1. הלכות מקוואות | סימן רא,א. הרב אריאל אלקובי שליט”א — Transcript

צהריים טובים רבותיי, בסימנת אבה אנחנו מתחילים לכות מקבעות יורדי הסימן ר. לפני שניכנס לסעיף א', רק נזכיר דבר חשוב מאוד. הלכות מקוות הם לכות בעצם שנוגעות לאיסור כרת. אישה טמאה טומאת נידה, היא רוצה להתאר לעלות מטומ לטהרה, היא צריכה לטבול. מאחר שמדובר באיסור כרת, בזה נהגו כל הפוסקים לדורותיהם בכל העדות להחמיר ככל השיטות. ארץ חיים כן, סטון כותב בצורה ברורה שאף על פי שהספרדים קיבלו על עצמם לפסוק כמרן בדברים שנוגעים לאשת איש לערוה, לא נוהגים כמו מרן אלא נוהגים כמו כל השיטות לחומרה. אז בעצם

בהלכות גיטין אתם תראו שגם פוסקים ספרדים חוששים לידויות יחידיות כי אנחנו לא רוצים שאישה תהיה אשת שתיש לפוסק פלוני ולפוסק פלוני היא מותרת. קנה לעניין הטהרה אנחנו לא נצא שאישה יבוא בן אדם, יבוא רב אחד ויגיד האישה הזאתי לפי שיטה פלונית

ופלונית היא טמאה מן התורה והיא בחיוב כרת. לכן, לכן, לכן אנחנו נוהגים כל העדות להחמיר בענייני מקבועות וככה מנגד בכל ה, בכל לכל העדות להחמיר. כשאנחנו בונים מגווה אנחנו בונים מגווה על הצד הכי הכי טוב שאפשר. אנחנו נראה לא, אי אפשר לעשות את

כל החומרות בפועל כי יש חומרות שאי אפשר לעשות אותם, אבל ההשתדלות היא לעשות על הצד הכמה וכמה וכמה שיותר טוב. לא, לא נגיד פה תראה רוב הראשונים הדירים מספיק, לא, לא אומרים את זה פה, לא אומרים את זה פה ככה.

מה בביתדיבד זה כבר דיון אחר כי זה לא מה זה בדיעבד. בדיעבד תמיד זה רק ככה בני נידה. לא, לא בנידה זה משהו עוד קצת אחר כי א נידה ראינו אף על פי שזה איסור קרה זה לא בדיוק אותו דבר או אתה מדבר פה

לעלות מי זה התפר בעצם אישה היא ודאי נידה אז היא איסור כרת ועכשיו אתה עושה רוצה להפוך אותה לתורה חמור. מה זה? אה כן, אבל א טוב עסקנו כבר בלכות. טוב טוב, בסדר. אז זה יסוד גדול וחשוב. אה עכשיו בואו נתחיל בסעיף. היום

בעזרת השם נעסוק בסעיף א'. אומר לנו השולחן ערוך, אין האישה עולם בטומתה, ברחיצה, במרחץ. למה צריך להגיד את הדבר הזה? אז התשובה היא פשוטה. התשובה היא פשוטה. איך כתוב בתורה שצריכים לטבול?

כל פעם שכתוב בתורה דבילה כתוב תמיד ורחץ. אז אולי ורחץ שכתוב בתורה הכוונה היא לעשות טוש, כן, או אמבטיה. אולי זאת הכוונה שבן אדם יכנס ויתחץ. אולי זאת הכוונה. אומר לנו הספרה באמו לגבי הדין של כהן שבא להיטהר כי אם רחץ בשרו

יכול רחיצה, יכול רחיצה איבר איבר יחוץ איבר איבר תמוד לומר ובא השמש ותאר מה שהוא שמשו כולו. אז היצה שמדובר כאן מדובר רחיצה כולו כאחד. אם רק נרצה להסביר קצת להבין אולי קצת טעמה דקרא להסביר איך חז"ל דרשו את

