Speaker A
שלום. הפעם יש לנו פרק חדש עם אלי ביטן, שהפעם אנחנו לא יודעים אם זה יהיה ויכוח, אבל זה יהיה על הרבה ויכוחים שקורים בציבור החרדי. אז איך התואר? איך אתה רוצה שיהיה התואר שלך? לא, מה אני רוצה? אני רוצה לעשות קידוש השם. באיזה עוד? לא הצלחתי להגיע לזה, אבל עיתונאי חרדי. עיתונאי חרדי זה עיתונאי שעובד בכלי תקשורת חרדים הרבה שנים, ובזה בעיקר העבודה העיתונאית והתקשורתית שלי פונה אל הציבור החרדי ואל המגזר החרדי, ויותר מזה אני אגיד יותר מזה. הרי בסוף עיתונות כללית, אני כבר קופץ איתך פנימה כי זה ממשיך שיחה, קודם עיתונות כללית היא נשענת על זכות הציבור לדעת וחופש המידע וכל מיני עקרונות ליברלים. עיתונות חרדית ודאי שלא נשענת על כל העיקרונות הליברליים הללו, אבל עדיין היא מתקיימת. מתקיימת הרבה שנים בכל מיני צורות, לפעמים פשקבילים, אוקיי? לפעמים, לא יודע, מישהו שדופק בבית כנסת ואומר ידעתי את זה ככה וככה קורה ומספר סיפור. כל מי בכל מיני צורות, היא מתקיימת כבר מאז החפץ חיים, כבר איזה 100-120 שנה, בכל מיני צורות ממסדיות ופחות ממסדיות. מה העיקרון שלה? אז קודם כל יש לה את העיקרון של השופר, שלהגיד את מה שצריך לומר ולשים את זה על השולחן. זה עיקרון תקשורתי מאוד מאוד חשוב, זה להגיד יש לכולנו סיפור. יש לחרדי בדימונה ולחרדי ישראל במתחת לכותרת יש שלכל שם רטרו מיצ שהם יגידו כאילו מה צריך להיות כל הדברים העומדים על הפריריק. להשמיע בדיוק, להשמיע את כל היהדות הנאמנה. זה נרטיב שהוא תקשורתי בזים לו, אבל הוא נרטיב תקשורתי. הרי בסוף מה התקשורת עושה? אומרת אותו יהודי חרדי בלייקוד ואותו יהודי חרדי בקרית יוסף ואותו ברמת בית שמש ובדימונה יש להם סיפור אחד, שיש להם דאגה משותפת השבוע או הם צריכים לדון בדבר אחד, הם צריכים לדעת שמשהו אחד משותף. זו פעולה תקשורתית אחת של פעולת השופר, והיא חשובה מאוד. אני לא מקטין, אבל יש לנו עוד שתי ציוויים: הוביאר טהרה מקרבך, כן, ויש הוא ביאר טהרה מקרבך ולהציל השוק מיד אושקו. זה לא צריך, זה לא עקרונות ליברלים דווקא בזה התקשורת הכללית נכשלת בזה עוד פעם ועוד פעם. זה עקרונות של תקשורת חרדית. אז לכן גם אם את... אני מצפה גם מעיתונאי חרדי שהוא פועל בכלי תקשורת לא חרדים, אז העקרונות האלה צריכים להיות, צריכים להיות בסיסים בעבודה. אז מה שמעניין שהיום אני רואה שהרבה אין באמת עיתונאים חרדים, אולי אתה או כמה, כי כולם הם יותר יחצנים. שנה אחת הם העיתונאי פה, שנה הבאה הוא דובר של חבר כנסת כך וכך. אז הם בעצם לקחו את ה... איך אמרת? איך אומרים? החומה החרדית לעיתונות שזה להיות שופר. הם השתמשו בליברליזם של חרדים בלהיות שופר, אתה מבין? אבל את הזכות הציבור לדעת וזה הם מחקו. יפה. אז אני רוצה... אבל רגע להגיד ודאי, ואני רוצה רגע להגיד לימוד זכות. אתה יודע הרב שח תמיד היו אומרים, הוא הולך עושה ככה ועושה ככה פרנסה. זה פרנסה של יהודי? פרנסה. מה זה? אז קודם כל יש פה ממד הפרנסה של יהודי. כן, אנשים צריכים לחתן את הילדים והדברים האלה, אבל יש כאן משהו שהוא חשוב שנדע. אני אומר א', יש איזשהו משהו ש... שהרבה שנים היו אומרים אותו. היה את היומונים החרדים, היה את נאמן, היה מודיע, מדבר על החוימו, וזה היה כל מיני, אבל יומונים, וכל הזמן