Speaker A
היי מאסטרים, מה שלומכם? אני הולכת להקליט לכם עכשיו את אחד הסרטונים הכי חשובים שלכם בתהליך של מסטר קשב, ואני הולכת לדבר על חגיגת ניצחונות. למה זה חשוב? מה זה באמת גורם? איך זה באמת משפיע לנו על התהליך? איך זה מקדם אתכם בתהליך? מה זה עושה במוח ולמה אתם לא מוותרים על חגיגת ניצחונות? איך עושים את זה, איך לא עושים את זה ומה אנחנו מגדירים ניצחון? אז ממסטר קשב, אחד מהקלים המשמעותיים שאנחנו משתמשים בו זה חגיגת ניצחונות. זה בעצם לעצור. אנחנו עושים את זה כל יום חמישי, ואנחנו רוצים לעשות את זה כל יום, כל ערב, כל סוף יום ואפילו באמצע היום. אז מה זה בעצם אומרת חגיגת ניצחונות? זה אומר שאנחנו רגע עוצרים. זה אומר שאנחנו מציינים, בין אם זה בקול, בין אם זה לכתוב, בין אם זה להגיד לעצמנו, אנחנו מציינים רגע שבו פעלנו כפי שהיינו רוצים. אוקיי? אנחנו מציינים את זה, אנחנו חוגגים את זה, אנחנו שמחים בזה, אנחנו מפרגנים לעצמנו. ממש כאילו היה לידינו ילד קטן בן שלוש שבזה הרגע עשה קקי בסיר במקום בטיטול, ואנחנו מריעים לו ואומרים לו כל הכבוד על המעשה שהוא עשה. ככה אנחנו אומרים לעצמנו. ולמה זה חשוב שנעשה את זה? למה? כי אנחנו גדלנו בסביבה מאוד מאוד שיפוטית ששפטה אותנו ובקרה אותנו על כל דבר קטן. והשיפוטיות הזאת הפכה לקול הפנימי הקבוע שלנו. והקול הזה דורס כל פעולה קטנה, כל דבר חיובי שאנחנו עושים והופך כל דבר לפשוט מובן מאליו. וזה לא מובן מאליו. אוקיי, עכשיו הקול הפנימי הזה זה לא רק קול פנימי שאנחנו צריכים להקפיד, זו מערכת הפעלה מוחית ורגשית שמפעילה אותנו וגורמת לנו לא לראות את הצעדים שלנו, לא לראות את התהליך, לסיים יום בתהליך, בקורס, במועדון, לא משנה באיזה שלב אתם, לסיים יום בתחושה של כישלון. היא גורמת לנו לראות את הדפוס הזה, המסלול המוחי הזה של השיפוטיות שגורם לנו לראות כל דבר ככישלון, להנציח את זה ולהעמיק את המסלול הזה. תחשבו רגע, הדפוס הזה של שיפוטיות זה מסלול מוחי מסוים שעובר בו מידע כל הזמן. תחשבו שזה פשוט כמו רכב שנוסע באוטומט בלי נהג בדרך שהוא מכיר כל הזמן. זה השיפוטיות. המוח שלנו, המחשבה שלנו פשוט רגילה למצוא במסלול הזה כל הזמן. וכשהיא נוסעת במסלול הזה כל הזמן בצורה אוטומטית, מאוד קשה לעצור אותה. אנחנו נאמין לזה ואנחנו יכולים לסיים יום שיש לנו בו הצלחות, שיש לנו בו רגעים שבהם התגברנו, שבהם פעלנו, שבהם התאמצנו. אוקיי? אבל אנחנו לא נראה את זה ואנחנו נרגיש מאוכזבים, אנחנו נרגיש לא מסופקים. אז חגיגת ניצחונות היא חלק מאוד מאוד משמעותי. היא זו שעוזרת לנו לסיים את היום עם תחושה של ניצחון, עם תחושה של סיפוק, גם אם היום לא היה הכי פרודקטיבי, גם אם הוא לא היה כמו שציפינו, גם אם היינו בהצפה, גם אם היינו בשיתוק, גם אם היינו בכיפון, גם אם היינו בעצבים, גם אם התפזרנו, גם אם הלכנו, אנחנו נמצא את