Speaker A
אחד [מוזיקה][שירה] קרא כלה פרשת מילה, "יתהלך לפניי והיה תמים." כלומר, שעל ידי המילה אברהם אבינו זוכה לגדר של תמים. יש הרבה תיאורים של אנשים בעלי מעלה, והמילה מביאה את התיאור של איש תמים.
הרב יהושע שפירא מפרש את פרשת לך-לך ואת מושג התמימות דרך שפת אמת: השלמות היא אחדות הנשמה והגוף, והמילה מתקנת את הגוף לכלי לנשמה.
Chapters
- 00:00הפסוק 'והיה תמים' ותיאור התמימות
- 02:00השאלה: חיתוך איבר ושלמות – המדרש בתנחומא
- 05:20שפת אמת: מעבר ממדד הגוף ליחס נשמה-גוף
- 10:40התחפושת והזנב: הערלה כאיבר ללא נשמה
- 16:00הגוף כלבוש לנשמה והשלמות האמיתית
- 25:00תפילין, שבת והנשמה היתרה
- 28:20הנחילנו ואנחלתנו בקידוש השבת
- 30:00המצוות כעיצוב העצמי: ועשיתם אותם ועשיתם אתם
Full Transcript — Download SRT & Markdown
Speaker A
[שיעול] אומר אומרים לו לחתוך איבר ואומרים [כחכוח] לו ואז תהיה שלם. אומר רגע איך זה מסתדר?
Speaker A
איתא במדרש תנחומא [שיעול][כחכוח]: התחיל טמא, עכשיו אני חסר. הוא כשאמרו לו... כשאמרו לו... היה שלם.
Speaker A
להבין רמז החכמים זה מדרש רבא דיוב להיות כרבו דבד להיות כרבו למדנו מדרש רבא על כך שכשאדם נימול אז הוא דומה לקדוש ברוך הוא ולהיות דומה לקדוש ברוך הוא כרבו זה המעלה הכי גדולה שעבד יכול לצפות להכ נכון? לכן המילה דיופו הכוונה היא שאין
Speaker A
[שיעול] אומרים לו לחתוך איבר, ואומרים [כחכוח] לו: ואז תהיה שלם. אומר: רגע, איך זה מסתדר?
Speaker A
עכשיו רוצה להסביר השפת אמת. כי בוודאי מאחר שזוהר עולה צריכים להסירו בוודאי אין בו פנימיות.
Speaker A
עכשיו, כאילו מבט חיצוני אומר: כרגע אני שלם, ואז אני אהיה חסר. והמילים "תמים" "שלם" אומרות את הסיפור ההפוך. אז הוא התחיל טמא. עכשיו אני חסר. וכשאמרו לי "יהיה שלם", אין שם מדרש ארוך, אבל זה מספיק לענייננו. וגם להבין רמז החכמים: זה מדרש רבא דיוב, להיות כרבו, דבד להיות כרבו. למדנו מדרש רבא על כך שכשאדם נימול, אז הוא דומה לקדוש ברוך הוא. ולהיות דומה לקדוש ברוך הוא כרבו, זו המעלה הכי גדולה שעבד יכול לצפות להכי נכון? לכן המילה "דיופו" הכוונה היא שאין יתרון יותר גדול מזה. זה היתרון הכי עליון, דיו לעבד להיות כרבו. שני המדרשים האלה.
Speaker A
ואומר אז איך אנחנו מבינים את המילים ויהיה תמים? שתמימות בכלל לא עוסקת [צחוק] בשלמות עברי הגוף. זה לא שלמות.
Speaker A
עכשיו רוצה להסביר השפת אמת. כי בוודאי, מאחר שזוהר עולה, צריכים להסירו. בוודאי אין בו פנימיות.
Speaker A
בעיקר עניין התמימות זה שהכפילות הזאת מתחברת באופן הרמוני, עמוק, ונהיית אחד באמת. והתמים [שיעול] עוסק במישור הזה. התמימות היא בעצם הטימה של אברהם אבינו זה כביכול הוא התייחס לאדם כגוף לבב.
