מבוא לתיקון המידות ומידת הכעס | הרב אליעזר קשתיאל | מיד… — Transcript

מה המידות הרעות ובעזרת השם גם לרכוש מידות טובות, שזה בעצם כל העולם הרגשות. כל המידות זה הכל רגשות שיש לנו. אנחנו מוצאים בתולדות עם ישראל שלוש גישות עיקריות בשיטה לתקן או לשנות את העולם הרגשי השלילי, חס ושלום, ולחזק את הדרך לרגשות הטובים הנכונים.

הדרך הראשונה היא הדרך שנקטובה בעיקר הראשונים, הרמב"ם והרמב"ן, ספר החינוך. כמו שהרמב"ם כותב את זה במפורש בשמונה פרקים, בפרק רביעי, שהדרך העיקרית להשפיע על הרגשות זה לידי מעשים. העובדה שאדם חוזר על מעשה או על אימון ממעשה עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם הרבה פעמים, בסוף זה משנה את העולם

הרגשי שלו. אדם שפעם אחר פעם שותק בזמן מריבה, אז הוא לאט לאט ירכוש את מידת הרגש של הסבלנות. אדם שפעם אחר פעם אומר מילים יפות, מילים של ברכה, אז לאט לאט ירכוש את הרגש של עין טובה. ולכן שיטת הרמב"ם, שעיקר תיקון המידות,

בעיקר חיזוק המידות הטובות זה על ידי קיום המצוות בריבוי, הרבה פעמים. אתה לא צריך להמציא את הגלגל, התורה, המצוות בעצם כוללות את כל תיקון המידות, אלא שתשים לב שאתה מתמיד בזה, הרבה פעמים. ככל שאתה יותר חוזר על משהו, לחיוב ומפרד,

לשאלה בימנות, זה הדרך שבסוף הרגע שנכון המידע, עולם המידות עולם הנפש תוקן. ולכן כל המצוות מתקנות מידות, אבל המינונים, אתה תקווה, לפי מה שאתה מרגיש שאתה רוצה לשפר את עצמך, אז אתה תשקיע שם במצווה הזאת או באיסור הזה יותר.

אפשר לראות דוגמה לזה, הרמב"ן, בגרת הרמב"ן המפורסמת, זה הגר"ת שהמטרה של הענווה, הולך ומתחיל, הוא אומר תדבר בנחת, בתוך שתדבר בנחת, שזה הרגל מעשי, תתרגל, אז לאט לאט אתה תסתלק מהכעס, ואז זה ישפיע גם על הענווה.

זאת אומרת, רואים שהשיטה היא מבחוץ פנימה. על ידי ההתרגלות לדבר בנחת, אז זה לאט לאט העולם הנפשי גם ילך וישתנה. זאת הגישה של הרמב"ן והרמב"ן, גם בפירושו לתורה, הרמב"ן בכמה מקומות, והראיה הגדולה לשיטתם, שהתורה לכאורה לא כתבה לנו דרכים לתיקון מידות. היא לא אמרה לנו, טוב, צריך לעבוד

על המידה הזאת, צריך לעבוד על המידה הזאת, היא לא רשמה לנו מידות, כל מיני מידות צריך לתקן, אלא היא נתנה לנו מצוות. ומי שקיים היטב את המצוות, אז ממילא, העולם המפקר נפשי והמוסרי שלו יהיה מתוקן. תורת השם תמימה משיבת נפש. תתקם, תקיים כמו שצריך את

כל התורה. אתה תראה שהנפש שלך תגיע למקום הנכון. בוודאי שהדברים האלו הם דברי אמת.

אלא שבדורות האחרונים כמה מנהיגים רוחניים חשובים שמו לב שמשום מה זה לא מספיק. כשאנחנו רואים יהודים טובים, אפילו בני תורה, ועדיין עולם המידות לא היה כמו שאנחנו רוצים שהוא יהיה. אפשר לנתח כל מיני סיבות למה זה קרה, אבל זה גרם לרבי ישראל סלנטר לעשות הרעידת אדמה. וסלנטר היה שיח לעולם הישיבות, הוא היה

נחד נגדולי הדור. זה מתחם עצום והתלמידים שלו גם היו גאוני עולם. והוא אמר, בעולם הישיבות לומדים תורה, מקיימים מצוות, לא רק עולם הישיבות, עולם שמאנשים יירש המים. ועדיין אני רואה שמשהו פה לא עובד טוב.

כלומר, המצב הרגשי הוא לא טוב. זה היה טענה שהרב שר עשית, הרגשות. אין בעיה באמונה, אין בעיה בדקדוק במצוות. אנשים דקדקים במצוות. אנשים מאמינים, משהו ברגשות לא עובד טוב. גם...

גם בלטניה שם לב לזה. תנועת החסידות שמו לב לזה. המחנה המשותף של... גם של תנועת החסידות וגם של תנועת המוסר הן שונות שתי התנועות האלו. המחנה המשותף של שתי התנועות האלו, זה פנייה ישירה אל הרגש. התורה לא דיברה ישירות אל הרגש, היא דיברה בשפת המצוות, בשפת המעשים. הם אמרו,

צריך לפנות ישירות אל הרגש, אין מה לעשות. המצב של הרגש לא טוב. פנועת המוסר, כיוון שאנחנו רואים שהרגש שלנו לא מצב בריא, הוא צריך טיפול אינטנסיבי, טיפול הייתי אומר מזעזע, טיפול מטלטל, טיפול חזק, ישיר, צריך לזעזע את הרגשות.

בכל מיני דרכים לזהזיית הרגעות. באמירות נוקבות, בחריפות, במשלים וסיפורים, והרבה מאוד בעזרת דמיון. לדמיין בצורה מאוד מאוד, לצייר יותר נכון לעצמנו בצורה מאוד מאוד חזקה את ה...

את הגועל של המידה רעה ואת הטוב, הבהירות והאמת של המידה הטובה. האדם מדבר על המידה רעה, הוא צריך לא רק לקיים מצוות, הוא צריך לדבר על המידה רעה ולחוות סלידה ושנאה וגועל ולהרגיש איך שהוא...