הדבר נסביר את הדבר הבא הרי לכאורה מה מה הקשר בין ביאת שמשו כולו ל אה רחיצת כולו? לו נגיד בצורה פשוטה. התורה אמרה בעצם לנו בעצם אמרה לנו שהטהרה היא צריכה א הטהרה מדובר שמה לגבי כהן היא צריכה ביאת השמש, כלומר צריך

איזשהו מעבר חד. אתה לא יכול להישאר באותו יום ולעבור מתאמ לטאור. צריך איזשהו מעבר חד. אה וברור שהאריב שמשו אז אולי משמה חז"ל רצו לומר גם כן שהזה שמח כמובן כן כמובן הכל הלכה למשה ש מסיני אבל השמח הוא לומר

שגם הטהרה צריכה להיות בצודה בצורה חדה וברורה. אז לא יכול להיות עבר פה עבר שם אלא צריך בבת אחת הכל טוב. שנה הזאת רק מובן שצריך שכל הרי השמש שלא שוקעת פעם אחת שוקעת בת, אבל הכוונה היא

שהובה השמש הכוונה שירד הלילה וזה הכוונה שבעצם כל השמש שמש ירד. אני אגיד שהמסקנה צריך שגם כל הגוף יהיה טהור. לא, אז הכוונה היא שכל כמו שכל השמש הוא יורד כולו גם כל הגוף צריך לרדת כולו להיות כולו מתחת לפני

המים. בסדר, אני רק הסברתי קצת מה מבחינה רעיונית. כן, זה הסמחתה. אני אסביר קצת מבחינה רעיונית מה ההשוואה בינם דברים. טוב אז הכל פנים ורחץ יש לך הסבר יותר טוב בבקשה? לא, הש אומר שנתן ישראל כמו ילד השם

כמה כמעט. אה טוב, כמעט, כמעט טוב. אז עכשיו אז אה לא בשק אז הכל פנים טוב יאללה. אז עכשיו א אז השולחן ערוך כתב שרחיצה זה ודאי לא זה לא מועיל. התס דיאק מלשון השולחן ערוך והטור בעצם ש א גם לא רק אם

היא רוחצת ביד מרימה מים ושמה על הגוף אלא גם אם באים עליה כל ממות שבעולם. והכוונה היא גם אם שופכים עליה, היא עומדת ולוקחים איזשהו קד ושופכים עליה מלמעלה, גם זה לא נחשב ביד כולו ולכן גם זה לא יחשב לטהרה,

לתבילה לטהרה. אף על פי שמצינו לעניין טומת קרי שהדבר הזה מועיל, לעניין טהרה מ של נידה זה לא יור. אז זה פירוש הדברים שכצב אחד זה לא מועיל. עכשיו מוסיף לנוע שולחן ערוך כדי שתהיה טהורה היא צריכה לטבול במקווה או במעיין יפה. אז מאיפה

לומדים את הדין הזה של מקווה ומעיין? אז קודם כל יש לנו פסוק בפרשת שמיני. הפסוק אומר לנו את הדבר הבא: אך מעיין הוא בור מקווה מים יהיה טהור ונוגע בנבלתם יתמע. פשט הפסוק במה עוסק? פשט הפסוק לא עוסק

בכלל בטהרה מטומה אלא פשט הפסוק עוסק בלא בשרץ. הפסוק שמה, הפסוקים שמה עוסקים בדברים שמקבלים טומא ודברים שלא מקבלים טומא. אז הפסוקים אומרים לנו שמה שמהים בכלי מקבלים טומא ומאים בכלי מכשירים דברים אחרים לקבל טומא. כן. כי יותן מים

אה אזרע. כן. זה הפסוקים שמה. הפסוק אחר כך אומר אבל דע לך מגווה מים מעיין הוא מגווה מים הוא טהור. כלומר פשט הפסוק בא לומר שמגמ מעיין הוא מגווה מים הוא לא מקבל טומא. זה הפשט. מים מקונסים לא מקבלים