Speaker A
כלומר, מיד מסביר כי הגוף הוא מלבוש הנפש והנשמה, ורק שצריך להיות הגוף מתוכן, שיוכל לקבל הפנימיות [כחכוח], ואז נקרא תמים. ולכן המילה מתקנת הגוף, להיות כלי מוכן לקבל לנשמה. כלומר, התמיהה של אברהם אבינו מובנת מאוד. עכשיו אני אשלם, אחרי זה אני אחסר, לא הפוך.
Speaker A
אור ובשר תסוכחיני. זה רק הצעד החיצוני. אם אתה רוצה להתייחס לשלמותו של האדם אז העיקר זה להתייחס לא רק לצד הפנימי, גם זה חיסרון לאדם מלא אדמות.
Speaker A
ואומר: אז איך אנחנו מבינים את המילים "ויהיה תמים"? שתמימות בכלל לא עוסקת [צחוק] בשלמות איברי הגוף. זה לא שלמות.
Speaker A
אז העברנו קודם כל את המדד למקום אחר, ליחסי הנשמה והגוף. אחרי שאנחנו מעבירים את יחסי את השלמות ליחסי נשמה גוף, לקשר נשמה גוף, אז אנחנו חוזרים עכשיו ל משפט הראשון כי בוודאי מאחר שזו העולה צריכים להסירו, בוודאי אין בו פנימיות.
Speaker A
[נחירות בוז][כחכוח] למה זה לא שלמות? כי זה לא דמות האדם. דמות האדם היא בכלל עיקרה בכפילות שבין הנשמה לגוף.
Speaker A
לנשמה. זה כמו שהאדם הולך עם תחפוסת ויש א בכל חלק בתחפוסת איבר בגוף. יש ערבולים שהידיים נכנסות אליהם אבל יש בתחפוסת גם זנב. עכשיו לעניין ההצגה זה בסדר, אבל לעניין [כחכוח] האם המציג יכול להזיז את השרבול? כן, הוא מזיז את
Speaker A
בעיקר עניין התמימות זה שהכפילות הזאת מתחברת באופן הרמוני, עמוק, ונהיית אחד באמת. והתמים [שיעול] עוסק במישור הזה. התמימות היא בעצם הטמאה של אברהם אבינו. זה כביכול הוא התייחס לאדם כגוף לבד.
Speaker A
זה רק תחפוסת בלי גוף בפנים. העורלה היא כמו הזנב בתחפוסת שאין שמה אף אחד.
Speaker A
וזה ודאי לא תמימות. התמימות זה להתייחס לאדם השלם. ואדם השלם עיקרו בכלל לא הגוף. הגוף הוא רק הלבוש.
Speaker A
כי כל מעלת הגוף זה כשהוא לבוש לנשמה ונשמה חיה בתוכו וגוף בלא נשמה בתוכו אין בו ערך ואם פתאום יש דבר אחד שזה נראה כאילו הוא נמצא נוכח משמעותי אבל באמת אין שמה שמה אז כל המבט נעשה עקום משתבש
Speaker A
אור ובשר תסוכחיני. זה רק הצעד החיצוני. אם אתה רוצה להתייחס לשלמותו של האדם, אז העיקר זה להתייחס לא רק לצד החיצוני, גם זה חיסרון לאדם מלא אדמות.
Speaker A
כי אם אני מסתכל כן, גם הלב של גוף ואין לי נשמה, אז אני בכלל לא רואה את הנשמה, אני מתעלם [כחכוח] ממנה. אם אני רואה נשמה בגוף, אז אני אומר תוריד את הזנב. הוא לא רלוונטי.
Speaker A
אנחנו לא רק נשמות. זה מצב של מלאכים, שהם נשמות בלי גופים, [נחירות בוז] אלא שיש לנו נשמה בגוף, ועיקר מה שהוא הנשמה. אז איך מישהו מעלה על דעתו, כביכול, שהמדד לחיסרון או לשלמות זה רק להתבונן? מה קרה לגוף?