מוצף ברגשות נוראים נגד זה. זה פשוט דוחה אותו. אפשר לעשות את זה בעזרת שירים ומנגינות ובעזרת חזרות, אבל הרבה, הרבה לצייר בנפש היו בזה כל מיני וריאציות עד היום זה קיים. הוא הקים בתי מדרש, הם לא ביטוי בתי מדרש אלא בתי כינוס לענייני

מוסר עם אנשים לשמוע מטלטלים אותך רגשית. אתה לא יוצא אותו בן אדם. אנשים בוכים, אנשים משהו נבכע להם ברגש באמת חוצבת אש. והשיטה הזאת שיטה מאוד רגשנית מאוד עובדת על הרגש. דרך שלישית שעולה מדברי הרמח"ל מסל התשרים, המער"ל בנתיבות עולם, וכך שיטתו של דרכו של

הרב קוק במידות ראייה ועוד, הוא מוסר אביכה. תענה של הדרך השלישית, לא חס ושלום להגיד שמה שאמרו האחרים לא טוב, כל הדברים ודאי נכונים וטובים. טענה היא שאנחנו רואים שהאדם, האדם בין זמננו בדורות האחרונים הוא אדם מאוד משכיל. כלומר, הכבוד העצמי שלנו מאוד בנורי על זה שאנחנו מחזיקים מעצמנו

אנשים הגיוניים, רציונליים, מפעילים שיקול דעת. האדם הוא מאוד מכובד בעיני עצמו. אנשים לא עושים שטויות. אנשים מאוד מנסים להתנהל בצורה שכלית וצריך לנצל את זה. הכבוד העצמי שלנו אומר שלא יעלה על הדעת שנעשה משהו מטופש, שנעשה את עצמנו ללעג ולצחוק, שנתנהג בצורה מגוחכת ומוזרה. האדם לא מעיז. הרבה פעמים מתחשק

מאוד לאדם משהו, אבל הוא מבין שעושה לעצמו צחוק, או שהוא מתנהג בצורה לא הגיונית, לא שפויה, לא מכובדת. אתה טיפש.

וזה גבול מאוד חזק, זה מעצור מאוד חזק, שאדם לא מוכן להיות טיפש בעיני עצמו.

זה לא טיעון מוסרי, זה לא טיעון דתי, זה טיעון הגיוני. אתה יכול להגיד לאדם, אל תכעס, כי כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה. זה גם הרע.

וכל הכועס כאילו שופך דמים, וגם גמרא. וכנראה שפעם זה עבד על אנשים, שפעם היית אומר את זה לאדם, וישר העירת שמיים שלו הייתה עוצרת אותו. מה, כל הכועס כאילו עבדת עבודה זרה? כל הכועס כאילו עבדת שופך דמים? מיד אני מפסיק. עבדת עבודה?

היה עירעור שמיים. יכול להיות שהיית יכול לזעזע אותו רגשית, ולהראות לו איך זה נורא, ש...

כמה הוא עושה נזק לאנשים, וכמה זה נגד רצון השם, אבל השיטה של הרמח"ל והמער"ל, הרב קוק, היא שהאדם, מן זמננו, האדם משכיל. אם אתה תצליח להראות לו בצורה מאוד מאוד שכלית, מדויקת, אפילו, הוא תראה, חדה בהיגיון שלה, שאתה כועס, אתה אדם הכי טיפש בעולם. עכשיו זה כתוב בגמרא, אבל

לא רק בתור ציטוט מהגמרא אלא להוכיח את זה שאתה פשוט עושה עם עצמך טיפש גמור, אתה אדם אידיוט לחלוטין שאתה עושה את זה הכי טיפש שיכול להיות. האדם לא מוכן להיות טיפש. וזה מאוד מאוד עוזר, כי זה מעצור. מה אני? גרול?

מה אני? עושה מעצמי צחוק? אני טיפש. ההיגיון, השכל שלנו, הוא, יש לו כוח עצום, הוא יכול, הוא...

הוא מנווט המון דברים בחיים שלנו. ויש לזה יתרון, טוען הרב בהקדמה למידות ראייה, שכשאתה מתחיל לעבוד על המידות מהמקום מאוד שכלי, גם זה מאוד עוצמתי, אבל גם זה יכול להיות יותר מדויק.

עבודת מידות שמתחילה מהשכל להבדיל מהרגש היא יותר מדויקת. השכל מסוגל לעשות חילוקים, הבחנות, להגדיר הגדרה, ולהבדיל מעבודת מידות רגשנית, שהיא לפעמים לא מדויקת, עבודת מידות שמתחילה בדעת יותר, יש ביותר סיכוי שלא נפגע במה שלא צריך להיפגע. זאת אומרת לא נפגע בדברים חיוביים שנמצא לנו בנפש. למה אנשים כועסים? מה זה כעס בכלל?

יש לנו הרבה רצונות בחיים, הרבה תוכניות. נתמים רצונות מאוד חזקים, תוכניות, דברים שחשובים לנו בחיים. ומה לעשות? לא הכל עובד. יש הרבה דברים שרצינו והם לא קורים. יש הרבה תוכניות שאנחנו מתכננים והם לא מצליחות לצאת לפועל. ויש הרבה דברים שהם

אנחנו רוצים אותם ביום יום והם לא... מה לעשות? קורא הפוך. או בגלל שהמציאות לא תמיד שיתפה פעולה איתנו. או בגלל שבני האדם יפריעו. הולכו לנגן ולא עובד תמיד. הכעס זה אי-אשלמה.

שאדם לא משלים, לא מוכן לקבל. כעס זה תמיד תוצר שאדם לא מוכן לקבל, לא מוכן להשלים עם העובדה שדברים לא קורים כפי שהוא רצה. לא מוכן לקבל את זה.

כעס זה תוצר של תחושה או תודעה שלא יעלה על הדעת, לא יכול להיות. לא מוכן לקבל בשום פנים שזה לא כמו שאני רוצה. שלא כמו שאני תכננתי. הכעס הוא מחאה, מתפרצת, הוא לפעמים איום, הוא לפעמים סוג של טרור. לא יכול להיות.

כל אדם שטיפה חושב, אבל ממש טיפה, לא הרבה, אומר שזה דבר מוזר מאוד, כי האם מישהו יכול להעלות על דעתו שכל מה שהוא רוצה וכל מה שהוא מתכנן, וכל מה שהוא היה חושב שאכן קורה ויקרה, מישהו בעולם הזה באמת מאמין בזה? יש אב

האמין למישהו שכל מה שאני רוצה, כל מה שמתכנן, כל מה שחשבתי שכל החלומות שלי, הכל אכן יקרה בדיוק, בטווח הקצר, בטווח הארוך, מי באמת עדיין מאמין בדבר הזה שלו אב האמינה כזאת? כל אדם עם טיפת דעת, טיפת הכרת הסובב. נגיד לך שהפוך, אם קורה מה שרצית, זה צריך לסמוח,

זה דבר גאהל. לא מובן מאליו שכל מה שרצית קרה, והכל יתרחש, זה שום דבר בכלל לא מובן מאליו. כמות ההפתעות בעולמנו עצומה, כמות התקלות, הדברים לא מתוכננים, יש המון רצונות פה של בני אדם, המון תוכניות הפוכות, המון דברים בעולם, שם עולם בלגן אחד גדול, מה חשבת?