הציבור היה נגדם ואומר היומונים הם לא בדיוק משקפים. יש רבנים על ההוא כותבים הרב הגאון, על ההוא לא כותבים הרב הגאון, זה לא בסדר, לחץ. ויש את השבועונים והשבעונים, הם חופש, אפשר לכתוב על הכל. ואני אומר לך בעצמי שמחתי בשבועונים. יצא לי לכתוב בכמה יומונים חרדים, לא נגיד עליהם, לא שנור, לא נגיד את השם שלהם, אבל כאילו השבועונים הם חופש. גדולי ישראל כתבו מכתבים נגד היומונים. אנשים אמרו נגד השבועונים, נגד השבועונים ונגד כו' נייס או נגד קו תוכן. אנשים אמרו מה? תנו לנו, זה חופש של מידע. אבל מה קרה? פעם היה עיתון שהוא שייך למפלגה שמאחוריה עומדת ועדת רבנים וגדולי ישראל. יש איזה אחריות ציבורית, וגם אם הם פשו באחריות הציבורית שלהם, עדיין יש שם איזשהו קשר לציבור. היום הם כאילו שומרים עליות הביאר תהרו מקיובך או לא בדיוק, אבל שופר על שופר הם בוודאי שומרים. הם שומרים, שואלים מה האינטרס של הציבור באיזשהי רמה, גם אם זה אינטרס רוחני עכשיו. ויש דברים שלא התפרסמו פה כי זה עזק. היום העיתונות הלא ממסדית בידיים של מי? הם בידיים של משרדי פרסום. מי עלה המשרדי הפרסום האלה? רודפי ביצה, אנשים שכל מישהו שבא ומשלם להם כסף, אז הם... אז הם יבחרו את העיתון. אז יום אחד יבוא, ממש משרדי פרסום שולטים על ה... יש שמות, כן, אפשר לא, אבל אפשר להגיד גם שולטים בצורה ישירה או עקיפה. מה הכוונה? אם המשרד פרסום, אם כל הפרסום בא מהם, אז זה נחשב שעיתון בבעלותו, גם אם הוא לא חתום על התלוש של העובדים. עכשיו, אבל מה קורה פה? יום אחד יבוא איזה גביר מסטמר ויגיד: רבותיי, אני משלם ותספרו לישראלים לחרדים על מצב האריקים או נו? אז אתה אומר זה דבר מבורך, אבל לפני זה שילם לו הצבא, ולפני זה שילם לו המשטרה. גם זה לא עובד, כי תמיד אומרים סבא סבא שלי רבן קצל בן גמר תמיד אומרים מה הבעיה לקחת כסף מהמדינה? כאילו, אבל אני לוקח, אני גונב מהם? מרטריקרט היה בעיה מחלק כסף הייתם לוקחים, היו חושבים פעמיים. אולי יש להם איזה משהו שהבחורים יהיה קצת כנויים. אה, וכשהמדינה נותנת כסף אז אין להם עניין. אז גם בעיתונות הם לא, הם אידאולוגים בסוף, אבל הם מידולוגים לצד, איך אומרים? הם נהיו שופרים של המדינה. אף אחד לא מבזבז כסף בחינם ויושב כל משרד ממשלתי היום. אני לא מדבר על משרד ממשלתי, כל א', א', א', צבא וכל עמותה וכל ארגון. ואני הייתי בחדרים האלה, יודעים שכל העיתונות החרדית היא עומדת למכירה. אוקיי? אתה יכול להכניס אותם למשרדי פרסום ולפרסם כל דבר. עכשיו אני לא מדבר איתך כמו הכתב הצבאי בעיתונות הישראלית, וודאי מה השאלה בכלל? אומרים תמיד שהכתבים הצבאיים הם הדוברי צד, כי מה שגמלים. אז פה זה לא, זה כל העיתונות ככה. בעיתונות החרדית עוד יותר. עכשיו זה ודאי שזה רעה חולה שהתחילה בעיתונות הכללית, אבל פ... לא בוא נגיד ככה, אנחנו לא נמד זכות על העיתונות העולמית הכללית, לא שייך בכלל. ודאי שם, שם כל הנרטיב מלכתחילה זה מה? זה עיתון, זה פלטפורמה למכור הודעות. אבל אצלנו יש יתד, גדולי ישראל הקימו את העיתון. אוקיי? זה לא סתם, אתה יודע, אפילו העיתונים במזרח אירופה שלא, גם יתד שלו אותו דבר, שמו בדיוק, כי יתד מתחרה במשפחה ובקהילה. ושוב, אני איש בקהילה. וכתבתי ברגע שאתה... וגם הוא צריך את המשרדי