Speaker A
היום אנחנו מדברים על יום הכיפורים. תורתנו מצווה והניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב. העינוי זה אכילה ושתייה.
הרב אברהם יוסף מסביר הלכות יום הכיפורים, דיני הצום, הכנות, והלכות מיוחדות לחולים ולנשים.
Key Takeaways
- הצום מתחיל בתשעה בערב ויש להקפיד על איסור אכילה ושתייה מראש.
- חולים שיש בהם סכנה פטורים מהצום ומותר להם לאכול בלי ברכה.
- התקיעת שופר אינה סימן להתחלת האכילה אלא יש להמתין זמן מסוים לאחר השקיעה.
- נשים ובנות מתבקשות להקפיד על ההכנות לצום ולמשוך ידיהן מהאכילה בזמן.
- חשיבות עירנות הקהילה לזיהוי מצבי חולי במהלך הצום ולמניעת סכנות.
What the video covers
- הצום ביום הכיפורים מתחיל בתשעה לחודש בערב עם איסור אכילה ושתייה.
- יש חובה להוסיף מחול על הקודש, כלומר להקפיד לא לאכול כמה דקות לפני שקיעת החמה.
- הלכות מיוחדות לחולים שיש בהם סכנה, המותר להם לאכול ולשתות ללא ברכה.
- ההבדלה ביום הכיפורים נעשית לאחר הצום כדי לאפשר אכילה מותרת.
- נשים מתבקשות להקפיד למשוך ידיהן מהאכילה לפני תחילת הצום.
- התקיעת שופר אינה מתירה את האכילה, אלא רק לאחר הזמן המותר.
- הדרכה על מדידת זמן ההתחלה והסיום של הצום לפי השקיעה והלכות רבנו תם.
- החשיבות של עירנות הציבור והגבאי לזיהוי חולים במהלך הצום.
- הלכות נטילת ידיים, ברכות, והכנת אוכל מיוחד לחולים ביום הכיפורים.
- הסברים על מנהגים והלכות נוספות הקשורות ליום הכיפורים ולזמן בין השקיעה.
Chapters
Full Transcript — Download SRT & Markdown
Speaker A
התורה מצווה בתשעה בערב. למדו מכאן רבותינו שני דברים. דבר ראשון תוספת מחול על הקודש.
Speaker A
בכל הימים שבתות זה ימים טובים מחלוקת אם זה דאורייתא או דרבנן למעשה פוסקים שזה מדרבנן. יום הכיפורים לכל הדעות זה מהתורה חובה להוסיף מחול על הקודש. לימוד שנלמדו כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו כאילו התענה תשעי ועשירי. זאת אומרת הקדוש ברוך
Speaker A
הוא לא מתאחזר עלינו לענות אותנו. העינוי נובע מסיבה אחת כדי להרגיש את החזרה בתשובה שלנו דרך העינוי. אבל ההכנה לעינוי מרככת מעט את העינוי שנביט על השגחתו של הקדוש ברוך הוא עלינו שלא נסבול יתר על המידה. זאת אומרת שני הלימודים לומדים
Speaker A
אותם מהמילים בתשעה לחודש בערב. אבי מורי הקשה יש לנו עוד דוגמה התורה מצווה ב-14 יום לחודש בערב תאכלו מצות. אז גם שם כתוב 14 בערב. יש לו תשובה יפה מאוד שההכנות לליל הסדר לליל פסח להכילת המצה חייבים להיות מבעוד
Speaker A
יום כי הרי הקורבן פסח נשחט, מפשיטים אותו, מתחילים לצלוט אותו, הכל מבעוד יום. לכן שם היה מוכרח לכתוב ב-14 יום בערב. תודה רבה, יעבדו חמים. תזכה למצוות.
Speaker A
מכל מקום למדנו שיש חובה להוסיף מחול על הקודש. אף על פי כן, היא לא כתובה בתורה בפירוש. לכן רבותינו מלמדים בגמרא שאנשים שמתאחרות ואוכלות ממש עד השקיעה אין למחוט בידם. למה מוטב שיהיו שוגגים ואל יהיו מיזדין? זה היה
Speaker A
פעם נשים לא היו מלומדות. נשים שלנו מלומדות הרבה צדקניות הרבה ולכן אני בטוח שאם נעיר להם ימשכו את ידיי. לכן בימינו אין להתחמק מההערה גם לבנות גם לנשים ללמד שצריך להקפיד למשוך את ידיהם מהאוכל כמה דקות לפני. אין לנו שיעור תוספת
Speaker A
מחול על הקודש יכול להיות כלשהו אפילו חמש דקות. לכן אדם שמאוד נזקק לשתיית מים כמה שהוא שותה עדיין זקוק מאוד שלא יקבל עליו קדישת יום הכיפורים. הוא הולך לבית הכנסת, לוקח איתו את הבקבוק מים ושותה שם עד שנהיה כשבע שמונה דקות לפני
Speaker A
השקיעה ואז הוא מושך את ידיו. השקיעה קרוב ל-20 לשב. זאת אומרת 6 ו-3 הוא כבר בבית הכנסת, הוא כבר התעטף בציצית, אבל עוד לא קיבל עליו קדושת יום הכיפורים. יכול עדיין לשתות.
Speaker A
זאת אומרת, ברכת המזון של סעודה המפסקת היא לא קבלת התענית. הדלקת נרות של האישה היא לא קבלת התענית. יכולה האישה אחרי הדלקת הנרות עדיין לעשות כל מה שהיא צריכה, עדיין לא קיבלה את התענית. מתי תהיה קבלת התענית? דווקא אחרי שהיא בפירוש
Speaker A
קיבלה. או נשים שלא באות לבית הכנסת מלמדים אותן קודם כל לברך להדליק נר של יום הכיפורים.