Speaker A
ה האורלה היא מטאה איזה ניסיון לאדם מה הוא רואה הקדוש ברוך הוא אומר אברהם אבינו עד עכשיו [שיעול] [כחכוח] בעצם היה העולם מסתכל על הגוף ורואה בו את הסיפור ואת הנשמה שמע גם מי שהאמין בה ראה בהרע חודף וזה תוספת לי מלמעלה הסיפור הוא הגוף
Speaker A
אז העברנו קודם כל את המדד למקום אחר, ליחסי הנשמה והגוף. אחרי שאנחנו מעבירים את יחסי השלמות ליחסי נשמה גוף, לקשר נשמה גוף, אז אנחנו חוזרים עכשיו למשפט הראשון, כי בוודאי, מאחר שזו העולה, צריכים להסירו, בוודאי אין בו פנימיות.
Speaker A
ולכן איבר שאין בו נשמה משבש את כל השאלה מה היא שלמות. ורק שמסירים אותו אז אפשר להביט במבט אמיתי על השלמות.
Speaker A
זו מסקנה [כחכוח] מחודשת, מפתיעה, עמוקה. אומר: אם השלמות זה האחדות בין הנשמה לגוף, אחדות הרמונית פנימית, שהעיקר מלובש בלבוש החיצוני התפל, ואיבר אחד אומרים לך להוריד, ואז תהיה תמים. אז יוצא שיש דבר אחד שהנשמה לא יכולה להתלבש בו. הוא לא מדביק בו לנשמה. זה כמו שאדם הולך עם תחפושת, ויש בכל חלק בתחפושת איבר בגוף. יש שרוולים שהידיים נכנסות אליהם, אבל יש בתחפושת גם זנב. עכשיו, לעניין ההצגה זה בסדר. אבל לעניין [כחכוח] האם המציג יכול להזיז את השרוול? כן, הוא מזיז את היד, הוא מזיז את השרוול. האם הוא יכול להזיז את הזנב? לא. למה? אין שם את הרובד הפנימי.
Speaker A
כל המבט שלך השתבש ואין חסר יותר ממנו נקרא עוד פעם כי בוודאי מאחר שזו העולה צריך צריכים להסירו אז אני מבין שאין שם נשמה אי אפשר להגיד שנחתוך את הנשמה בוודאי אין בו פנימיות עכשיו הוא בעצם מסביר את ההסבר שהוא רקע
Speaker A
זה רק תחפושת בלי גוף בפנים. הערלה היא כמו הזנב בתחפושת, שאין שם אף אחד.
Speaker A
ורק שצריך להיות הגוף מתוכן שיוכל לקבל פנימיות. כיוון שהוא התפל אז צריך שהגוף יהיה כלי משקף נאמן לעיקר שבו, שזה הנשמה. וכשהגוף מתקן מתוכן ו הוא א מספר את הסיפור של הנשמה ואז נקרא תמים ולכן המילה מתקן הגוף להיות כלי מוכן
Speaker A
אם אין שם אף אחד, אז זה יתר שמשבש את מערכת היחסים שבין הנשמה והגוף.
Speaker A
באיבר הזה מה כי אם הייתה נשמה גם באיבר הזה אז לא היה לנו את הדרך להתהפך מי לראות את הגוף עיקר והנשמה תלא חיצוני מודבק לראות את המצב שהנשמה היא קר והגוף היא רק מלבוש. זה מה שפועלת המילה. זה מה שפועל כשיש איבר שחייבים
Speaker A
כי כל מעלת הגוף זה כשהוא לבוש לנשמה, ונשמה חיה בתוכו. וגוף בלי נשמה בתוכו אין בו ערך. ואם פתאום יש דבר אחד שנראה כאילו הוא נמצא, נוכח, משמעותי, אבל באמת אין שם, אז כל המבט נעשה עקום, משתבש. רק שאתה מסיר אותו, פתאום התמונה חוזרת למקומה: שבאמת רק נשמה בגוף זה דבר משמעותי. ולכן מה בדיוק... אני לא יכול להגיד שיש חלק מהגוף שהוא בשל, צריך להיות מושלם. אבל אם זה לא... אין דבר כזה שהוא חלקי.