טומא. זה פשט הפסוק. אבל חז"ל למדו מזה שזה לא רק שזה לא מקבל טומאה אלא זה גם אלא זה גם מתאב, זה גם מתאב. עכשיו מה הסיבה? בפשטות נגיד שהסיבה היא פשוטה. הרי כל מים אחרים אם תמי הגע בהם אוטומטית הם

הם טמאים אז הם ודאי לא יכולים לטאר. והרי כתוב בתורה הוא רחץ במים את בשרו ותאר, כלומר היצה במים מטארת. אם מדובר במים שק טומא שמקבלים טומא אז ודאי שהמים האלה לא יכולים לתאר. הכוכחה שמדובר במים שלא שאינם

יכולים לקבל טומא. איזה מים אינם יכולים לקבל ב טומ? הנה זה הפסוק. אך מהנוב מקווה מים יהיה טור יהיה טור בסדר. אז ככה נוכל להסביר את דברי חז"ל. על כל פנים חז"ל מבינים שהפסוק הזה לא רק מדבר לעניין לקבלת טומה, קבלה טומא, אלא גם לעניין לטא.

ולמדנו בפסוק הזה בפשוטו שיש שני דברים שהם יכולים להביא טהרה. אחד זה מעיין הדבר, שני זה בור מקווה מים. בור שמיים נקבים בו, כלומר בבור שמיים מתכנסים בו וחז"ל אומרים לנו בתורת כהנים שיש הבדל. המעיין מתאר כמעיין דהיינו

בזכילה, כן, והמקווה בו מקווה מים הוא צריך איזה שיעור, שיעור של 40 אצ הוא צריך להיות באשבורת, כלומר מקונס ובלי ובלי א בלי שחילה יפה. עכשיו זה לגבי הטמאים באופן כללי. יש לנו טמא שהוא יוצא דופן. איזה הוא

טמא יוצא דופן הזו? הזו כתוב שמה שהוא ורח במשו במים חיים חיים, כלומר בזב בניגוד ישאר הטמאים שיכולים או מעיין או מקווה. הזב הוא יכול רק מעיין, מעיין של מים חיים, מים מעניין של מים חיים. אז השאלה שנשאלת פה זה מה הדין של הזבה? האם

דין הזבה שווה לזו או לא? כידוע מי שלמד לכות נידה אנשים שלנו מורזקות כספק זבות, כלומר אנחנו לא יודעים אם הם נידה או אם הם זבה. על הצד שהיא זבה צריכים לשאול בעצם האם הזבה דומה לזב והיא חייבת מעיין או

שמה הזבה אין אדומה לזו והיא לא חייבה אלא היא כישר תמעים ומספיק לה גם כן מקווה. טוב, מה הדין בדבר הזה? הדבר הזה הוא מחלוקת רשי. רשי ושאר הראשונים. רשי במקום אחד כן ועוד הרבה פעמים רשי לא סופר ככה,

אבל רש"י במקום אחד האמת היא בפשוטו שזה לא רש"י אלא זה רבו של רש"י. כן, רש"י במקום אחד בשבת דף סכ עמוד ב הוא כותב את הדברים בשם רבו והוא דוכה את הדברים. אז כנראה שהשיטה הזאתי היא לרבו של רש"י.

רבנו הלוי ככה כותב רש"י בשבת ס עמוד ב. אז על מה נסובה המחלוקת במסכת בכורות דף נ? זה גם גמרא בבתראה כתוב ששמואל היה נוהג שלא לתת לבנותיו לטבול במי הפרט בימי ניסן. למה הוא נתן לבנותיו לדבול במי הפרט

בימי ניסן? בוא אומר כי הוא חשש שם הערב הנוטפים על הזוכלים. כן. והשאלה היא מה זה החשש הזה? מה זה החשש שמאירבו נותנים על הזוכל? אז רש"י הסביר בשם רבו רבנו הלוי מה זה הזוכלים הנוטפים על הזוכלים?