Speaker A
אחרי שהדליקו, הניחו את הנר שהדליקו בו מידהן, הנעליים, נעליים ראויות ליום הכיפורים אז היא מברכת שחיינו. היא לא יכולה לברך בשמיכות להדלקת הנר כי אם היא תברך להדליק נר של יום הכיפורים, וגם שחיינו, היא לא יכולה כבר להדליק, שהרי היא קיבלה
Speaker A
עליה את קדושת יום הכיפורים. אחרי שסיימה עכשיו יודעת בעצמה שהיא יכולה לקבל את קדושת יום הכיפורים הן באכילה ושתייה הן בנעילת הסנדל אז [כחכוח] יכולה לברך שיהיה חיינו. אישה שהולכת לבית הכנסת מלמדים אותה שלא תברך בהדלקה אלא קודם כל תגיע לבית הכנסת יחד עם כל
Speaker A
הקהל ברוב עם הדראת מלך. עדיף יותר לברך שהחיינו עם כל הקהל. הגמרא שואלת למה לא עושים קידוש?
Speaker A
אומרת הגמרא למי ניתן היין? אונה הגמרא, ניתן לילד קטן. אומרת הגמרא, הוא יגדל ולא נבחין. והוא רגיל כבר לקבל, יבוא לבקש.
Speaker A
נמצא שהכשלנו אותו. לכן לא תיקנו קידוש. נפקא מינה חולה שיש בו סכנה, שהרופא מצריך אותו לאכול. או אפילו אלה שצריכים רק לשתות, אין קידוש. מותר להם לאכול ולשתות בלי שום הקדמה, כי לא תיקנו רבותינו קידוש. אם לא תיקנו, אין קידוש ביום
Speaker A
הכיפורים. ואף על פי כן, זה שהוא חולה שיש בו סכנה, יושב לאכול, מכינים לו את הפרוסות מערב יום הכיפורים. כל פרוסה זה 30 גרם על המשקל כולל התחולה שבו שם איזה מלפפון שם אבוקדו שוקל את זה כל על התחולה 30 גרם.
Speaker A
נוטל ידיו עד סוף הפרק שניים הם שנוטלים ידיים עד סוף הפרק. הכהנים לפני נשיאות כפיים וכן מי שצריך לאכול לחם אוכל יותר מכבד ביצה מברך על נטילת ידיים. פה הוא אוכל 30 גרם, עושה הפסקה ושוב עוד 30 גרם. הכל מצטרף לחשבון
Speaker A
ולכן מברך על נטילת ידיים. מנגב את ידיו מברך המוציא אכל את האכילה הראשונה מסתכל בשעון. שעה 9:10 עבר 10 דקות ברוטו כולל האכילה הוא התחיל בתע לאכול בת 10 דקות אוכל את הפרוסה השנייה שוב 9:20 צריך שלישי אוכל שלישי סיים את
Speaker A
האכילה מברך ברכת המזון כולל גם יעלה ויבוא ואומר ביעלה ויבוא ביום הכיפורים הזה יום מחילת העוון הזה כמובן אני שכח לא חוזר אבל פה צריך לשים לב להלכה שמרן כתב בשולחן ערוך אדם שנאלץ מאיזו סיבה שתהיה לאכול אוכל שאסור באכילה אדם כזה לא יברך
Speaker A
עליו. הדבר יכול להיות אדם נקלע בחוץ לארץ לבית חולים שמה מי יביא לו כשר הוא מסכן לבד אין מי שידאג לו לא יאכל עלול מצב יבוא להחמיר שיאכל מה שנותנים לו אבל לא יברך לא לפניה ולא לאחריה. מה שונה מיום
Speaker A
הכיפורים? למה ביום הכיפורים מברך לפניה ולאחריה? יום הכיפורים המאכל עצמו הוא מותר זה אכילה של התרזמן הוא האשור יעבור הזמן אותו מאכל חוזר להיות מותר. נמצא שהאכילה של יום הכיפורים היא על דבר שראוי לאכילה. לכן מברכים עליו גם לפניה וגם לאחריה.
Speaker A
איך מודדים מי הוא חולה שיש בו סכנה? אני לא מתייחס כרגע מה מצבו. אני מתייחס להתפתחות.
Speaker A
רואה את ההשלכות של התענית. אם כתוצאה מהתענית חלילה הוא עלול להגיע לידי סכנה זה נקרא חולה שיש בו סכנה. מי יודע את הדברים? רופא.
Speaker A
לכן לא שואלים רב אני יצום או לא יצום מה הרב נביא מה הרב חוזה כל מיני תחזיות הולכים לרופא. הרופא אומר מה המחלה אומר מה הלולותיות ההשלכות ועל פיהם יש לחולה להתנהג וחי בהם ולא שימות בהם. צריך להיזהר
Speaker A
מאוד וכאן צריך גם לעורר תשומת לב של הציבור להיות עירניים מהיושבים לידם והגבאי מסתובב בין הקהל. רואה אחד שפניו נהיו חיוורות, נהיה יותר מדי לבן, מבינים שהוא בסכנה. לוקח אותו הצידה. אתה שאל את הרופא, אומר לו, כן. מה אמר הרופא?
Speaker A
לאכול. אבל עוד מעט, אני אמשוך קצת. לא. יקח אותו מיד ויעודד אותו שהוא עושה מצווה ואוכל. לא רק שלא עושה איסור, עושה מצווה.
Speaker A
היה לי יהודי, אני ראיתי עליו בספר תורה שהוא היה חלש. ניגשתי אליו, הוא מסתכל עליי, אני הייתי אברך צעיר, יכול להיות נכד שלו, אני 80 שנה צם, אתה תגיד לי לאכול?
Speaker A
אמרתי לו, התורה ציוותה אותנו וחי בהם. לא, לא יקרה לי כלום. בסוף הצום הוא בא אליי כמנצח. תראה איך עברתי את הצום. אני מרגיש טוב. המסכן הזה הלך הביתה, עשה שבירת הצום, ישב על הספה ולא קם בעוונות הרבים. זאת אומרת צריך להיות מאוד מאוד
Speaker A
עירני. צריך להיות כל הזמן בתשומת לב לכל הציבור כדי שלא נבוא חס ושלום לידי סכנה.