אומרת שהכעס בנוי מיסודו על טעות מטופשת. שמהיפה בא את הדבר הזה? איך חשבתי על עצמי? מאיפה באה הטעות הזאת באמת? הכעס הוא בעצם תוצאה של סגירות ש...

עודם רואה רק את ה... חושב רק על מה שהוא רוצה. על התוכניות שלו. הוא נהול. הוא נהול על דעתו, הוא נהול על מה שהוא מתכנן, הוא נהול על מה שהוא חושב שנכון. הוא נהול על מה שצריך להיות. הוא נהול.

וזה ממש טיפשי. כי כל בר דעת מבין שזה פשוט לא נכון. אין דבר כזה. בשום תחום, בשום נושא. לעולם, לעולם, לעולם, לא יהיה מצב שכל מה שרצית, כל מה שאתה חושב, כל מה שאתה מתכנן, הכל יהיה בדיוק אותו דבר. לא יקרה. מאלה וחציבות. כעס זה אדם

נעול, וזה היא הבנת המציאות. אנחנו יכולים למנוע, זה עיקר העבודה שלנו, למנוע כעסים בעזרת מחשבה. פתיחות מחשבתית. ככל שהמחשבה שלנו יותר פתוחה, כלומר יותר ריאלית, יותר מביטה למציאות כפי שהיא, כמות הכעסים תלך ותרק.

לא, לא. זה, במקום המילה יאוש, אנחנו שתמשים המילה יצירתיות. האלטרנטיבה לכעס, יצירתיות. כשאדם נעול, הוא לא יצירתי. יש רק את הסריט אחד. יש רק קופציה אחת. זה מתכון לכעס.

בדוק. זה יקרה המון. כשאדם לא כועס, מה זה נתנקל לוקעס? כלומר, מודע לעובדה שיש בעולמנו כמה תסריטים, כי ככה זה העולם הזה. אז הוא יצירתי. כלומר, יש הרבה אפשרויות בעולמנו, ואנחנו מייצרים דרכים שונות להתמודד. וזה הרבה יותר נכון. זה באמת

מה שאדם אמור לעשות בעולם. להיות יצירתי. לפתור בעיות, להתכונן לאפשרויות שונות, ולתת מענה. שקול, סביר, הכעס לא פותר אף בעיה, הוא לא יצירתי בכלל, הכעס הוא רק מהתחפרות במקום התענעול, אתה הגעת לקיר ואתה כועס למה יש פה קיר? אתה נעול, אתה לא

מבין איך זה יכול להיות שיש פה קיר? למה יש פה קיר? על פי התכנות שלי להמור להיות פה קיר, נו אז זה לא בסדר, הבנתי, טוב, כשאתה מתחפר בזה, אתה כועס, תהיית, בסדר, נו, אתה איתה, תייצר, תייצירתי, כן. לא, לא אדישות, חס בשלום, יצירתיות. היצירה זה החופש, זה הלמידה, זה

העבודה, זה הפתיחות, זה כל האדם הולך קדימה. אנחנו מתיועשים, אנחנו יצירתיים, אנחנו חושבים, אנחנו מייצרים, אנחנו מחפשים אלטרנטיבות, מתכוננים מראש לכל מיני אפשרויות אדם כל יחידה בצבא או כל מערכת רצינית שמתכוננת למשהו מכינה אופציות חלופות כי יש כמה תסריטים טוב מה יהיה מחר תהיה מלחמה יש רק

יכול להיות רק דבר אחד שאנחנו נלך בנתיב הזה ואויבים ימות או אחד כמו בתרגיל האופטימלי יש רק דפוס פעולה אחד אף יחידה צבאית רצינית לא מתכוננת ככה תמיד יש כמה אפשרויות יותר גרועות ואנחנו מתכוננים אליהם יש כמה תסריטים אני לא כועס

אני הייתי מורוש מודע לזה שיכול להיות כמה אפשרויות והתכוננתי אליהם ומכניסתי לכך שגם אם תביע תסריט שלא התכוננתי אליו אני כבר במנטליות שלי פיתחתי אופי כזה ראש כזה שיודע ומתכונן מנסה למצוא פתרונות לתסריטים שונים, אז אני לא נופל מהכיסא. כן. אני לא שמע. כן.

זה מתבטא בעצב וגם בכעס. הרבה פעמים אנשים שעבדו עובדן, שמשמור, יש להם גם כעס.

נכון. ו... באיזשהו שלב הם מגלים וכואב להגיד את זה שזה לא עוזר זאת אומרת שהעצב והכעס לא פותרים שום בעיה לא מחזירים לצערנו את הנפטר או את מה שזה לא עוזרים בכלום זאת אומרת זה דבר לא יעיל לא הגיוני זה לא מקדם כלום זה לא

פותר שום בעיה זה לא מקדם אותם זה דבר לא הגיוני מה יוצא מזה? שום דבר. נותי קס, קסת, ועכשיו מה? השתנה משהו, הפתר משהו. כך כותב הרמחל במידת הנקיות. מידת הנקיות זה לא מדרגת חסדות, זה חובה לכל אחד. אין. קהילה אמר כי

זה טיפשי. הקס בחק כסילים ינוח. כך אומר כהלת. זה טיפשי, אז אין לגיטימציה להיות טיפש. להיות טיפש בעולמנו זה לא לגיטימי. טיפשי כבר לא נכון, אבל זה עובד. בסיכום, חפול זה שווה טיפשי. גם לא נכון וגם לא עובד, זה פעמיים טיפש בריבוע. כן. בהתחלה. הוא מזכיר את זה בהתחלה.

ואז הוא נכנס לאווי הקורה. תזכר את זה. אבל העיקר הטענות שלו, זאת אומרת, אתה טיפש, תסתכל מה אתה בנה, אתה הבאתת את השפיות האנושות, אתה הבאתת את כל החוכמה, הוא אומר. כותב, אתה לא, אתה הבאתת את השכל שלך. כן. כעס לא מתקן, כעס

זה אי-השלמה. אני לא משלים עם זה. אז תבקשה, אבל זאת המציאות. כמו הכל, בשביל לתקן מציאות צריך להשלים איתה.