Speaker A
אותו איבר עצמו עוזר אהבת הנשמה בדיוק אבל הוא עוזר על ידי דרו ולא על ידי קיומו. זה הקונץ. יש פה איזה אבל אם [נחירות בוז] מתבוננים בזה רואים שזה בעצם מה שהמדרש אמר המדרש אומר אתה הולך לחסר איבר ואתה קורא
Speaker A
כי אם אני מסתכל, כן, גם הלב של גוף ואין לי נשמה, אז אני בכלל לא רואה את הנשמה, אני מתעלם [כחכוח] ממנה. אם אני רואה נשמה בגוף, אז אני אומר: תוריד את הזנב. הוא לא רלוונטי.
Speaker A
אם כן את התפיסה של האדם אבל למה קיומו של האיבר הזה שאין בו פניות ואין בו נשמה למה מפריע שהנשמה תופיע בשער הגוף למה למה זה פוגם באפשרות בכלל שהיא תפיע לשמה יש מקום שהיא לא מגיעה עד אליו שער
Speaker A
כלומר, אם זה אדם ולא בעל חיים, אז הגוף דורש את קציצת הזנב מהתחפושת. אחרת אני לא מבין מול מי אני עומד.
Speaker A
זה שיש חדר שאני לא להיכנס אליו אם יש חדר שאני לא יכולה להיכנס אז אני לא בא לבית לכן הקדמתי יש פה קונס שהחיסרון והשלמות מתהפכים דווקא החיסרון הוא יוצר שלמות שזה כאילו בשעת הפסוקים ודאי פשט המדרש רק
Speaker A
ה[ערלה] היא מטאה, איזה ניסיון לאדם: מה הוא רואה? הקדוש ברוך הוא אומר: אברהם אבינו, עד עכשיו [שיעול] [כחכוח] בעצם היה העולם מסתכל על הגוף ורואה בו את הסיפור, ואת הנשמה שמעל. גם מי שהאמין בה, ראה בה הרע חודף, וזה תוספת לי מלמעלה. הסיפור הוא הגוף,
Speaker A
טוב, אז עד כאן. זה הבנת עצם העניין. עכשיו זאת אמת ממשיך [נחירות בוז] עם זה הלאה והוא אומר כך.
Speaker A
ויש עוד... גם אם אתה מאמין בה, איזו מדרגה של איזה משהו שמחובר, איזה דבר שהוא לא שייך, איך שהוא נדבק על הגוף, הוא הסיפור. זה המבט בלי ברית. אבל המבט של הברית אומר: נשמה בגוף. הנשמה היא העיקר.
Speaker A
כי אדם צריך שיהיה לו שתי אותות. אז ביום חול שאין את עניין האות של השבת, אות היא ביני וביניכם, אז צריך תפילין שהם אות והיו לאות על ידיך.
Speaker A
ולכן איבר שאין בו נשמה משבש את כל השאלה מה היא שלמות. ורק שמסירים אותו, אז אפשר להביט במבט אמיתי על השלמות.
Speaker A
משבת ותפילין הכלל ל הגדול אומר תדיר ושא תדיר תדיר קודם התדירות מלמדת על כך שזה שייכות עצמית ולא מקרית חיצונית זמנית אז המילה היא הדרשנים וה [כחכוח] ה גם רבותינו הגדולים מביאים הרבה את העניין של לולי בריתי שמיים וארץ חוקות
Speaker A
עכשיו, זה קונץ. יש פה קונץ, כי בעצם על ידי שאתה גורע, אתה מסתכל נכון, והשלמות נחשפת בפניך. זה בדיוק התמיהה של המדרש דנחומא, שאומר: רגע, מתי זה שלם, מתי זה חסר? הוא אומר: כשאתה חסר אתה שלם. כשאתה שלם
Speaker A
וישבה לידה וכבר התחילה ללמוד היא לא יכולה לקום עכשיו זה לליל הסדר נעילה קולנידרי הכל רק בעיתות כאלה החלפות יותר מהירות אבל כל הזמן יש שם למה לולי פריטי יומה ולילה קרוקות שמיים וארץ לא שמתי אם לא יהיה לימוד אז העולם יחרב
Speaker A
כל המבט שלך השתבש, ואין חסר יותר ממנו.