פירוש שמואל חשש שבנותיו ספק זבו והוא חשש שבעצם הזבה כמו הזהב היא צריכה מה עם חיים חיים? אז טבילה בנהר זה טוב או זה לא טוב? באופן עקרוני זה טוב. נהר זה מים חיים, אין שום בעיה, אבל במי ניסן יש הרבה

מגשמים ואם יש הרבה מגשמים שמתוספים על המים נמצא שיש מצב שיש רוב מים שאין המים חיים אלא מקשמים ולכן שמואל אמר לבנותיו אל תטבלו בנער אלא תדבלו איפה בבית במקווה בבית. אבל איזה מקווה מסביר רש"י? מקווה מים חיים, כלומר

לשמואל היה בבית איזשהו מעיין של מים חיים. ככה מסביר לפי רש"י, לפי בשם רבותיו בשם רבו. ונמצא ששיטת רש"י בשנה הזאתי לשנה כמה בבכורות דף נח נמצא שסובר רש"י שדין הזבה כדין הזה שצריכה מהם חיים דווקא. זה שיטת רבנו

הלב. כל הראשונים כולם כולל רש"י בכמה מקומות חולקים על הדבר הזה ואומרים לא נכון. אז מילה להזכיר תוספתה מפורשת. תוספתה בזווים פרק ג' התוספתה אומרת בצורה ברורה שדין הזבה אינו כדין הזהב. חומר בזהב מבזבה שהזהב טעות מים חיים

והזבה איןנה תאונה מים חיים. שהרי בזב כתוב מים חיים ובזב לא כתוב מים חיים. טוב, בסדר גמור. איך נסביר את הגמרא? אז פשוט מאוד. איך תסביר את הגמרא שמרב נוטפים על הזוכלים? זה סעיף ב ש יש הרבה רש"י. הרוב

הראשונים לא מסבירים כמו ההסבר השני בבכורות. ההסבר השני בבכורות הוא גם הסבר מיוחד שלעצמו. רוב הראשונים מסבירים אחרת כמו ראשי בשבת, הם מסבירים או תוספות מסביר אחרת. הם מסבירים שמרבו נוצים על הזוכנים. הפירוש שם ערבו מגשם הזוכנים על הנהר ועל מה קורה? מה הבעיה?

זוכלים זה פסול או הבעיה היא שהמי הגרשם בעצם הם רוב והם זוכלים במקום להיות אשבורה. ואז בעצם הבעיה היא שבעצם היא טובלת בנהר והיא חושבת שהיא טובלת במעיין שזה מועיל. זוכלים אבל האמת היא שזה לא נכון. זה.

זוכלים זה פסול או הבעיה היא שהמי הגרשם בעצם הם רוב והם זוכלים במקום להיות אשבורה ואז בעצם הבעיה היא שבעצם היא טובלת בנהר והיא חושבת שהיא טובלת במעיין שזה מועיל זוכלים אבל האמת היא שזה לא נכון זה לא מנהר אלא זה מגשמים ומגשמים

בזוכלים לא מתהרים שרת תורה נתנה שתי אופציות או מקווה בור מקווה מים כלומר מקונס או מעיין שהולך כפי טבעו עכשיו תוספות בשבת שואל שאלה מעניינת אזכיר את זה ככה בסוגריים תוספות שואל רגע אבל מה זה ש שמה הירבון נוצבים על הזוכנים

הרי כשהמים הגשמים באים אז הם באים לאט לאט לכאורה היינו צריכים לומר כמה כמה בתית תוספות אומרים פה לנו יסוד גדול וחשוב מאוד אומרים לנו תוספות אף על פי שמצאנו בעבודה זרה שאומרים כמה כמה בתים אומרים כמה כמה בתים כל עוד שאין