להשביל, זאת המציאות. בסדר? זאת המציאות. אתה יכול להגיד, אני לא משלים, לא משלים. זאת המציאות, תפתח את העיניים, זאת המציאות. עכשיו תנשום עמוק, ותחשוב. מה עושים? מה זה כעס הפנים? כעס הפנים זה לא קשוב, זה נושא אחר. זה כשאתה רוצה להעביר מוסר. אז

אתה עושה, אתה אומר דברים חריפים. לא, זה לא כעס מהפתאום. זה מושכל. אני רוצה לתקן.

אני אומר דברים חריפים, נוקבים, קשים. זה לא כעס. כעס זה יש למה, עובדה נשתנות, זה משהו התפרצות. אין מקום לכעס. אין מקום לכעס. כעס ומוסכל זה שני דברים הפוכים.

כעס זה כל הכועס מסתלקת מנו חוכמה. לא, זה לא כעס, זה פרצוף, זה הצגה.

זה לא כעס, זה לא מידה. זה רק הפרצוף. זה לא מידע מה פתאום. זה ככה. אתה עושה פרצוף כזה. בסדר.

אז יש רק תפקיד אחד אולי, כותב הרב קוק, שאם אתה תראה מחבל, חז ושלום, כמו שרוצה לרצוח יהודי או משהו כזה, אז אם כדי להסתער עליו ולהרוג אותו, אתה צריך כאן, תיקח אותו. בסדר? אם זה מה שיעזור לך להרוג...

או יביא עם רשאים, מותר לך. טוב, אז זה נשק לישת חירום, בסדר? אם זה יעזור לך, לא ברור, נגיד שזה יעזור לך להרוג את אותו ראשה גדול. בסדר. אז מה זה חרון? מסביר הרב קוק בעולת ראייה, דרישה לתיקון המציאות.

וזה הכוונה, שה' דורש לתקן את המציאות. דורש מאיתנו, קדימה, לתקן. ולא מקובל עליי. קדימה, תתקנו. הרוב בעצם אומר שכל מה שאנחנו מכירים היום ככעס זה לא באמת כעס. אני אומר, אני לא יודע מה זה, אתה מכיר כעס. יש למהליגים

פוליטיים שאנחנו לא מסכירים. אז הוא מגיעים פוליטיים עכשיו. לא משהו שאני חברים, או... אתה לא מסכיר ממישהו, זה לא קשור לכעס. כעס זה מצב שאדם בוער. הוא מתפרץ, הוא מאבט שליטה, הוא מאבט השתונות, הוא מגיב, הוא מוציא זעם, הוא...

יש פה איזה התפרצ... לא משנה, הוא משהו... הוא... הוא בדלמוסיה רגשית, יכול להיות שהוא לא מביע את זה, זה יכול להיות בפנים, זה לא משנה. הוא עכשיו בתלתלה גדולה מאוד רגשית. מה זה? הוא לא משלים, הוא לא מקבל את המצא, לא מקובל עליי.

יכול להיות שבגלל זה הוא ברוגז, מה שהילדים קוראים. ברוגז. הוא הולך עכשיו, הוא עוזב את העולם, אני ברוגז. יכול להיות שוב, זה לא משנה, אבל הוא עכשיו בעצם לא מקבל, לא מוכן להכיל את המציאות, לא משלים איתה, והוא רגז. או שהוא הולך, או שהוא מתקיף, או שהוא לא משנה מה. הוא עכשיו

בתוך עצמו. הוא סגור. לכן כתוב שאי אפשר לדבר איתו. כתוב, אי אפשר. כועס, אי אפשר לדבר איתו.

הוא לא מקשיב. הוא אומר, מבחן הכועס הוא מוכן להרוג. כאילו כוסף אך דמי. זאת אומרת, הוא לא משלים מבחינתו להרוג. כן. זה יכול להבין הרבה פעמים כאילו לסוג של המחת סיפיות כזה, לא? לא, לא, לא, לא. המחת סיפיות, יצירת אלטרנטיבות. מה שנקרא יצירת

הסרטים. אדם רוצה א', מצוין. אני רוצה מחר לטייל. לא, מחר בעצם לא מתיילים. מחר עושים רק... מביאים אנשים לקלפי, אבל נגיד, נגיד מחר לא היה בחירות, אני רוצה מחר לטייל, תכננתי את הטיול, הכל תכנון יפה, יופי, ואם מזג אוויר יהיה גשום, אז אני אכס,

לא, אם מזג אוויר יהיה גשום, יש לי תוכנית חלופית, ואם בסוף המכונית תתקלקל, אז אני אכס, לא, יש לי רעיון אחר, בואו, יש עוד רעיון, זאת אומרת, ההפך מכס זה מיד קדימה, חשיבה, יצירה. הרב קוק כותב באורת הקדש ג' תמיד כעס זה חוסר יצירתיות. ולכן הפתרון

לכעס יצירתיות. תתפלל. מתפלל זה יצירה. תתפלל. הנה יש בעיה. תפלל לזה. זה כבר אתה לא בכעס. אדם שמתפלל הוא מתקן את הכעס שלו. כמו שאומרת חנה. כעסתי ואני מתפללת.

ועכשיו פתרתי את משהו ישתחרר. כי אני מנסה לשנות את המציאות. ולא להתחפר בתוכה. מה זה יעזור? עורר אותו, זה פעולה. אבל בדרך כלל הפעולה שהוא יעורר אותו, הוא תהיה פעולה מאוד מאוד לא משקולה.

כלומר לא יעילה, לא חכמה. הרבה פעמים כעס מעורר לפעולה. אנשים עם כועסים שוברים חלונות, הופכים שולחנות, ברור שהכעס מעורר מהמון פעולות, אנשים מורגים בגלל כעס, השניין זה פעולה נכונה, יעילה, מקדמת אותנו. זה לא סיסמה פעולה, כל הפעולה זה לא תמיד טוב לפעול. מי

אמר שזה בטח לא מתוך כעס, לפעול מתוך כעס רוב הפעמים זה לא פעולה נכונה.

