי, שכמה שההצלחה מייצרת דברים גדולים, לצערנו כישלון מייצר דברים הרבה יותר גדולים. כי הצלחה עושה עוד מאותו הדבר, אבל כישלון הוא רגע של עצירה, הוא
Speaker A
קשר, הוא רגע של איתחול, של חשבון נפש, ומהאדחול הזה אפשר להגיע לפסגות, למקומות גדולים שלא היינו מגיעים לולי זה. אני אסיים בדבר גדול של נחמה.
Speaker A
בתישוב באהוב לומדים כמובן רק סוגיות של חורבן וגם לומדים את מסכת מועד קטן כי מסכת מועד קטן הפרק השלישי אלו מגלחין מדבר לצערנו על דיני אבלות כחלק מדיני מועד כותם כחלק מדיני חול המועד אז המשנה גם מתגלגלת לדבר על דיני אבלות במועד אז
Speaker A
ממילא משום הפרק הזה עוסקים במסכת מועד קטן אפשר לעשות עליה סיום בתשעה באב מסכת מועד קטן מסתיימת בפסוק בהבטחה ביעוד ומכה השם אלוקים דמאה בילה המוות לנצח ומכה השם אלוקים דמאה מעל כל פנים. כך מסתיימת מסכת מועד קוטן. בעצם בירושלמי מסתיים ככה כל
Speaker A
סדר מועד. כי בירושלמי מועד קטן מובא אחרי חגיגה אז הוא מובא אחרון. בבלי חגיגה מובט אחרי מועד קוטן. אז הסיום של מועד הוא בחגיגה. אבל בירושלמי הסיום הוא במועד כותן ובמילא הסיום של כל סדר מועד. ומסכת מועד קטן עם בפסוק ובילה מוות לנצח ומכה
Speaker A
השם אלוקים דמאה מעל כל פנים. יפה מאוד. פסוק של נחמה. הרבי שאל פעם למה דווקא הפסוק הזה חסרים פסוקים של נחמה שיסיימו בפסוק של מחמיךבר רחמן זהרצו חיים ברחמים ידברו על תחיית סמייסים ידברו הרי מדברים עלות אז למה דווקא הפסוק הזה בילה מוות
Speaker A
לנצח ומכרה שם אלוקים דמה מעל כל פנים למה לא פסוק אחר בכלל משנה אס לא מסיימוד פסוקים אבל גם אם רצו כאן תקווה למה דווקא הפסוק הזה המפורשים מובא בספרים שדמאה עם הכוילל בגימטריה מויד דמאה פלוס אחד זה
Speaker A
מוי כן דמאה זה ה מויד זבוב ואותם אותיות דמה אז דמאה עם הכויל עם המילה עצמה היא היא מויד ומילא לכן מסיימים בפסוק ומכה שם אלוקים דמאה מעל כל פנים כי דמה עם הכולל בגימטריה מועד ולכן מסיימים איתה את מסכת
Speaker A
מועיד ואת מסכת מועיד קות מה הפשט בזה דמאה עם הכול עם מועד אם דימה ומוד זה שווה זה צריך להיות שווה אם זה לא שווה מה יעזור הכול מה זה הקומבינה הזאת שמוסיפים את המילה עצמה כוללים את המילה עצמה מה
Speaker A
הולך פה והרבי אמר פעם בהתוועדות כמה כמה כמה חזון, כמה ראייה יש בתוך בתוך הוורט הזה. דמאה עם הכויל עם או דמאה כשכוללים אותה עם כל הרצף, עם כל התמונה.
Speaker A
האירוע הכואב עצמו שבוכים עליו אין בו נחמה. הוא קשה מאוד. כשקוראים פרשת כי תבו של הקללות אף אחד לא שר אותה כשישירה.
Speaker A
כשקוראים פרשת בחוקותיי, אף אחד לא שר שירה. זה רגעים קשים מאוד. אבל פרשה סאזינו מכניסה את התוכחה כחלק מהרצף השלם של עם ישראל, כחלק מהתחנה לפני ירנינו גויים המו, לפני הנחמה, דמאה עם הכויל.
Speaker A
כשכוללים את כל הסיפור, את כל התמונה, אז זוכים להקיבא נחמתנו, עקיבא נחמתנו. אז הדימה עצמה היא רגע של מועד, היא רגע של שמחה, היא רגע של הודעה.
Speaker A
ירחם עלינו הקדוש ברוך הוא. ונזכה כבר נזכה כבר לפני ערב שבס נחמו להתגשמות של כל הנבואות הגדולות של כל השי ודנחמתא כי פשוט ממש וטובני והנגלה אשתה בעגלה הוא בזמן קריב ונאמר אמן שבת שלום M.
Topics:שבת נחמונחמה כפולהרבי עקיבאחורבן ירושליםהפטרהאמונה וביטחוןגאולהגלותהרב שניאור אשכנזיליקוטי שיחות