Speaker A
שודי נימול אז יהיה שמאי וארץ ואם לא יהיה יהודי נימול הכל חוזר לטוב יוצא שהתדיר כלומר המעמיד שבדיו אין כלום טוב ובוא הוא האור הפנימי שאפילו שבת כביכול היא לא במדרגה הזאת. כי שבת עם כל מעלתה אלוקית שבאמת מתגלה
Speaker A
נקרא עוד פעם: כי בוודאי, מאחר שזו העולה, צריכים להסירו. אז אני מבין שאין שם נשמה. אי אפשר להגיד שנחתוך את הנשמה. בוודאי אין בו פנימיות. עכשיו הוא בעצם מסביר את ההסבר לרקע למשפט הזה: כי הגוף הוא מלבוש הנפש והנשמה, וממילא רק התפל הוא לא הסיפור. לא יכול להיות שהוא יהיה המדד לשלמות.
Speaker A
אבל ברית המילה היא צדירה מרגע שאברהם נימול עד הרגע הזה מעולם לא היה רגע אחד בלי ברית מילה בעולם היא ניצחית בתוך הזמן ושבת היא הנצח שתופס חלק מהזמן והתפילין הוא תופס חלק מההופעה של האדם מהלבוש שלו, סוג שלו.
Speaker A
ורק שצריך להיות הגוף מתוקן, שיוכל לקבל פנימיות. כיוון שהוא התפל, אז צריך שהגוף יהיה כלי משקף נאמן לעיקר שבו, שזה הנשמה. וכשהגוף מתוקן מתוכן, והוא מספר את הסיפור של הנשמה, אז נקרא תמים. ולכן המילה מתקנת הגוף להיות כלי מוכן לקבל הנשמה. כי בלי המילה, הגוף כאילו מנותק מהנשמה, כי יש איבר שאומר: בכלל הנשמה היא לא הסיפור פה. ועל ידי המילה, הגוף אומר: לא, הנשמה היא הסיפור. ולכן איבר שלא מכיל נשמה אין לו מקום. למה כן? הקדוש ברוך הוא שלא תהיה נשימה באיבר הזה? מה כי אם הייתה נשמה גם באיבר הזה, אז לא היה לנו את הדרך להתהפך: מי לראות את הגוף עיקר, והנשמה תלויה חיצוני, מודבק. לראות את המצב שהנשמה היא העיקר והגוף הוא רק מלבוש. זה מה שפועלת המילה. זה מה שפועל כשיש איבר שחייבים להסיר אותו, שהוא מגלה שהגוף הוא לא הסיפור. אם לא יהיה איבר שצריך להסיר אותו, אז הגוף הוא הסיפור. מילה.
Speaker A
עצמי ולא שאלה טכנית מה קרה בפועל בגוף אולי בגלל זה משה רבנו נולד לימוד הוא מידת הנצח נכון אולי יכול להיות יש יעקב יש יש א יכול להיות שזה מסביר לנו את [נחירות בוז] האלה שנולדו עם הוליל כן
Speaker A
אותו איבר עצמו עוזר לאהבת הנשמה, בדיוק. אבל הוא עוזר על ידי הסרתו ולא על ידי קיומו. זה הקונץ. יש פה איזה אבל. אם [נחירות בוז] מתבוננים בז
Speaker A
עכשיו זה זה טריקי קוראים לזה היום שאתה מוריד איבר ואז הנשמה מתגלה ואתה כאילו מוסיף עוד חלק לגוף ואז מתגלה הנשמה כי בעצם אתה אומר זה לא תלוי בגוף רגש מלבדו זה תלוי במה שהנשמה מהירה בו ואורלה הנשמה לא מהירה בה ותפילין
Speaker A
הנשמה מהירה כשיש גוף שלם אז הוא גם תפילין מאיר. בעצם אולי אפשר היה לומר שאותו אור שלאורלה הוא לא יכול להתגלות. לתפילין הוא זה שמתגלה.
Speaker A
רק שזה מעלו מעבר לאדם כי זה הקומה ביחוד התפילין של ראש הוא ידבר עליו עוד רגע. זה הקומה שלמעלה מהגוף. מה זה תפילין של ראש?
Speaker A
הקומה שלמעלה מהגוף. הנשמה. אני כאילו מוריד איבר בגוף ומוסיף איברנשמה. וזה השלמות, זה התמימות. כי התפילין גם כן הרנשמה מרבד המתכים מצ כמו שכתוב ז"ל וראו כל עמי הארץ כי שם השם נקרא עליך. זאת תפילין של ראש.