רוב הפעמים אדם אחר כך מצטער על זה. אם הוא ישר ברור שזה מעורר ברור שזה מעורר אבל זה מעורר בלי שכל אז מה זה שווה? זאת אומרת שצריך לפסיק לקוס כי אם אתה תיקס אתה לא יכול לחשוב בצורה שכולה למה? כי אתה נשאר רגשית אתה עכשיו נשאר אתה לא מכיל, אתה

לא מוכן לשמוע אתה לא מוכן לקבל אתה לא רגוע אי אפשר לחשוב, אי אפשר לחשוב בצורה רחבה, אי אפשר לא בצורה יצירתית, אתה לא מאוזן, בוודאי כשאדם כויס הוא לא מאוזן, הוא רואה רק זווית אחת, הוא שוקו בה,

כל הדברים האלה תמיד מאפיינים אדם שהוא, הוא קיצוני עכשיו, במצב קיצון, ככה אפשר לעשות כלום. מה? ההפך מכעס, יצירה, אנחנו באנו לעולם, זאת אומרת, להיות יצירתיים תמיד שיש... או לה נתן דרך כלל דוגמה, כן תמיד יש יצירת תתפלל קבוש ברוך הוא יכול לעזור? להתפלל זה אדישות? אני לא מבין למה אתה

קורא לתפילה אדישות אני לא מבין למה אתה קורא לתפילה אדישות אני לא מבין למה תפילה זה הדבר הכי לא אדיש בעולם האדם זועק להשם, הוא אומר יותר טוב מזה. האדם רואה צרה גדולה, אין לו מושג מה לעשות איתה, הכל תקוע, אין לו דרך פתרון, הוא זועק על השם, צעק לי

בהם על השם, הוא מצוין. צעק הוא, והשם שמע, מכל צערותם מצילם. תשבר אליו, מצוין.

זה יצירה, אתה מתפלל. אתה לא כועס. אתה זוהק אל השם, עד שאת שם העגל, ואומר, אני לא רוצה עם פרט שאתה לא עונה לעם ישראל בקשה, מבקשה. כן. אז זאת שאלה כללית על כל התנך, למה תיאורים של הקב' ב' הם כאלו? בסדר? כי זה

בא להגיד לנו, אין אופציה כזאת. אין אופציה. אם אתה חושב, שעבודה זהרה זה אופציה, לא. אין אופציה, אין מה, אין. אז כמופיע, חורן להפקנה זה לא אין אין, זה לא מקובל. חד וחלק. אז כשאתה, כעס זה משהו סגור. שואלה, אין. פה אין החלה, אין מתאים. אין אפשרות. שלא

תחשוב שיש פה איתו, נו אפשר למצוא איזה מסע ומתן, לא. אבל בני אדם לא אמורים להיות כאלה. לא אמורים להיות כאלה. בטח לא ננהל ככה את החיים.

אז זה תמיד לא טוב למה אתה כועס? או שאתה צריך להתרחק ממנו כי הוא מסוכן או שאתה רוצה לעזור לו או שאתה מחפש דרכים איך להתמודד משהו מה עשית?

מה קידמת בקווס? מה פתרת? מה קרה? כלום בדרך כלל כשאדם כועס על מישהו קוראים לזה טרור. זה נקרא טרור. השיטה של הכעס היא שיטה לא מוסרית. אדם שהוא כעסן הוא בעצם טרוריסט. הוא מפחיד את האנשים כי הוא כעסן ואחרים הם פחות כעסנים. מפחדים ממנו. כי כשהוא כועס זה מאוד מפחיד אז

הוא משתמש וזה לא מוסרי. כי אתה מאהיה מפחיד בכעס שלך ואנשים מצייטים לך זה לא מוסרי. זה כמו אדם שמשתמש באלימות. הוא יותר חזק, שלושרים יותר חזקים. אז מה? זה לא מוסרי. הוא יותר חזק, את כל המקשבים לו. הוא יותר כועס, זה

לא מוסרי בזה. זה אומר שהוא יותר צודק. זה אומר שמה שהוא אומר הוא יותר נכון. הוא לא מקשיב לאחרים. זה לא מוסרי. זאת שיטת טרור. ואסור להשתמש בה. אתם רוצים בדיחה או שאנחנו באווירה מאוד רצינית? אנחנו לא יודע כמו.

בדיחה קצת לשחרר כי הנה היינו כבדים קצת עכשיו היה איש אחד שנולדו לו כמה בנות והוא כבר לא הבין מה קורה כל החברים שלי בריתות וזה איפה הבן ואז הוא הודיע לאשתו תראי אני לא מעניין אותי אני מחכה פה בכניסה לבית חולים אם

זה בן תודיעי לי אם לא אל תבוא אל תגידי לי בכלל לא, אין, אין, אין, זה. זה סיפור מפעם שלא ידעו את המין העילות וזה. ואז הוא חכה בכניסה לבית חולים, ואחן נולדה בת, ואשתו לא מיזהה לב. אז היא שולחה

אליו, וזה אחות. אחות בא אליו, אומרת לו, אדוני, אני באתי להגיד לך, שאני נולדה בת. מה? בת? מה זה הדבר הזה פה? שוברת העצית שם בכניסה, זה...

שובר את החלון, וזה, וזה. ואז היא רץ האחות, מגיע הרופא ראש המחלקה, סליחה אדוני, זאתה טעות, זה מחדר אחר, לכאן נולד בן. אני רואה שפה, בלי שתפכים שולחם, שום דבר לא זז. רק הדברים ככה עשתים. עכשיו, הסיפור הזה, זה בדיוק, אבל בדיוק, מה

שקורה לאדם שכועס. אבל זה בדיוק ככה. כל פעם שאתה כועס, תדע לך שאתה כזה.

בדיוק ככה. אתה כאילו משיג תוצאה. זה כאילו. זה תמיד כאילו. אין תוצאות שמושגות בכס. זה הבל.

זה דמיון גמור. אף תוצאה לא מושגת בכס. בשום תחום. בוודאי נכנעים. הוא נכנע, הוביל.

אתה רצית הנה ואיבא חטאה הלדה שלך רצית. רצית בן, כך בן, משהו. זה שטויות.

זה הכל דמיון. כי מה קורה? כשאדם מתרצל לך בגלל שאתה כועס, אז הוא יעשה לך דברים, העיקר שלא תראה, הוא כל הזמן חתול לאכבר איתך, הוא לא אומר לך את האמת כבר, הוא... ההפוך, התוצאות יהיו שהרבה יותר יהיה מרחק, יהיה

פחות אמון, פחות שיתוף פעולה, זה רק דמיון. בדרך כלל אדם שכועס, אנשים תחקים ממנו.