רוב מהרגע שיש רוב אז מתעוררים כל הכמה כמה בתים ו ולא בטלים מחלוקת מה בסדר זה מחלוקת נכון אבל ככה ככה טוען פה ככה טוען תוספות בסדר אז זה התוספות בדבר הזה רציתי להעיר את זה תסות מביא אתזה את זה שמה שנזכר את

זה טוב כמי פסק שולחן ערוך תוספות פסק שולחן ערוך סתן את הדברים כן ברור הוא מדבר או על מקווה או על מעיין כן ברור שזה לא שהוא לא מצליח מים מים עם חיים עכשיו הערה הערה שמובאה בבית יוסף

ומובא בשער גם כן מה הדין של חפירה בידי אדם שמגיע למקור נובע כלומר אני חופר באדמה ואני מגיע לנביאה טבעית. מה הדין בזה? אז מי כתב את?

מי דיבר על זה? המאריק. יפה. מה אומר לנו המאריק? זה בסדר גמור. אה מה הקושיה שלו? רגע אבל כתוב שבתורת כהנים כתוב שכמו שלמה התורה דיברה על מעיין הוא בור מקווה מים? לא מר לך שכמו שהמעיין הוא בידי שמיים. כך בור

מקווה מים צריך להיות בידי שמיים אם כן אולי אם אני חופר זה כבר לא בידי שמיים זה בידי אדם אומר המאריק לא נכון ההקפדה היא המים על המים ואם המים באים בידי בידי שמיים אם גם אם דרך הגעת המים היא בידי אדם זה בסדר ולכן

כל שיש נביאה טבעית גם אם אנחנו חופרים בו להגיע לנביאה הטבעית הדבר הזה נחשב למעיין למעיין מעיין מה יהיה נפקמינה בזה אדם זה תלוי להמשך כמובן הדם לדינה לא הנפקה מינה בזה יהיה לגבי שלא צריך שיעור 40 סע בכלים

א שזה מעיין בסדר כן אפשר על הגמרא הקודמת בבחורות על הגמרא בבכורות כן כאילו הרמבם פירוש אחרת הרמבם קרש שהם הזה נוטפים הם נוטפים מה מהמעיין זאת אומרת יש זוחלים ברצב ויש נוטפים שזה משפט כזה אז אומר אחרי זה נוטפים חוזרים זה מתערב ב במעיין

אז זה זה פסול אז זה ק שזה מקשנים נותים זה נוטפים מהמעיין נוטפים מהמעיין ונפרדו מהמעיין כן אחרי זה חוזרים וחוזרים למעיין אז זה לא מקשני בסדר טוב בסדר ג אז זה עוד פירוש בכל אופן גם הפירוש הזה הוא לא הולך

עם הפירוש של אה רבנו הלוי זה פ עכשיו הסברנו לא מחץ הסברנו מקווה או מעייין אבל לא לא צריך מים חיים עכשיו אנחנו צריכים לדון בעזרת השם בהמשך השולחן ערוך השולחן ערוך כותב לנו שהמגווה הוא צריך להיות בין

40 צריך להיות בין 40 שיע לומדים את ה-40 סעל אז בתורת כהנים כתוב במפורש שהמקווה אינו מתר את האדם אלא אם כן יש בו 40 שער כן והדבר הזה נלמד בגמרא בחגיגה בדף יא הגמרא אומרת לנו שמה את הדבר הבא

כתוב ורחץ את בשרו במיםכל ורחץ סליחה את כל בשרו במים והגמרא דורשת שאם כתוב את כל בשרו אז אני צריך מים שכל בשרו עולים בו. מה הכוונה? מה הדרשה פה?