הפרסום האלה. אתה מבין? בסופו של דבר הכסף הגדול הזה שהוא לא כסף חרדי, הוא מה ששולט ברחוב. ואז אומרים רגע, רעיון. רב אומר זה דברים מצויים, רב אומר משהו בעצרת פתאום. בעיתון מאדנים את מה שהוא אומר מורידים? מי אתה שתוריד פסיקים? מי אתה שתוריד? אתה יודע שהיה הרבן שח היה מדבר והיו כותבים בעיתון את הנאום? זה לא היה אותו דבר. כן, כן, אבל מי היה יושב על זה? יושבים על זה ועדת הרמנים או במשנים נכנסים לרב? מי אתה, עיתון של ש"ס שתצנזר את הרב יצחק יוסף? מה קורה פה עכשיו? שוב, מה קורה? מה קורה? זה... אני לא... אתה אומר הם גדלו על האטוס שחרדים צריכים להיות שופר, אבל הם לקחו את השופר נגד החד. משרדי הפרסום ומשרדי הפרסום שולטים, ובאמת כולם עיתון חרדי שאני יכול להגיד שזה עיתונות? לא. אני מדבר עכשיו להפך, אני אומר המערכות עצמם יש איתם בעיה, העיתונאים עצמם לא. אה, זאת אומרת יש עיתונאים מסוימים שם, שם בסדר, נו, מה שנקרא פרנסה של... יודעים לוקחים מפה, לוקחים משם, הכל בסדר. אבל יש גם בכל המערכות, גם בתוך יתד, ובטח בעיתון הדרך, ובטח המודיע והמבסר. כן, אני לא מדבר, הם לא הפלס. אוקיי? הם לא הפלס, אבל א', גם א' זה, וגם בתוך אפילו לפעמים עיתונות אצלנו. הרי מה העיתון הכי נקרא ברמת בית שמש? נו, זה העיתון שהוא רק פרסומות. נכון? אמרת פעם משהו יפה ש... אין את זה בעולם הכללי, שעיתון שרק פרסומת וקוראים את זה בשקיקה מדף לדף, וכל שבוע ועושים תורות מי במשפחה קורה קודם. זה כאילו בעיניים חילוניות זה כאילו לראות יוטיובים רק עם פרסומות, בלי הסרטון בעצמו. ולא צריך גם את הסרטון עצמו. אין את זה בעולם הכללי. זה המצאה חרדית. פתאום זה... לא יודע אם זה המצאה חרדית, אבל נגיד המקומון של רמת גן יש את הכתבות ועל הדרך זה פרסומות. או עכשיו מה? מה העניין? העניין הוא שמודעות הם תוכן. כן. אני אגיד משהו. אם יתד נאמן לא רוצה עכשיו, אתה יודע לזה. אם עכשיו עיתון יומון חרדי מפרסם קרוז שיט שישה ימים בספינת הענוגות. זה אמירה. אה, זה אמירה רצינית. יש ועדת רבנים מאחורי העיתון הזה. אומר אם אני רוצה לפרסם ארגון שפועל נגד הגיוס בליטד נאמן, אז לא תעש אותו. אתה רוצה לתת טלפון של מערכת צבע שחור להגיד: רבותיי, עצרו, עצרו לכם את הילד. יש למי להתקשר שישר את הילד שלם מהון כסף? מה פתאום? מה פתאום להגיד הבנים? וזה... אני לא רוצה להגיד, אני מקווה שבעזרת השם דברים ישתנו ודברים משתנים, כי בסוף הציבור עכשיו בתקופה של התעוררות. אין בזה שאלה. אבל אם אתה מפרסם שוק שחור, אתה יודע שיו מפרסמים הלוואות של מפיונרים. הגיעו לעיתונות חרדית רק ורק מלעבור על המודעות. אתה מבין את השינוי שקורה? כי המודעות הם העיקר. אחרי זה תעבור על התוכן עצמו ומה כותבים, תוכן ממומן ולא תוכן ממומן. עכשיו שוב, אם יתד נאמן הקלאסי של רבותינו שיקר עליך, אבל הוא שיקר מתוך אידיאולוגיה. אפשר להבין את זה. אם הוא שיקר עליך כי מישהו קנה אותו, לא שזה קורה ביתד. לא רוצה עכשיו לפתור בדיב אם זה קורה בדאבילצת את החומהילת החומ של זכות הציבור לדעת. אז מה צריך אותך? אז מה? שום דבר. אז בשביל זה יש ידיעות אחרונות. גם את ידיעות אחרונות לפחות לפי מה שקורה בבית משפט אפשר לקנות ולמכור. היה עכשיו משהו יפה שבעצם ראו שבעצם הפרסומת ה...