Speaker A
כלומר, יש משהו מעליך גם בתפילין של יד, זה מחוץ לגוף, אבל עוד יותר בתפילין של ראש, שכולם רואים שיש לך בגוף תוספת שהיא אור הנשמה ולא שהגוף הוא ה מדד למה היא שלמות.
Speaker A
וכמו כן בשבת שיש נשמה יתרה כל היום זה חיבור מופלא שהוא אומר כמו שתפילין אם נגיד את זה בחריפות זה איבר יתר שזה גוף חפץ גשמי של נשמה שאין לו מקום בגוף כך בשבת יש מושג שנשמה שאין לה מקום בגוף
Speaker A
נשמה יתרה בעצם הוא אומר תשימו לב מה קורה פה יש גוף יתר יש נשמה יתרה הגוף יתר זה העורלה וממילא הוא בטרונו מדגיש את הגוף כעיקר ומסתיר את הקשר עם הנשמה אבל כשמסירים אותו אז פתאום הגוף הגיע למקומו הנכון
Speaker A
ואז מתגלה שיש נשמה יתרה. לא הגוף הוא היתר, הנשמה היא היתרה. אז בכל הנשמה יתרה מתגלה בתפילין ובשבת הנשמה יתרה זה היא ועצורה. יום הדנשמתה נקרא בחז"ל זה יום שהנשמה בעצמה מהירה. לא צריך אפילו חפץ גשמי בשביל זה בכל צריך עוד גשמי
Speaker A
כאילו יש פה שלוש דרגות האורלה זה גוף שלא נושא נשמה בקרבו התפילין זה נשמה שמתגלה בגשמיות אבל הוא לא איבר בגוף ושבת זה נשמה שמהירה ביתרון נשמה יתרה בכלל בלי שינוי בעולם הגוף אולי בגלל זה השרת השרת העולה זה תמיד
Speaker A
אחרי שבת ביום השמיני היום השמיני מה אפשר להגיד על נשים בישר הזה שלא חייבות למרות שזה זה מצוות עשה שדוכה שבת שזה כן נשים לא חייבות גם בתפילין וגם מה אפשר להגיד על זה בהקשר הזה נשים במילה ותפילין
Speaker A
זה כאילו לפי לפי מה שיצא כאן נשים זה רק תוספת של נשמה ובגוף אין שום שינוי א אם נגיד את זה בחריפות זה לא המקום כ זה לא השפת אמת אבל כיוון ששאלת נגיד זה מילה דווקא המעלת האישה מתגלה כאן בצורה עליונה
Speaker A
ונסגבה אולי נקשור את זה לעוד עניין והוא ש כולנו א ממשיכים את האבות שלנו.
Speaker A
מי שכהן הוא כהן בגלל האבא. מי שלי לוי [כחכוח] בגלל האבא. מי שמשבט ישר הוא משבט ישר בגלל האבא. אבל כולנו יהודים בגלל האמא.
Speaker A
בעצם אנשים נסות את עצם כללות ישראל והגברים לא. הגברים נוסעים פרטיות ואנשים נוסעות את הכלליות.
Speaker A
לכן רק בגלל האמא אנחנו יהודים. ולכן אישה לא צריכה להיכנס לכלל ישראל. אישה זה היא הברית מילה זה שכאילו לי איזה פרט בחוץ ויש פה איזה מתח בין החוץ לפנים ואני כאילו לא נשמה בגוף בפשטות. אז צריך לעבור ברית כדי להיכנס פנימה.
Speaker A
אבל האישה היא בפנים. [כחכוח] ולכן אני צריך להניח תפילין כדי שהפנים הזה יתגלה משה היא עצמה התפילין.