Speaker A
הדברים [כחכוח] מאוד מאוד כואבים לי על צת הצום. יש לנו ילדים קטנים בני 12, 13, 14 בנות בגילאים האלה. כל דקה בשבילהם זה נצח והתוקע מחמיר. זה חמור גדול, זה לא מחמיר. לא, עד שלא יהיה 35, 40 דקות אחרי השקיעה, הוא לא
Speaker A
יתקע. תעזבו אותו, לכו לאכול. מה צריך את זה? הזמן החומרה המקסימלית זה 20 דקות.
Speaker A
הרגע אמרתי תוספת מחול על הקודש זה כלשהו. אני עכשיו רואה מתי השקיעה? 6:40 ביום שני הבא 6:40 זה השקיעה. לדעת מרן בימים האלה שהיום והלילה שווים זה 13 וחצי דקות. אחרי רבע שעה מצד הדין מותר. אבל אני מחמיר.
Speaker A
אני אומר, יש דעה שהמיל הוא 24. אז 13 מיל זה 18. 18 דקות. אני מוסיף עליהם עוד שתי דקות.
Speaker A
הנה הגעתי ל-20 דקות. למה להחמיר להיות עירני? אני רואה לא פעם אנשים מבוגרים מחכים בחיליון עיניים. מתי כבר התקעו בשופר? כי הם כל כך ברורים. ועמי הארץ חושבים שכאילו התקיעת שופר היא המתירה את האכילה וזה לא נכון. השרון הוא המתיר את
Speaker A
האכילה. אחרי 20 דקות לכתחילה למהדרין מותר לתקוע מותר לתת להם ללכת לאכול. מצד הדין התקיעה מותרת גם בבין השמשות שהרי חוכמה היא ואינה מלאכה. בכל זאת, כיוון שרוב העולם ניטלים בתקיעת שופר כדי לדעת מתי לאכול, מאחרים את זה בזמן
Speaker A
שמותר לאכול. 20 דקות אחרי השקיעה, לכתחילה למהדרין מותר לאכול. אני הולך אולי קצת יותר מדי קיצוני, אבל צריך לראות איפה אני נמצא. הקהילה שלי בן פורת יוסף גדולה מאוד. יש שם למעלה מ-350 אנשים חוץ מנשים.
Speaker A
מלא וגדוש. אני אומר לכם באחריות, אני יודע מי הציבור כואב לי. אני מכריז להם לפני הקדיש, רבותיי, אל תצאו מהר. אחרי הקדיש אני מיד אומר את ההבדלה, עושה לכם יותר קל, כי הרי אסור לאכול בלי הבדלה.
Speaker A
אני אעשה לכם קל. תישארו, תשמעו את ההבדלה ותלכו לאכול. אני עושה הבדלה לפני ערבית.
Speaker A
זאת אומרת התקיעת שופר תהיה בסביבות שבע שבע ושתי דקות מעלה מטה אי אפשר לדייק על הדקה. אני עושה את התקיעת שופר מסיימים את הקדיש מיד אני עושה להם את ההבדלה. אני עצמי מחמיר כרבנו תם אז אני רוצה להחמיר
Speaker A
כרבנו תם כל מוצאי שבת אני יכול להבדיל ולאכול אפילו שעוד לא הגיע רבנו תם כי האכילה לא נסרה בשבת. מה נאסר בשבת? מלאכה. אני יכול להבדיל מוקדם ולאכול. אבל כאן אכילה ושתייה אסורה ביום הכיפורים. אז כל מה שעשו ביום
Speaker A
הכיפורים אני משליך גם על זמן רבנו תם. אז איך אני אעשה הבדלה? מעמיד לידי ילד בן 12 13. ההבדלה נעשת על מיץ ענבים. הולך השמש מביא מהנר של דלק מאתמול. לא מביאים את הנר עצמו.
Speaker A
מה נעשה בו? מי יכול לברך עליו? אנחנו מדליקים נר גדול ממנו, מביאים את הנר הדולק ואז עושים את ההבדלה. מי שמביא את הנר, אני מלמד אותו להגיד, ברוך מבדיל בין קודש לחול. כי איך הוא יטלטל את הנר? איך הוא
Speaker A
ידליק נר? ברוך המבדיל בין קודש לחול. מביא לי את הנר, אני מתחיל את ההבדלה.
Speaker A
בורא פרי הגפן, בורא מאורי האש, המבדיל בין קודש לחול. סיימתי נותן לילד. הילד מוכן מראש, הוא ילד.
Speaker A
לאכול. לא צריך לעשות עוד הפעם הבדלה. אפילו שעבורי הזמן היה בחומרה של רבנו תם אף על פי כן יצאתי ידי חובת ההבדלה מכאן נבין להיות כמה שיותר דעתן ורגיש לעשות מה שטוב לציבור ולא מה שאני חושב כל אחד יהיה עירני כמה שיותר
Speaker A
בערב יום הכיפורים לא מתפללים מנחה וערבית ביחד כולם מתפללים מנחה מוקדמת ולמה מה שמיערה כלכלה בסעודה. הגמרא מספרת עם פלימו שהיה רגיל תמיד לומר גירה בעיני דסתנה. תפס אותו השטן בעת הסעודה המפסקת לא הצליח לאכול ועשה לו בלאגן שמה שהוציא
Speaker A
שמועה פלים הוא הרג את הנפש. זה פחד מהפקליטות הרשעים ברח. בלי אוכל בלי כלום.
Speaker A
מאיפה היה כל היום הכיפורים מוצא יום הכיפורים נגלה אליו השטן אני הוא טוב למה עשית לי את זה למה אתה אומר גירה באדסטנה זה כאילו תפס אותו ברגע המכריע גם הגמרא מלמדת אני אפטר בערב יום הכיפורים סימן רע
Speaker A
לו נפטר במוצאי יום הכיפורים סימן יפה לו מה אנחנו עושים למשוך את הרגליים את השטיח מתחת הרגליים של השטן שהוא מלאך המוות מתוודאים במנחה אחרי שכבר התוודנו, אין לו שום תועלת בזה שיקח אותנו לפני הזמן. זה אומר שהוידוי
Speaker A
במנחה הוא חלק מההכנות לקראת יום הכיפורים. מתפללים חצי שעה אחרי חצות היום. אין שום צורך לכוון שעות זמניות לא בשיא הקיץ ולא בחורף חצי שעה. מה המטרה בחצי שעה? למדנו את זה מקורבן פסח. אחרי חצי שעה השמש נתתה למערב בצורה ברורה.