לא עובדים איתו בשיתוף פעולה, אומרים לו כן כן כן, זה בסדר, בסדר, יפסיק לצוק ואחר כך עושים מה שרוצים. מה שבכלל לא רוצים את הקשר. ובסוף משיג הפוך מה שהוא רוצה. כן. כי זה תמיד קשור. זה לא מחיים שישבור שולחנות. גם

אם הוא לא ישבור שולחנות, הוא לא ישתף פעולה. הוא לא מדבר איתו. הוא יותר לא מוכן לשוחח איתו. הוא עכשיו אני יותר אני לא... תמיד זה מוביל לאיזושהי התנהלות לא מאוזנת, לא הגיונית, לא חכמה, לא יצירתית. מוביל התנהלות. אבל לא טובה.

מה התנהלות? התנהלות לא חכמה, לא יצירתית. אבל זה לא. כל הדולוג הזה לא יקרה, הוא לא מנתם. כי כעס וניתוב זה אף אף אוכל.

אי אפשר לנתם כשאתה כועס, ננסה לנתם כשאתה כועס, אי אפשר. אנשים שמקווסים אפילו לנהוג, הם לא מצליחים. זה קשה, אדם לא יכול לנתם. ננסה, ננסה להתפלל כשאתה כועס, אתה ננסה, אי אפשר לעשות כלום. אז זאת מגיעת תפעית לנתן את האדם. לא, אי אפשר.

האדם לא מצליח, הוא לא יכול, אין לו יישוב הדעת. אין ליישוב. התקס בכה כסילים ינוח, הוא נהיה כסיל באותו רגע. אין, איללה זקן.

והמסלט השרים אומר שכולנו חייבים להיות ככה. אומר שזה חובה לכל אדם. ככה המסלט השרים אומר, שכל, הגמרא בשבת, לעולם יהיה אדם, אני מטן כאלה, לכולם חייבים להיות שם. למה?

כי זה טיפשי. ולכן אני דורש מהאדם להיות בר דעת, וזאת דרישה מאוד מובנת, שאסור לנו להיות טיפשים. למה? כי לא. מה זאת אומרת להיות טיפש? איזה מין דבר זה.

אין איזה שום הצדקה בו לנו להיות טיפש שם. כן, אבל אני חושב שאנחנו מנסים לומר ש... או לפני האמונה. אתה יודע? זה לא עקיוני. מה אתה טיפש? זה ודאי קשור גם לחוסר אמונה, אבל זה עוד הרבה לפניכם.

אני מסכים איתך. קומה יותר בסיסית כאילו. תם, אל תהיה טיפש. אני מסכים, אני מסכים. כן. לא, זה בסדר. מבטר להתבייס בחיים, זה בסדר. ואז מה? זה התבייס, נור. חבל. טכננו שיהיה טיול, לא היה שורת גשם, חבל, איזה בסר. טוב, יאללה, טוב, מה עושים? מה נחשב על

אלטרנטיבה? הבאס הרי... היא לא חוסמת אותנו מלהתקדם. הקאס, כן. כשאדם כועס, הוא חסום. הוא לא מצוגל. הוא סוער, הוא לא רגוע, הוא לא מסוגל להיות יצירתי. הוא עכשיו, הוא לא מופס. אדם אבל לא יכול להיות סוער, הוא מופס? לא. הוא מוחזב, חבל. בסדר, עובר. זה עובר

מהר. אפשר ל... חולי פה לירושה. ויכול להיות רצירתי, זה לא יפול לייאוש, הנפלה לייאוש זה תוצאה של חוסר רצירתיות, תיצור, כלומר חייל בעזרת השם חייל יום חמישי נוסע הביתה, נסיעה ארוכה מאוד, יש לו נסיעה חמש שעות, כל השבוע הוא יתאמן, הימונים קשים, לא ישן, לא אכל, לא התרחץ,

יום חמישי הוא נושא הביתה, חמש שעות, אחרי שבוע מפרח וכל הדרך הוא חולם ומצפה.

אני חושב, אני אגיע הביתה, הוא כבר זה, הוא כבר חושב מה שיקרה על ה...

מיטה מוכנה לו בבית ועל המקלחת חמה ועל המרק החם שהם מחכה לו ועל שקט ויבוא ויקבלו אותו, בטח אם יש לו כל כך תשמח שהוא בא הביתה, הכין על הוגות, הוא כאילו כל הדרך כבר מחכה. וזאת טעות חמורה מאוד שקורית להרבה אנשים. כי

מה שקורה לאדם הזה בלי שהוא שם לב שהוא ננעל. הוא הולך וננעל והוא קורא את הבור לעצמו.

כל פעם שאתה ננעל על את הסריט, לא משנה באיזה הקשר אתה קורא את החופר את הבור של עצמך. כי הוא יגיע הביתה, יפתח את הדלת, ומה הוא יראה? שאחותו הזמינה את כל החברות שלה. והבית הפוך. ושכחו להדליק את הדוד. ואמא שלו בכלל לא

נמצאת, היא נסעה. ואין נוחל במקרר. ובדיוק בחדר שלו יחותו עושה שם את כל ה... זה והוא בא לגן וזה ומלוכלך ואין שום דבר. גם אם הוא בחור מאוד נחמד וטוב, הרבה פעמים הוא יכס. הוא מורמר וכאול. למה? לא הוא אדם רע, לא ישבו נעול. תמיד שאנחנו נעולים, אנחנו קוראים

לעצמנו את בור הכעס. כי זה גורם לנו להיות לא יצירתיים. אנחנו לא נעולים על תסריט מסוים של הגאולה. מי שנעול על תסריט מסוים של הגאולה, אכן עלול לקוס. זה נקרא חבלי משיח, ולכן בשבת לא כועסים. מה זה לא כועסים

בשבת? כלומר, אוכלים שלוש סעודות, הכל טוב. אנחנו לא נעולים על ציור מסוים, וכל המתענגים באה, בחבלי משיח יצאו לרווחה. ככה נצאלים בחבלי משיח, נרגעים.

יש הרבה תסריטים, למה אתה נועל את תסריט אחד? אולי הכל טוב, אולי הכל מתקדם לפי התוכנית בעצם. עכשיו תחתו לך, תשאיר, הכל טוב. מי אמר לך איזה תסריט אמור להיות? אתה בדרך הביתה? יש הרבה תסריטים. ועל כל תסריט אופציה, מה יקרה אם? אם

אני אגע הביתה ולא יהיה מה לאכול. אז אני יודע, אני אכן אתם, אולי אני אקנה כבר שם משהו בדרך יותר ביטחון.

אולי, במקום לחשוב, מי מחכה לי בבית? אולי בעצם, אני אחשוב איזה הפתעה אני יכול להביא לימא שלי, בדרך הביתה. אולי אני אקנה משהו. אולי בעצם אני אקנה פיצה לכולם.