הניצחון הזה ואנחנו נהפוך אותו מתוך 1% מהיום שלנו, אנחנו נהפוך אותו ל-100%, אנחנו נעצים אותו, אנחנו נגדיל אותו וככה אנחנו נשנה את המסלול. ככל שאנחנו נעצור ואנחנו נזהה את הניצחונות ואנחנו ניתן להם מקום ואנחנו נציין אותם ונחגוג בהם ונשמח בהם, זה יגדל. למה יש חוק יקום כזה שמה שמתמקדים בו גדל. אוקיי? דוגמה לחוק הזה. למשל אם קנינו רכב אדום, פתאום אנחנו נחשוב כל הזמן על רכב אדום. אנחנו נראה רכבים אדומים בכביש, נכון? קנינו רכב מסוים, קנינו פאג'ו, נגיד לא לקנות פאג'ו, כן, בלי קשר, המלצה שלי בניסיון לא לקנות פג'ו, אבל נגיד שקנינו פג'ו ועכשיו אנחנו יוצאים עם הרכב החדש לכביש ופתאום אנחנו רואים את הרכב שלנו כל הזמן. למה? כי אנחנו בפוקוס על זה. אז כשאנחנו בפוקוס על כישלונות, על הייתי בהצפה שלוש שעות ולא עשיתי כלום, והתפזרתי ואמרתי דברים, אנחנו בפוקוס על זה. זה גדל. אנחנו רואים רק את זה. אם אנחנו בפוקוס על ניצחונות, גם אם זה אחד, גם אם זה ממש קטן, גם אם זה משהו שכרגע אנחנו לא מאמינים בו, לא מאמינים לו, זה מרגיש לנו כל כך קטן, זה מרגיש לנו פייקיט, אוקיי? גם שזה ככה, אנחנו נתמקד בזה ואנחנו נמשיך להטמיע בזה, זה יגדל ולמחרת זה יהיה עוד אחד, עוד אחוז אחד ועוד אחוז אחד ועוד אחוז אחד ופתאום הניצחונות הולכים ונהיים משמעותיים יותר ומקדמים יותר. אוקיי? אז אנחנו בעצם פה עובדים בחגיגת ניצחונות על הדפוס של השיפוטיות וכמו שאנחנו יודעים, הדפוס של השיפוטיות זה אחד הדפוסים הכי מעכבים במסטר קשב. זה הדפוס שיגרום לכם לעזוב את התהליך, זה קור, זה זה הדפוס שיגרום לכם להרגיש שלא הצלחתם בתהליך למרות שכן הצלחתם, מאוד פשוט לא רואים את זה כי אתם לא רואים את הניצחונות, אתם רואים רק את הכישלונות. ברור שיהיו חלק, ברור שיהיו מקומות שבהם לא עשינו את הכל כמו שרצינו, נכון? נכון, אבל אם אנחנו עושים את הפוקוס על זה, זה מה שאנחנו נרגיש בסוף. אם אנחנו עושים את הפוקוס על הניצחונות, אנחנו נראה אותם. אם אנחנו נשים את הפוקוס על הרגעים הקטנים שבהם כן היינו מסטרים בקשב וכן בא לנו כמו שרצינו, אנחנו נעצים אותם, אנחנו נשים עליהם את הפוקוס וזה יגדל. זה בעצם ממש מרפא לנו את הפרעת הקשב הרגשית. אוקיי? אז איך אנחנו חוגגים ניצחון? קודם כל אנחנו רוצים להגדיר ניצחון כפעולות שאנחנו עושים בשביל הדרך ולא בשביל התוצאה. אוקיי? למשל עשיתי מלא משימות לא נחשב בעיניי ניצחון. מה נחשב ניצחון? עצם זה שלמשל הייתה לי הצפה, הייתי מבולבל, הייתי מוצף, כעסתי, אבל פתאום עצרתי ונזכרתי שאני יכולה לעשות פרוטוקול הצפה ועצרתי ועשיתי פרוטוקול הצפה והוצאתי את עצמי מהצפה. זה הניצחון שלי. לא המשימות שעשיתי אחר כך. ולמה? כי אתם תראו את זה ככישלון. למה אתם תראו את זה כבעיה? למה? כי הייתי בהצפה. ברור אנחנו נהיה בהצפה, אני גם אהיה בהצפה ואנחנו נהיה בהצפה, אנחנו נהיה כל