Speaker A
קודם בחצי שעה אני יכול לחשוב שעבר חצות והאמת שזה עדיין לפני חצות אבל אחרי חצי שעה השמש כבר ברור נתתה למערב אפשר כבר להקריב את הקורבן פסח. אני מבין מכאן שהוא דין לאכל השנה אחרי חצי שעה מהחצות אפשר
Speaker A
כבר להתפלל. לכן אפילו באור החיים פעם היו עושים מתי להתפלל מנחה בזמן האחרון הם קצת ככה מגמגמים יותר טוב להפסיק עם זה לגמרי חצי שעה מספיק אין צורך ביותר מתפללים מנחה כמה מניינים כי לא כולם יכולים להגיע באותה שעה מתפללים כל אחד בזמן המתאים לו
Speaker A
ובלבד שנעשה את זה עד מקסימום שעה 3:00 כדי שכל הקהל כבר יספיקו הרי בלבכי אחרי חצות היום אף אחד כבר לא עובד אלא מה יש אנשים עצלנים עד שהוא לא הלך למקווה ועד הוא לא עשה תספורת ועד ועד ועד ועד כל
Speaker A
מיני חומרות אשר לא שערו ואז הוא בא להתפלל זה לא בסדר תפילה צריכה להיות קודם כל אחרי התפילה ילך להסתפר אם צריך ילך למקווה אם צריך הכל מה שצריך יעשה אחרי לא חייב דווקא אז והעניין החשוב הוא שאדם
Speaker A
תמיד תפלל מנחה מתון מתון לא למהר ומתון מתון בעיקר בוידוי הסדר של התפילה שלנו כמו כל עשרת ימי תשובה הגיענו לי לרצון הראשונה שלפני אלוהי נצור אומר שם את הוידוי אלוהי שלנו נוצרתי איני כדאי עכשיו שצרתי כאילו לא צרתי עפר חג מתי הרי לפני ככלים
Speaker A
מלא בושה אוכלימה מתוודה עיקר הוידוי וזה לא הרבה שמים לב חטאתי עביתי פשעתי זה נכון כל השנה צדק ג לא חטנו אבל חטנו אבינו פשנו זה העיקר גם בסליחות גם בבוידוד של התפילה תמיד עיקר הבידוד זה חטנו אבינו פשנו הפירות אשמנו בגדנו וכולי
Speaker A
כך אותו הדבר גם בוידוי שאחרי התפילה נוהגים באותה צורה. אשכנזים יש להם מנהג, לא יודע מה מקורו, לא למדתי מהם אף פעם את העניין. מרביצים כאן משמיעים קולות וברקים וענן כבד על ההר. מה המטרה? המטרה להשמיע קולות. העיקר זה להכניע את הלב, כמו שכותב
Speaker A
הרב בן איש חי, להקות על ליבו. אנחנו [כחכוח] מכופפים את האצבעות על הבועהן שזה יראה כארוף ומקים בשלהי הצלעות [נחירות בוז] הצלעות שלנו נגמרים שמה זה הלב נוטה קצת לאמצע מרביצים קצת במקום הזה להכניע את הלב זה הווידוי בעל חטא לא מקים אבל
Speaker A
בווידוי כן מקים רשמנו בגדנו ואמירת על חטא יש לנו בסידורים שני נוסחים הראשון א'ב השני תשרק א'ב הפוך עשו אותם אותיות קטנות יענו לא צריך להגיד צריך מי שיכול שיגיד מי שלא יכול אני לא אגיד לא הכריח אותו
Speaker A
לעומת זה מעריכים לקראת הסוף חייב זה חייב זה רמח איברים ואני לא יודע מה מותרים הדברים בעיקר זה להתמקד בוידוי על חטאים שחייבים עליהם חטאת, חייבים עליהם עולה, אשם בסוף בסוף ארבע מיתות בית דין שקילה, סנפה, ערק וחנק זה עיקר הוידוי ואז אומר
Speaker A
עושה השלום בזה הסתיימה תפילת מנחה כי בחזרה החזן לא אומר על חטא להבדיל מארבע תפילות שנאמרות ביום הכיפורים ערבית, שחרית, מוסף ומנחה בתוך החזרה יש וידוי. החזן אומר את הווידוי שמחייב גם את הקהל. אי אפשר לשמוע את הוידוי ואני נשאר יושב אדיש יענו אני
Speaker A
צדיק זה לא נוגע לי. הם רשעים עושים חטאים שיתוודו אבל אני צדיקים אנחנו ולא חטענו.
Speaker A
איי איי איי מי יכול לומר על עצמו מילים כאלה? לכן צריך לעמוד. זה נכון לעמוד גם בעל חטא וגם באמירת הוידוי. בוידוי עומדים אלא שצריך לדעת יש לנו הבדל בין וידוי שנאמר כל השנה לווידוי של יום הכיפורים בתפילה שלנו בלחש.
Speaker A
אדם שנמצא באמצע על חטא שומע [נחירות בוז] את החזן מתחיל את החזרה יענה אמן על ה ברכות או לא? לא יענה.
Speaker A
שומע קדיש יענה אמן או לא? רק חמישה עמנים כי הוא עדיין לא סיים. הוא עדיין נמצא כמו באמצע אלוהי נצור. לעומת וידוי שנאמר כל השנה. באמצע הוידוי אדם רוצה לומר אמן על ברכות, על יש שלמה. איזה איזה אמן שרוצה.
Speaker A
מותר. רוצה אפילו לומר את שלוש הפסוקים של הקדושה הקדוש ברוך הוא וימלוך מותר. זאת אומרת אין לי הגבלה. זה בווידוי הרגיל אבל בעל חטא כיוון שאני עדיין לא סיימתי את אלוהי נצור הוא דינו כדין מי שנמצא בברכות קריאת שמה ולא יענה אלא דברים שבקדושה
Speaker A
בלבד. לא אמן של ברכות ולא האמן של הסיום של הקדיש. וכן גם לא את הפסוק האחרון של הקדושה. כל אלה דברים שבתוך העל חטא לא עונים אותם.