אז בפשוטו קודם כל נסביר מה מה כוונת חז"ל. כוונת חז"ל לומר את הדבר הבא. כוונת חז"ל לומר לנו שגם שאף על פי שהתורה אמרה שצריך ללחוץ את כל בשרו אז היה אולי הבה מינה לומר שזה יהיה תלוי בכל אחד

ואחד. הנס כפי ננסותו והנה כפי ענקותו כמהשמלן כמהשמלן לא אומרים לנו חז"ל זה לא ככה גם הנס צריך לדבול במקום שיש בו שיעור טבילה לאדם הבינוני דהיינו 40 ספר כן אמ ברום שלוש שמות זה גובו של אדם הבינוני בליראש לפי התוספות כן אז זה

השיעור של טבילה של אדם בינוני והנס צריך גם הוא את השיעור הזה עכשיו בפשט איך חז"ל למדו את זה מהפסוק רחץ בשרו במים ורחץ את כל בשרו בסדר מה זה קשור אז כל בשרו אז הוא ננס אז את כל בשרו

או אז בפשט הסלי של חז"ל מפני שכתוב במים יפה במים בפתח ולא בשבע אם היה כתוב ואחץ את בשרו במים הייתי אומר במים מה שהוא מוצא אבל מהרגע שכתוב במים סימן שמה על מה על איזה מים מדובר מה הידועים המים

הידועים מה זה מים הידועים הכוונה המים שכולם משתמשים בהם אה כולם משתמשים בהם כנראה שמדובר על המים הסטנדרטים הממוצעים לרוב בני אדם אז בפשטות זה הדרשה אז הדין הוא בעצם נחזור על הדי הדין הוא שמה אני צריך אני צריך לכל בן אדם לכל הפחות 40 שיער.

כמובן שענק גדול מאוד ש 40 ס לא יספיקו לו. כמה הוא יצטרך? הגדל. הוא יצטרף לפי הגודל שלו. אבל הנפק המינה הגדולה היא לגבי האדם הקטן שגם אם כל גופו עולה ב-40 גם אם כל גופו עולה ב-20 שיער הוא צטרך 40

שיער. כן. הראשונים לא יודעים ככה לכאורה הלימוד. זאת אומרת במים וכל בשרו זה שני לימודים שונים מה שרשי אומר פתח ולא זה זה להגיד במים לא שהובים אומר לא זוכלים נכון זה הסברו של אבל שכולם מסכמים שזה על הכל בשרו שהם

לומדים אני יודע מה שאתה מביא בשם רשי זה נכון אבל א חולקים על רשי חולקים על רשי גם תוספות כן אבל חולקים עליהם מסבירים כי לא לא ניכנס לזה עכשיו מבחינת הדרשה הרי התורה בעצם הגמרא מביאה במים במקווה את כל בשרו כל דבר ש אבל אני רק

שמדת עכשיו מאיפה יסוד של חז"ל א חז"ל הציאו את הדבר כאילו יש פה א ריבועים כן אני מסביב עכשיו לא על פי הריבועים אלא על פי פשוטו של מקרא איך להבין דברי חז"ל בפשוטו של מקרא בסדר עכשיו אה אז צריך

40 צריך 40 שיער. טוב, שאלה גדולה. שאלה גדולה אני שואל עכשיו זה דאורייתא או דרבנן? 40 40 דאוריתאות דרבנן. יפה. אז מי אומר שזה דרבנן?

אז מי שכתב שזה דרבנן בצורה ברורה זה הבך. הבך בסימן קכות תבילת כלים. יורדיה לכל תביעת כלים בסעיף א' כלומר אתם יודעים שהבח לא כתוב לא סעיפים אבל זה כאילו זה הכוונה זה על זה על תחילת ההלכות הבח כותב

שמה אני לומד מהבית יוסף בסימן ר שמדאורייתא מספיק לטבילת אדם כל גופ כל גופו יעלה במים הדין של 40 שיער זהו דין דרבנן בסדר זה הבח החזון איש חולק עליו בשני מקומות בתקיפות עצומה. נגיד לכם איך מה זה התקיפות. הוא

כותב לא ראוי לקחת את הבו כסניף. אפילו לא כסניף. חודק עליו לגמרי. הוא אומר זה דאורייתא. הדרשה היא דרשה גמורה.