גם יהיה לי מה לאכול בטוח, אבל אולי אפוך... אולי מה אני אשמח? הראש משתנה, כשהראש משתנה בעזרת הסריטים, אנחנו נצאים מצירתיים. הכעסים פשוט לא מגיעים אלינו. כן. לא, הוא בונה אופציות. הוא נהיה יצירתי. אופציה זאת. תגיד לי, זה אדם מתפשר? אדם שחושב, איך אני אשמח את המשפחה שלי, נהיה אדם מתפשר?

להיפך, אז זה מה שאני אומר, יצירתיות, לא פשנות, יצירתיות. יש המון תסריטים, אין תסריט אחד, תתכונן לגרוע מכל, אבל תתכונן, מקסימום תופתה לטובה. תשמע חייבנו לי שאפשר. לא. לא אכפת לא. לא, הוא מתכונן, הוא מתכונן, החיים שלנו לא צפויים.

ואנחנו צריכים להיות אנשים הגיבורים, כלומר שמסוגלים לא להיות כאלה נגמרים בגלל שזה לא מה שרצינו, או זה לא מה שנכנענו, הכל נתפרק, גיבורים מתכננים כל מיני אפשרויות, ומסוגלים לפתח יכולת להתמודד ולפתוח אפשרויות ומוח פעיל וכוחות נפש, זה נקרא להיות גיבורים, שנכון זה לא

מה שרצינו, טוב בואו נלכם, זה לא זה, פסר נעשה כאן, יש אפשרויות, תפתח את הראש, אל תתמוטט לי, קס זהו, מתמוטט, הרמתי ידיים, זה לא מה שרציתי, פוס, לא. מה אתה נופל? בסדר, זה לא מה שרצית, נו אז מה? זה בניגוד לכל התכניות שלך, מה אתה נשבר?

תהיה גיבור. תקיד, יש אפשרות אחרת, בסדר, לא קרה שום דבר, הכל בשליטה, אנחנו נגיע למטרה הזאת מכיוון אחר. נגיע לזה, אחרת. יש עוד מטרות בחיים, מה שיש רק את המטרה הזאת? בואו נעצר מטרות חדשות. מה, זה פשרנות? לא. זה שיש לאדם עשר מטרות

זה פשרנות? לא, איזה. אני רציתי ללמוד עכשיו מסכת בבקמה, ובבן נאדה אומר לי, לא, רגע המציע. אוף. המציע זה לא מטרה טובה בחיים, זה גם מטרה טובה. וואלה, בוא נעשה, שינוי גר במציע הזה טוב. אני מדבר משל, בסדר? כן, יש אנשים שנעולים, כן, תדע לך שיש אנשים

שהם לא התקדמו בתורה, מילה שהם מאוד נעולים, והם רצו משהו מאוד מסוים, וזה לא קרה.

הם כעסו על עצמם ועל התורה ועל כל העולם הישיבות ולכן הם לא צמחו להיות הם דרך חמים כי זה לא קרה בתסריט שהם רצו שיקרה. רוב האנשים שהצליחו בחיים הרב הם אנשים נעולים בכל קטגוריה. אני לא מסכים איתך. הרב כאני עסקי עם מאוד

נעולי. אני לא מסכים איתך. אני לא מסכים איתך. בן אדם שמקבל מאות מאות אנשים ביום הוא לא אדם נעול. אדם שונה ל-600 שאלות בהלכה ביום הוא לא אדם נעול.

למה? תראות חאונל 600 שאלות בהלכה ביום. אתה יודע כמה אנשים הוא קיבל ביום? אדם נאו לא יכול לקבל כל כך הרבה אנשים. ולהתפלל, אתה יודע כמה אנשים הוא מה מתפלל? אתה יודע כמה אנשים הוא החזיק בלב? אתה יודע לכמה שאלות בהלכה הוא ענה

ביום? כמה תלמיד אחרים מכל ארץ והוא באימא? אתה יודע כמה שאלות ביום? אדם נאו לא יכול.

אתם לא מסכים לתכניות שלי, אני אמור ללמוד עכשיו. כן, ראש התווה וברכה. לא, לא נעול, זה פתוח. לא, לא, הוא פתוח. פתוח לשם זכים רשתנים, מתמודדים, גיבורים, מנסים להתמודד בכל המצבים. להראות כל מיני אפשרות, איך פה? אוי, רציתי ללמוד ככה, אה, באתי לבית

מדרש, אמרו לי פה המקום שלך, התיישבתי, חייב למוד, פתאום בא מישהו, לקח לי את המקום.

אמר לי, לא, אני בעצם יושב פה. אוף, זה לא מה שרציתי, המקום הזה בניתי עליו, המקום כזה היה טוב, אוף, כל החוף הזה עליו. מה, אני לא רוצה ללמוד פה, זה לא עובד, אי אפשר ללמוד ככה. רק פה אני יכול מסוגל ללמוד. ושם

אי אפשר, זה לא עובד. ואני לא מבין... די, יש כל מיני דרכים. תהיה צירתי, תהיה חופשי, תבוא מפה, תהיה... תהיה פעיל, תהיה גיבור. מי זה הראשון ומי זה השני?

So it's a mistake to break it. It's obvious that it's a mistake. No, no. But... No, no. If a person is a mistake, he doesn't think. He doesn't think. אנחנו כועסים שזורקים פה הבנים. ומה זה עוזר שאתה כועס? אנחנו כועסים על

הממשלה. ואז מה? וזה אני שואל... לא נכון. לא הכעס. לא הכעס. כואב לך משהו, ועכשיו אתה יושב וחושב. מה נכון לעשות? קשר. זה שתיקעס זה לא עוזר. אני מכיר את ראש הישיבה שלך, הוא לא כועס.

לא כועס, כואב לו הרבה דברים, הוא יושב וחושב וזה גורס זה על הממון הרבה זמן הרבה שעות, זה יושב וחושב אם לא לבד, עם עוד אנשים ואי אפשר לשבת עם עוד אנשים שאתה כועס ולחשוב ולראות ולפעמים אתה טועל גם כן, זה לומד לקחים

אנשים שרוצים להוביל ונהניג לא יכולים ללכוס, מה זה לא מה שרוצים, נמוד על שוברים, הופכים את השולחן מה פתאום? מה פתאום? זה לא דרך של תורה, זה לא דרך של עם ישראל חושבים, עולה מפה, בנה סן הזאת, בנה סן תשובה, תמיד קדימה, תמיד יצירתי. כן, סליחה.