Speaker A
אמירת על חטא חשובה מאוד לומר אותה באופן ברור ולא במהירות. להבין שהמחשבה צריכה להיות אם באתי לפרט את עוונותיי יכלי הזמן והם הלא יכלו. אבל יש לנו מזל.
Speaker A
אנחנו אומרים אותם לפי א'ב. נגמר הא'ב מה אני יכול לעשות לאן אני אמשיך אז יש לי פטחון פה למה עצרתי פה לא שאני חושב את עצמי לצדיק וזה לימוד סנגוריה איך להתפלל ביום הכיפורים יש לנו שישה דברים שאנחנו מוזהרים עליהם
Speaker A
ביום הכיפורים שניים מן התורה ארבעה מדרבנן השניים שהם מהתורה זה מלאכה התורה קרא לזה שבת שבתון. כל מה שאסור בשבת אסור ביום הכיפורים.
Speaker A
השני זה אכילה ושתייה. למדו רבותינו עינוי זה אכילה ושתייה שלא לאכול ולא לשתות. מהוא השיעור של מלאכה? כמו שבת. ההבדל רק שבת מי שעושה במזיד דינו בשקילה וידי אדם יום הכיפורים דינו בכרת בידי שמיים מי יותר קל אם כן יום הכיפורים יום
Speaker A
השבת הוא חמור יותר זאת אומרת האיסור מלאכה אני לומד אותו משבת כל מה שאסור בשבת אסור אכילה ושתייה מה השיעור שלה ככותבת שתייה כדי מלא לוגמיו.
Speaker A
אדם גדול, הפה שלו גדול אז מלא לוגמיו זה הרבה. אדם קטן בגופו הפה שלו קטן ולא לוגמ.
Speaker A
הממוצע אצל רוב בני אדם זה בסביבות 42 מילגרם. זאת אומרת הממוצע הוא יותר מ-40.
Speaker A
כשאנחנו נצרכים לשאלה האם ניתן לחולה לאכול רגיל או לא הגמרא אומרת מאכילין אותו הקל הקל תחילה הקל הקל פירושו פחות מהשיעור אם ככותב את זה יותר מ-40 גרם ניתן לו 30 גרם כמו שלמדנו אם בשתייה כמלא לוגמיו כ-40 גרם ניתן עד 30 גרם וגם כאן
Speaker A
יש מחלוקת בין מרן להרמה. איך אני מתייחס לשתייה? האם כמו אכילה או לא? תביטו באשכנזים שמברכים על קפה, תה, חם, בורא נפשות. למה?
Speaker A
כי הם מחברים את האכילה והשתייה כזית בכדי אכילת פרס, שזה כשבע דקות. מי לא גומר תחם במשך שבע דקות? לכן הם מברכים בורא נפשות. אנחנו הספרדים לא מברכים בורא נפשות אלא אם כן שותים בבת אחת רביעית.
Speaker A
במקסימום לקחתי טיפה אוויר והמשכתי מיד אז זה מתחבר. אבל רביעית בבת אחת מחייבת פחות מזה. אין לנו ברכה אחרונה. ואת המשקה החם אני שותה טיפין טיפין. ממילא אין לנו בורא נפשות. מה למדתי? שבשתייה אני לא הולך על פי האכילה כזה את בכדי אכילת פרס, אלא
Speaker A
כדרך שתייה, שדרך השתייה לשתות רביעית בפעם אחת. אם כך, כשאני בא לשתות את כמלא לוגמיו, שזה גם כדרך השתייה, לא צריך לחכות ל10 דקות. יש כאלה ברדיו, אני שומע אותם רבע שעה בין עדר ובין עדר. למה? למה להחביד?
Speaker A
על מה ולמה? חמש דקות לספרדים זה מספיק. אני מלמד גם יש בקופת חולים מאוחדת יש להם את המנות הקטנות.
Speaker A
זה בקושי נגיעה להרטיב את השפתיים. אני מלמד במקום זה לקחת בקבוק שיש לו כובע. אתם מכירים את הבקבוקים האלה הקטנים? מרימים את הכובע, מזלף טיפה לפה כמה נכנס וכל שינכנס 10 15 מיליליטר נכון זה הכל לא יותר מחכה חמש דקות עוד פעם למי
Speaker A
אני אומר את זה אישה בהריון בסיכון היא צריכה לשתות הרופא אומר אם היא לא תשתה חס ושלום או היא או העובר מסתכנים זה נקרא פיקוח נפש פיקוח נפש לא רק לאדם שעומד לפנינו גם על העובר הנידן דין פיקוח נפש
Speaker A
ממילא הגברת הזו לוקחת את הבקבוק מזלפת לה מדי חמש דקות 10 דקות העיקר לשמור על הגוף לך כשהגוף יבש זה גורם לצירים מוקדמים להביא לו דייה סכנה אבל זה נאמר לא רק לנשים בהריון זה נאמר לכל מיני אנשים יש
Speaker A
להם בעיות בקליות יש כל מיני בעיות אחרות שהרופא אומר על האכילה לא אכפת אל תאכל אבל שתייה אתה חייב איך אני אעשה נותן לו את הבקבוק הזה הוא כל פעם מזלף מעט מעט הגרשנו עד שגורם לעבור את היום בשלום זאת
Speaker A
אומרת שתייה לא דומה לאכילה אמנם לא ברביעית אבל גם כם לא לוגמיו אני ממעיט פחות פחות מכשיעור לכן אמרתי 30 סיס 30 מיליליטר על ידי השתייה הזו בהפסקה של חמש דקות זה מצוין. כך לשמור על הגוף להיות בריא. זה נכון רק לחולה.