הזמן בהצפה. זה לא הכישלון. אוקיי, הניצחון הוא זה שראיתי שאני בהצפה, שזיהיתי שאני בהצפה, שלקחתי מחברת, עשיתי פרוטוקול הצפה, שהוצאתי את עצמי מהצפה. זה הניצחון שלי. גם אם הייתי שלוש שעות בשיתוק, אבל קמתי ועשיתי משהו קטן בבית והנדתי מחדש את האנרגיה, זה ניצחון. אוקיי, יום שלם הייתי בחרדה, הייתי בשיתוק, הייתי בשיח שלילי, אבל החלטתי לקום וללכת להתקלח ולעשות משהו קטן, לשטוף כלים, לעשות קניות, לשלוח הודעה, לעשות משהו קטן שמקדם אותי. זה הניצחון שלי. זה מה שאני מגדירה ניצחון. אז ניצחון זה לא עשיתי מלא מלא מלא דברים. ניצחון זה מה הוביל אותי לעשות את הדברים. באיזה כלים השתמשתי, איך דיברתי לעצמי? אוקיי? אם השתמשתי בכלי, אם דיברתי לעצמי בצורה שהיא מודעת יותר, אם פעלתי מתוך מודעות, אם אני החלטתי, לקחתי את המושכות עכשיו ואני הובלתי את הספינה ולא נתתי, עצרתי את האוטומט, האוטומט בא לפניי, כן? החשיבה האוטומטית, הצפה, השיתוק, הפיזור, האימפולסיביות היא האוטומט, היא זו שמגיעה. אבל עצם זה שעצרתי את האוטומט ופעלתי עכשיו מתוך מודעות, מתוך החלטה, זה הניצחון שלנו במסטר קשב. אוקיי? ככה אנחנו מגדירים ניצחון. איך אנחנו לא חוגגים ניצחון? כשאנחנו אומרים הייתי רוב חלק מהיום הייתי על הניקוד, אבל יש לי עוד דרך ארוכה או יש לי עוד במה להשתפר. ברור שיש לנו במה להשתפר. אנחנו צריכים לציין את זה בחגיגת ניצחונות. חגיגת ניצחונות אנחנו רוצים לשים פוקוס רק על הניצחון. אוקיי? בחגיגת ניצחונות אנחנו חוגגים את הדרך ולא את התוצאות. ואנחנו בחגיגת ניצחונות הרבה פעמים כשאני אגיד לכם את זה, בעיקר הפעמים הראשונות, המוח שלנו התנגד בכלל לחגוג ניצחון כי אנחנו חושבים שאולי לא מגיע לנו, שאנו לא היינו בסדר, כי איפה הפוקוס שלנו? בשלילי, איפה שלא היינו. אז העבודה פה בכלי הזה זה לקחת את הפוקוס מהצד השלילי לצד החיובי. כל פעם שנעשה את זה אתם תראו שזה יבוא באוטומט ואז אתם תראו שיהיה לכם הרבה יותר קל לחגוג ניצחונות. אתם תראו שאתם עושים את זה גם באוטומט במהלך היום. עשיתם משהו קטן, איזה יופי, קמתי, שתיתי מים. נשמע נשמע דבילי, בן אדם רגיל שלא מתמודד עם הקושי הזה יגיד מה את, ילד קטן, מה את ילדה קטנה, פאקיד זה לא מעניין אותנו. אוקיי? לא מעניין אותנו. אנחנו עושים את מה שמקדם אותנו, זה הדרך שלנו להניע את עצמנו, זה הכלים שלנו ובזה אנחנו משתמשים לשחרר את הביקורת על זה שאני בכלל חוגג ניצחון על דברים קטנים, להנות מזה, לשמוח בכל ניצחון הכי הכי קטן. כמובן לא להשוות אנשים בקבוצה, ישתפו יכול להיות ניצחונות יותר משמעותיים שכביכול נראה לנו יותר משמעותיים. כל אחד מתמודד עם דברים שונים, עם חיים שונים, עם עבודה פנימית שונה. אנחנו לא משווים, אנחנו מסתכלים רק על הניצחונות שלנו. אוקיי? אז אני רוצה עכשיו לראות אתכם חוגגים ניצחונות ויותר ניצחונות וכמה שיותר.