או דרך אחרת, פתרון יצירתי, רעיון, לא להישבר. לא להישבר, תמיד לא כמה שבן אדם כאילו זה.

יכול להיות שזה אחת הפתרונות, ייתכן שזה אחד הפתרונות ייתכן שכן אבל רק אם זה נעשה בסום שכל כי אם זה לא פתרון הגיוני אז אתה טיפש אם אתה נכנס איתו בכל הכוח לדבר שהוא לא הגיוני אז אתה טיפש לא נכון, צריך לחשוב הכעס

לא זה, הכעס מפעיל כוח ולא תמיד זה נכון לכן, הכעס הוא לא טוב כי הכעס הנטייה שלו היא תמיד להקצין התגובה שלו לא מאוזנית, קיצונית, זה לא טוב יכול להיות שזה חביל להביא לכוחה בקשה תפעיל אותו אם אתה חושב זה מה שנכון עכשיו מצוין תפעיל, לא בכעס בעוצמה בגבורה, כי זה מה

שנכון החיים לעשות בצלילות הדעת הגמרא אומרת, חזל אומרים, זופיה בכל המקורות, שאדם שהוא כועס, אין לו דעת. אין לו דעת. ובמסללת השרים כותב, הדעת נעלמת ממנו, ככה הוא כותב. כן, נמחק, אין לו דעת.

הוא כותב, לכן אסור שום כעס. כי אפילו רגע אחד אסור להיות בלי דעת, ככה הוא מסללת השרים. לא היה להדעת שלנו, רגע בחיים בלי דעת. זאת אומרת, הגמרא אומרת, לא תיר ולא, ואותיר אתך. משווה בין כעס לשחרות.

שאתם כעסים כמו שיקור. אסור להשתוקר. אין דבר כזה להיות רגע אחד בלי דעת בעולם הזה. מה זאת אומרת לידעת? איפה היתר הזה להיות רגע אחד בלי דעת? קנאים זה לא כעס. קנאים אומרת, תסתכל ברמחל. מה זה קנאים? זה מידת חסידות. הקנאות ברמחל זה

חלק מאהבת השם. זה לא כעס, זה אהבה. בוודאי שכן הולכים לבי דין מה עשה הפנחס אם לא הולך לבי דין? הולך לבי דין בוודאי ויקו מתוך העדה ככה כתוב בוודאי מתוך בי דין ווודאי מתוך בי דין אלא מה? אין דבר כזה הלך והם אמרו לו כן אמרו לו זה מה שצריך

לעשות אז אתה אוהב השם גדול? זה הדרך שלך עכשיו לא להשלים כאילו לא להשלים הכוונה לא להשלים מהמציאות המציאות עכשיו המציאות החליל בקולקלת לא משלים, הוא מקבל את זה זה אותו מציאות, מה אתה עושה עכשיו? עכשיו תחשוב מה

אתה אומר לעשות מישהו עכשיו מחלל שבת לא משלים זה, לא יכול להיות חלש שבת אני, מה אתה משלים? זה המציאות עכשיו, שבור את הראש מה אפשר לעשות תקעס עליו תצעק עליו, תגיד לו שהוא שום, אני לא מדבר איתך יותר, לא חבר לך, בסדר,

זאת המציאות מה אתה עושה? זה מאוד מעניין אותך זהו, זה היה פרמטר למה שמעניין אותי בחיים אדם מתחיל לסדר בוקר, הדבר ראשון הוא כועס כי אחרת איך אפשר ללמוד לסדר בוקר? לא נכון, אדם יכול ללמוד, זה מאוד מעניין אותו, גם בלי לקרוס

הוא לומד משנה וגמרה גם בלי שהוא כועס. למה הוא צריך לקועס כדי שמשהו עניין אותך? הוא דע מכה מצוות ולומד תורה ועושה המון מעשים טובים, והוא לא צריך לקועס בשביל זה. למה? לבאור? לבאור, זאת אומרת שזה מאוד. יש לך אהבה גדולה לזה. אתה

מאוד אוהב? אוהב זה כעס. למה לאוהב זה כעס? אתה מאוד מאוד אוהב. אתה מאוד מאוהב את השבת ולכן אתה רץ לקראתה, מה קשר לקעס?

חייו אדם לומר בתוך ביתו, גיטין זה פרק ראשון, גם בשבת פרק שני, נכון? ישרתם רבתי ליקמב, וחייו אדם לממרנו בניחותה, אומרת הגמרה. אתה אוהב את השבת? זה ממרנו בניחותה.

בגמרה? גם בגיטין וגם בשבת. לעולם על יתיל אדם אימה יתרה בתוך ביתו. איזה אימה ביתר ביתו? את הקורס מוטיל אימה, נכון? לא יתיל אדם בתוך ביתו. אומרת הגמרה, על זה קרה אסון הכי גדול בתלדות עם ישראל. כל מלחמת פלגש בגבע, כבר אומרת הגמרה, כל הרבבות של ההרוגים שמה

זה רק בטל שאדם יתיל אימה בתוך ביתו. זה גמרה בגיטין. עליית זה טוב לחלוק, אבל הרמחל אי אפשר לחלוק. הוא אומר שאין מקום בכלל, ככה הוא אומר. במידת הנקיות, כלום, ככה הוא אומר. אין מקום, אפילו לא טיפה. גם באורות

הקודש ג' רב כותב ש... לשנוע את הכעס שמערבב את הדעת שגורם רתיחה ומערבב את הדעת זה דרחק מנו ואין לו שום מקום עוד הקודש חלגים הוא אומר שאם אתה רואה אדם קבוצה תנועה ציבורית נפלגה שמדברים את דבריהם בכעס סימן שהם ריקים מדעת סימן שחסרה לממון דעת והאמת היא

אומר הרב בניתוח פסיכולוגי שהם כועסים על עצמם, על זה שהם כל כך ריקים מידעת. רק להם אומץ ויושר לקועס על עצמם, אז הם כועסים על כל העולם. וזה נכון שהרבה פעמים שאדם כועס הוא בעצם כועס על עצמו. רק הוא שופך את זה על אחרים. נדע להגאווה שלו.

מי שלא כועס זוכה שמגלים לו סטרי תורה. כך לימד אותנו בחיים ויטל. חיים ויטל אומר שמי שלא כועס, אז זוכה שהקב' ברוך הוא מגלה לו את סטרי התורה, הרי הקב' לא כעס מימיו. כך החיים ויטל מעיד עליו שלא כעס

מימיו, ולכן השם זיקה אותו בגלל לו את כל סטרי התורה.