Speaker A
לבריא בשום אופן לא. אפילו לטעום. ואיפה הדוגמה? ביום צום כלשהו היה לנו אתמול צום טעיתי ברכתי שהכל על המים. מה עכשיו עושים? תטעם טיפה. שיהיה לה ברכה על מה לחול. ברכה דאורייתא. צום דרבנן הדאורייתא מכריעה את הכף ביום הכיפורים גם האכילה של כלשהו זה
Speaker A
חצי שיעור אסור מן התורה אם גם אכילה של כלשהו אסור מהתורה איך הוא יטעם יעבור על איסור תורה לכן מי שטעה וברך על מאכל או משקה ולמדים אותו שלא לטעום מה יהיה ברכה לבטלה מוטב שיעבור על איסור תורה בשבעלת
Speaker A
תעשה מאשר שיעבור על איסור תורה בקום ועשה. אם הוא יאכל שתה זה בקום ועשה. אם בשבע אל תעשה משך את ידו ולא אוכל ולא שותה עובר אומנם על איסור תורה אבל בשבע אל תעשה. זה הדוגמה להראות שאפילו טיפה
Speaker A
לטעום אי אפשר. באים אליי אנשים כל מיני שאלות מצחיקות. הוא רוצה לשים מי פה רוצה לשטוף את הפה. מבטיח לי אני מוריד את הראש אדוני גם אם תוריד את הזקן לא יעזור מה זה מוכרח הרי להגביל גם את הרחיצה רחיצה גם
Speaker A
אסורה יש אדם מסכן סובל מריח מאוד לא טוב מהפה אדם כזה לא יכול לבוא בחברת הבריות כמו שכל לכלוך מותר גם כאן יהיה מותר אבל צריך להקפיד באמת להוריד את הראש להכניס מעט מעט מים לפה, לא הרבה, או מעט מהמי
Speaker A
פה, כמות קטנה ביותר שמגרגר אותה כמו שצריך והראש שלו למטה ופולט מיד. זה במקרים חריגים, אבל ככה סתם להקל ראש בשום אופן לא. אין מקום להקל. אמנם הרן כותב שאיסטניס מותר לו לרחוץ את פניו.
Speaker A
מי זה האיסטניס? זה אחד שלא רחץ את הפנים כל היום. שעה באב. אתם מכירים אחד כזה?
Speaker A
אני לא מכיר אחד כזה. יהיה אשר יהיה מראש הממשלה ועד אחרון הפקידים. לא רח את הפנים. אז מה בהתחלה קשה יש עדיין קורי השינה על העיניים. אני מלמד פטנט קטן.
Speaker A
היצה אסורה כשיש בהם כדי תופח המעט להטפיח. אנחנו רחצים את הידיים בבוקר עד סוף קשרי אצבעותיו. אני מכופף את האצבעות אחד על השני, נוטל אחד אחד גמרתי מברך על נטילת ידיים ומנגב.
Speaker A
לא מנגב לגמרי. נשארה לחלוחית קצת בראשי האצבעות. מעביר שניים, שניים יבואו אל נח. מעביר את זה על העיניים ככה מסלק את קורי השינה. לוקח את המגב ואת היבשה, מעביר אותה על הפנים והביא ראשון ראשון. זאת אומרת כל מה שהיה צריך עשה אבל על פי
Speaker A
ההלכה אין להקל ראש. רחצה אסורה אמנם מדרבנן. אבל אסורה עובדה. אנחנו כל השנה קמים בבוקר נוטלים עד סוף כף היד. ביום הכיפורים נוטלים רק עד סוף כשרי אזותיו.
Speaker A
כי הנטילה מכאן ואלך זו נגיעה במים שלא לצורך. וזה אסור. האיסור של רחיצה. כל נגיעה במים שלו לצורך. לצורך למשל הכהנים הולכים ליסה כפיים חייבים עד סוף כף היד.
Speaker A
זה שאמרתי לכם חולה שיש בו סכנה נוטה עד סוף כף היד אלה לצורך אבל רוח רעה איפה היא נמצאת בראשי האיברים דהיינו באצבעות נטל את הידיים בין אם זה במשך היום יצא מהשירותים רוחץ מתחת לברז בין אם זה בבוקר
Speaker A
חייב נטילה מכלי נוטל עם הכלי אבל רק עד סוף כשרי אצבעותיו לא יותר הלכלוך לא בכלל ל האיסור התלכלך באיזה מקום לא משנה איפה הלכלוך לא יורד אלא אם כן נלחץ מותר השרת הלכלוך זאת לא רחיצה של תענוג מותר לך תחילה לרחוץ
Speaker A
מקום מלוכלך ולא רק לכלוך שרואים אותו שמפריע גם ריח הוא בכלל הלכלוך האישה או הבעל החליפו לתינוק נדבק ריח לא טוב בידיים רוצה רוצים לסלק את הריח צריך מים וסבון אז הוא רוחץ את הידיים במים וסבון עד שיסתלק הריח יש אדם בן פורת יוסף ברמיל
Speaker A
חפה גדול גדול עושה 10 צעדים כבר הוא מזיע כבר נודף ממנו ריח של זעה אי אפשר לעמוד במחיצתו זה אם לא ישים דאודורנט לא יוכל להיכנס בין הבריות המטרה של הדאודורנט לסלק ריח רע לאדם כזה מותר אבל החכם עניו בראשו, מכיר את החולשות
Speaker A
שלו, בערב יום הכיפורים שם מה שצריך לשים כדי שכל היום יעבור עליו בשלום ולא יצטרך את כל הדברים הללו. יושבים במיזוג אוויר, לא עושים תנועות מיותר כדי לא להצטרך לבוא לידי רחיצה שלא לצורך.
Speaker A
מי יותר חמור, השיחה או הרחיצה? השיחה יותר. רחיצה. אמרתי לכם להשיר לכלוך מותר. שיחה להשיר לכלוך אסור. הוא רוצה לשים שמן על המקום מלוכלך במקום מים אסור.
Speaker A
אבל לעומת זה מי שיש לו חולי, יש לו חטתים בראשו או היד שלו יבשה מאוד ורואים שכל מה שהוא סך זה כדי למנוע התייבשות שגורמת פיצוצים ויורד דם. אז הוא מונע. ניכר הדבר שזה לא שיחה של תענוג אלא למנוע חולי.