Speaker A
[נחירות בוז] כאילו הדות שהיא נוסאת בקרבה כללות ישראל שהגבר נושא זה בעצמו. הנשמה יתרה שנמצאת בה תמיד טוב יש לה ריך בזון רק בואו נמשיך [נחירות בוז] ועל ידי המילה יכולים לקבל הערות האלה כלומר בלי המילה אז הגוף יקר
Speaker A
אז אי אפשר להיות כלי קיבול הנשמה ועל ידי המילה אז אפשר לקבל גם תפילין ושבת דיתה אין כלי מחזיק ברכה אל השלום. מה השלום קשור לכאן? שלום זה שלמות, זה תמימות.
Speaker A
וברגע שהגוף לא בשלום בלשמה, כי פתאום יש חלק שלא מתיישב, אז זה לא מחזיק את הברכה.
Speaker A
את הברכה של התפילין, של השבת. זה לא מחזיק. [נחירות בוז] ולכן על ידי מילה שנעשים תמים יכולים לקבל השבת, שהוא הברכה כמו [נחירות בוז] שכתוב ויברך את יום השביעי הזה. אין כני מחזיק ברכה של הברכה של יום השביעי אלא על ידי
Speaker A
השלום של אימים ובני ישראל מקבלים בחינת השבת בתוכם ממש עכשיו בעצם הוא עובר יש לנו שתי דקות לזה עכשיו בעצם הוא עובר לסוגריים של המדרש שהוא הביא המדרש אומר דיו לעבד להיות כרבו והוא עכשיו עוד קומה בונה מתוך הקומה שהייתה. למה?
Speaker A
הוא אומר ובני ישראל מקבלים בחינת השבת בתוכה ממש. כלומר מה זה נשמה יתרה? נשמה יתרה זה שהגוף שלי מכיל יותר נשמה.
Speaker A
אז איפה הנשמה נמצאת? בתוך הגוף שלי. אז בתוכה ממש. כי מה זה שלם? אמרנו יחסה נשמה בגוף אז על ידי ברית המילה אני יכול שהגוף שלי יהיה כלי קיבול לשבת ובני ישראל מקבלים את השבת בטח ממש ועל זה
Speaker A
אומרים בקידוש היום בשבת קודשו הנחילנו ואחר כך שנית בשבת קודשך אינחלתנו [שיעול] שמה ההבדל בין הנחילנו לאינחלתנו לכאורה זה אותה מילה אבל הוא אומר כאילו הנחלתנו זה שזה הגיע אלינו אם נחילנו זה שזה יצא ממנו אם אני מבין נכון את הפירוש
Speaker A
האם בעברית יש באמת הבדל כזה לא יודע בצליל משהו אה מתיישב לי אבל אני לא יכול להגיד מה אז כי מקודם הברכה על כלל מצת השבת שניתן לנו הנחילנו זה שהוא ציווה לשבת ואחר כך ולהרה שמקבלים בנפשותנו בכל שבת ושבת זה
Speaker A
הנחלתנו שזה בתוך הגוף שלי יש נשמה יתברה דרך אגב חונה אצלנו חונה אצלנו כמו חניה חונה אפשר לומר חז"ל אומרים מה זה נשמה יתרה שאפשר לאכול יותר בשבת כך כתוב כמו זה בגוף ממש הגוף יכול לאכול יותר בשבת
Speaker A
לחם משנה כל יום אתה הולכ לחם משמה אתה אוכל לחם משנה אתה אוכל יותר כי יש נשמה יתרה בתוך הגוף אז גם הגוף יותר אז יש מצד עונג שבת וגוף מה שאין כן בכל אז אנחלתנו שבני ישראל עצמם הם משתנים
Speaker A
[כחכוח] ממאז מעשה ליום השבת כדי אין דומה מאור פניו של אדם בשבת לכל וגם בכל המצוות כן שצריכים לקבל מצווה בין נפשות כמו שאמרו חז"ל ועשיתם אותם ועשיתם אתם כלומר שאת המצוות זה אתם עושים את עצמכם ולכן על ידי המילה יכולים להיות כלי
Speaker A
כלים לקבל שבת וכמו וכמוכם ובמנוחתו לא ישכנו הרלים שהרלים לא יכלו לקבל שבת במנוחתו לא לא השכנו הרלים טוב [מוזיקה] שתקבלה [מוזיקה] amين
Topics:שפת אמתלך לךתמימותברית מילהערלהנשמה וגוףתפיליןשבתתנחומאאברהם אבינו