Speaker A
שיחה שכזו מותרת אבל שיחה להוציא לכלוך אין היתר. נמצאנו למדין שהרחיצה שלצורך מותרת אפילו להסיר לכלוך שיחה רק לצורך של חולי אז יהיה מותר. אחרת אין מקום להקל.
Speaker A
אישה רוצה למרוח את התינוק מסכן קשה לו. אין ברירה. אז היא עושה התינוק. אפילו שכאן נשאר גם קצת על הידיים, מה אפשר לעשות? זה הדרך בשביל התינוק וזה מותר.
Speaker A
הריון זה לא מחלה, זה כלל גדול. ולכן אישה מעוברת סתם אין לה שום תקדים, היא צמה כרגיל, אין שום סיבה להקל ראש. אישה מעוברת שיש לה בעיה, אישה כזו הלכה לרופא קודם, רופא שמבין עניין, אומר לה, אם חס
Speaker A
ושלום היא תעצום עלול להפיל אישה כזו, כמו שאמרתי קודם, לוקחת את הבקבוק, מזלפת, מניקה היום נהיה כאילו עולם חופשי. מניקה פטורה מהתענית, לא היה ולא נברא. מניקה תלוי. יש כמה צדדים. יש מניקה שברוך השם התינוק בן שלושה חודשים אוכל בננה מרוסקת, אוכל
Speaker A
ירקות מרוסקים, ברוך השם יכול לתת לו במשך היום לאכול דברים אחרים. אז בלילה היא תנ תיתן לו לנק כדי שירדם יפה. במשך היום מעביר ראשון ראשון שמלק פירות וירקות כדי להעביר את היום והיא תצום. היא חייבת לצום. יחד עם כלל ישראל לא לשנות מהערבים
Speaker A
לא לפרוש מהציבור זאת אומרת הכל תלוי לפי העניין וזו שהתינוק תלוי רק בה חודש חודש וחצי אחרי הלידה התינוק רק יונק אי אפשר לתת לו את החליף שום דבר אחר מה עושה אותה אישה היא לוקחת מעט מעט מהחלב שותה אותו
Speaker A
במשך היום פחות פחות מכשיעור במשך היום היא מעבירה לא מים. מה אם התינוק ישאר רעב? היא מניקה אותו אבל הוא נשאר רעב. כי מים זה לא תזונה. התזונה באה עם החלב. אז היא שותה מעט מעט מהחלב כל פעם 30 שישי לכל היותר.
Speaker A
וכך יהיה לה גם מה להאכיל את התינוק ותקיים גם את התינוק וגם את עצמה. כי התינוק אין לו מאיפה לאכול. אלה דוגמאות להבין איך להתנהג גם עם היולדת וגם עם שאר החולים.
Speaker A
מתי נקראת יולדת שפטורה מהתענית? מרן אומר, לא משנה באיזה שעה זשרי ילדה חייבת להתענות.
Speaker A
אלא אם כן הרופא אומר שהיא תהיה מסוכנת או שהיא עצמה אומרת שהיא חוששת אז היא תאכל עד שבעה ימים אבי מורי כתב מה שמרן בבית יוסף מביא ועל פי זה הורה שהכל הוא שעות מעת לעת דהיינו ז' בתשרי
Speaker A
יהיה בעזרת השם ביום שישי הגברת הזו ילדה ביום שישי בשעה 8 בבוקר, 10 בבוקר, יום שבת 10 יום אחד יום ראשון 10 [כחכוח] יומיים יום הכיפורים 10 אה אז היא עדיין תוך שלושה ימים היא תאכל זאת אומרת אני
Speaker A
מבין שלא שואלים לא רופא ולא אף אחד היא תאכל כי תוך שלושה ימים אין לשאול הרבה שאלות משלושה ועד שבעה ילדה ברוך השם ביום ו בתשרי זה כבר בוודאי אחרי תוך שבעה אבל אחרי שלושה היולדת הזו שואלים את הרופא
Speaker A
ושואלים את היולדת אחד מהם אומר שהיא צריכה לאכול היא תאכל עברו שבעה ימים כגון שהיא ילדה ביום ראשון השבוע יום ראש השנה הברית ביום ראשון הבא לא משנה ברית ברית זה ודבת לא משנה העיקר שברוך השם ילדה ביום ראשון ילדה עד יום
Speaker A
ראשון הבא תמו להם כל השבעה ימים בוודאי אחרי השבעה ימים דינה כחולה שאין בו סכנה לכן פה צריכה להיות תשומת לב מרבית מקסימום של בירור פעמים הרבה או שהלידה הייתה ניתוח קיסרי או שזה סיבוך אחר בלידה והיא איבדה דם רב צריך לברר עם הרופא לא
Speaker A
סתם ככה להקל ראש בדיני פיקוח נפש אנחנו מחמירים בדיני פיקוח נפש ולכן מבררים אם יש צורך מאכילים אותה כמו כל חולה הרחיצה והשיחה אמרנו שהם מדרבנן נעלת הסנדל גם היא מדרבנן עומד בן אדם כמו שותה יותר תנועה ראובן
Speaker A
תזהיר אותו פה אין לנו שוטרים אין משטרה נכנס מסכן עם נעליים ז גופרית ורוח זרעפות כאילו הגיע אחד מהחזבלה מה אתה עושה לו מה קרה מלבין את פניו ברבים איך אפשר צריך להיות תמיד בהבנה שמאל דוחה וימין מקרבת אחד כזה קרוב
Speaker A
לוודאי שלא יודע כלום כשהוא בא מסכן שוגג בא עם נעלי עור לא ידע את ההלכה תבוא אליו אחרי שכבר התיישב יש לו את המקום שלו תנחש לו באוזן תחלוץ את הנעליים שים מתחת למושב לא הולכים עם נעלי עור בשקט בעדינות בכבוד
Speaker A
אשרי המדבר על אוזן שומעת מלבין את פניו ברבים זה איסור תורה לא תונו איש את אחיו איסור תורה נעליים בתשעה באב בקושי איסור דרבנן למה אני אומר בקושי? יש מקרים שמתירים לך תחילה. יש אנשים מסכנים, יש להם נעליים מיוחדות, רגל גדולה, רגל קטנה.
Speaker A
יש אנשים יש להם איזה סוג של נעליים בשביל שיוכלו ללכת אחרת. הם כל הזמן מסכנים, כאילו מרקדים, כאילו דרוכים על אבנים.
Speaker A
כל אחד לפי העניין. אז אני רואה שאני מקל. היה לי אחד מהמתפללים בתל אביב, היה לו נעל מיוחדת. אני הייתי רואה כל השנה נעל מיוחדת שאל אותי מה אני אעשה ביום הכיפורים אמרתי לו ברחוב בוודאי תלך עם זה
Speaker A
בבית הכנסת אם אתה רואה שאתה יכול להתפטר מהנעליים להישאר ככה באוויר טוב אם לא תישאר גם בבית הכנסת עם הנעליים בכל דבר צריך להיות שיקול דעת להבין על מה ולמה אתה יוצא נגדו הטעם לנעליים של עור בין אם זה חיפוי מלמעלה ובן עם זה הסוליה
Speaker A
למטה כי זה בולם זעזועים כשאני הולך על אבנים מרגישים את הזעזוע קיבלתי מכה מהצד אם זה עור הוא בולם ככה שאר סוגי הנעליים כל מכה כל מה שאני דורך אני מרגיש אז זה לא נקרא אלא כדרך העינוי ומכאן נלמד
Speaker A
לברך ברכת שעשה לי כל צורקי אני לא מבין את אלה שמלמדים לא לברך. הייתי מבין אותם לפני 100 שנה. היום אי אפשר להבין כל כך הרבה הולכים כל השנה עם נעליים שמותר לנעול בתשעה באב ויום הכיפורים.
Speaker A
אז אני הולך כל השנה לברך שעשה לי כל תורקי. מה נשתנה יום הכיפורים שלא הברך?
Speaker A
למה ביום הכיפורים לא הברך? בשלמה כשהיו הולכים יחפים אז אני מבין הגמרא מלמדת מי שיש לו נעליים יש לו הכל מי שאין לו נעליים אין לו כלום לכן בנעליים מברכים שעשה לי כל צורקי אני מבין אבל מי שהולך יחב לא יברך מי
Speaker A
שהולך עם נעליים אחרות בין אם זה נעלי בית בין אם זה נעליים כמה נעליים יש היום שמותרים לך תחילה ולובשים אותם כל השנה. עולה על הדעת לומר שלא יברכו שעשקות תורקי כל השנה. אין שום היגיון בזה. זה מותר לך תחילה וצריך לא
Speaker A
לדלג על שום אחת מהברכות בכל ברכות השחר. כולל גם שעשה לי כל צורכי. אומרים לי מנהג.
Speaker A
גם למנהג יש היגיון. אם ההיגיון סותר את המנהג וגם הטעם של המנהג אז למה לא תשנה את התנהגותך צריך לברך שעשה לי כל צורקי מותר לשבת על קריות של עור מותר לשבת על שפה של עור מותר לשים כיפה חגורה כל אלה מעור אין שום
Speaker A
הגבלה רק בנעליים הדבר האחרון בלילה כשהולך לישון מפרידים מרחיקים את המיטות הרחקה כלשהו אפילו 10 15 סנטים מפרידים זה מספיק שיהיה היקר שלא יבואו לידי איסור אלה כל הדברים שאסורים לנו ביום הכיפורים מאוד מומלץ בכל התפילות שאדם יבטא בשפתיים את הכל לחש
Speaker A
זה בוודאי אבל גם בחזרה אומר אם החזן את הכל חוץ מהחתימה של הברכות. ברוך אתה השם מגן אברהם ברוך אתה השם מחיי המתים ברוך אתה השם המלך הקדוש על זה הוא מדלג אבל שאר כל הכתעים אומר ביחד עם החזן אבל יש
Speaker A
שם הזכרת שהם שמיים זה תופס הברכה זה לא מטבע הברכה במטבע הברכה יש חשש לברכה לבטלה אבל טופס הברכה הוא ובאמירה של הטופס מותרת לך תחילה תפילת מנחה מתפללים בסביבות השעה 3 :30 מתחילים אז את העקדה מסיימים אותה בסביבות 20 לש או רבע לשש
Speaker A
החכם שבציבור אומר לקהל דברי כיבושין הלבבות פתוחים דברי מוסר לרכך את הלבבות לקבל על עצמנו קבלות טובות להתקדם ולהיות יותר יראה שמיים מקמי מצוות כהלכה.
Speaker A
אחרי כן בשחמישה בערך מתחילים הציבור אלרה עלילה. זה כחצי שעה לפני השקיעה 27 אמרתי זה השקיעה שש וחמישה אל נורע עלילה כדי שהנשיאות כפיים תהיה מבעוד יום. לא הספיקו. כגון שהחזן תעיל דם לא יודע להתפלל מהר. מה עושים?
Speaker A
יעשו נשיאות כפיים גם אחרי השקיעה. עד מתי? לפחות עד 10 דקות. זאת אומרת, אם שואלים אותי עכשיו לפי היום שלנו, עד 10 לשבע, עדיין אפשר לעשות נשיאות כפיים. יותר מאוחר כבר לא כדאי, אבל ציבור צריכים להיות עירניים, לא להחביד אדיר
Speaker A
ונהור. מה יש לך על המלק? הולך לאט לאט מהר מהר עדי חלק אם כמוך מהר מהר כדי להספיק לניסות כפיים בזמן לא להעריך אחרי החזרה עכשיו אתה רוצה לנגן לנו על העצבים להעריך באל מלך תעשה מה אתה רוצה כדי
Speaker A
שהתקיעות יגיעו בשבע זה הסדר הנכון לתפילות של יום הכיפורים ובורא עולם מקבל את תפילותנו לרצון נעשה רצון בוראנו ונזכה לחתימה טובה אמן זכות אבותנו תעמוד לנו לעשות אותו בנו למצם בשכל טוב בעיני אלוהים ואדם مشSشي
Topics:יום הכיפוריםצוםהלכותאכילה ושתייהמחול על הקודשחולים ביום הכיפוריםהבדלההכנות לצוםתקיעת שופרנשים ויום הכיפורים