הרי הגמרא הביאה את זה על פי על פי פסוק. וגם בתורת קנים זה פסוק. אז הברך כתב שזה הסמחתא אבל החזוני איש אומר זה לא נכון הפשט הוא שזה לימוד גמור וכן עולה מכל הראשונים שזה לימוד גמור עכשיו החזון איש

מביא ראיה לדבר מה הראיה שלו עכשיו הוא מביא ראיה מלשונות הראשונים פשט פשט הראשונים באמת משמע שזה דאורייתא ורואים את זה מהראשונים לגבי הדיון במעיין האם צריך כלשהו לא כלשהו הם אומרים לא במעיין לא צריך כלשהו ומגווה מה שצריך 40 שיער זה בגלל שיש

ריבוי מיוחד בפסוק אז הלשונות האלה של הראשונים זה עיקר הלשון שלא פוסק ככה דרבנן שניה רגע ה ה הרן וה הרן והרבד קונים בצורה ברורה שזה א שהלימוד הוא לימוד גמור גמור רבד כן עכשיו החזון איש מביא ראיה מה הראיה של

החזון הראיה היא חשובה, צריך לזכור את הראיה. הוא מביא ראיה פרק ב' משנה א' למקבועות. פרק ב' משנה א' כתוב ככה, ספק יש 40 שיער, ספק אין 40 אין 40 שיער. מה הדין? ספקו טמא. עכשיו מה הדין בדינים דרבנן? ספק

שאוב, ספק לא שאוב. הדין הוא ספקו טהור. אומר החזון איש, מה פתאום פה ספקו תמ?

סימן שאנחנו עוסקים פה בספק דאורייתא. ולכן ספקו טמא. לכן אומר החזון איש, הדין של 40 שעה לאדם זה דרשה גמורה וזה דין תורה. עכשיו מה נפקמינה הגדולה? למה זה חשוב הדיון הזה? האם זה הדין של 40 דרבנן או דאורייתא? נפקמינה הגדולה זה לדעת האם

אנחנו נצטרך להחמיר הרבה בשיעור 40 סע או לא. עכשיו הרי אם נגיד שכל השיעור של 40 סע הוא דין דרבנן אז אם יש לי מחלוקת כמה זה 40 סה מה אני אגיד? ספק דרבנןס לכולה אבל מהרגע שאנחנו פוסקים שהציור של 40

שיעוד דאורייתא אז אם יהיה לי מחלוקת לגבי השיעור של 40 סע מה אני אצטרך לומר ספק דאורייתא לחום טוב יוסף או עכשיו רגע שנייה בית יוסף אתה צודק תזכים את הבית יוסף אז החזון איש גם מתעסק עם הבית יוסף כן החזון איש כותב

שמדויק בבית יוסף הבית יוסף לא מדבר שמה על אדם הוא מדבר על ה הוא מדבר על הכלים והנה החינמים בכלים הדין של 40 שיער הוא הוא דין דרבנן הוא דין דרבנן והוא כותב את זה בשיטת אלה שמסבירים את התורת כהנים

לגבי כלים הרי עוד מעט נזכיר את זה אבל הרי מסביר שהתורת כהנים מדבר על גבי כלים אז כתוב שמה 40 שח מסביר זה הסמחתאינמי זה נכון ודאי שבכלים הדין של 40 שסיעה הוא הסמכה על הדיון הוא לגבי תבילת אדם ועל זה

הבית יוסף לא דיבר לכן אומר החזון איש אין שום ראיה מדברי בית יוסף לדברי הבח יש רמה בית יוסף שהוא כותב שבנן מה סוחק מת שתורה להחמיר כןזה נכון יש הרבה זה יש הרבה לשונות בראשונים שכותבים שזה להחמיר

להחמיר כי זה שיעורי תורה אבל תמיד זה זה שמח מה שאתה אומר ודאי אבל בדרך כלל הפוסקים לא סומכים לגמרי על הדברים האלה כי תמיד אנחנו אומרים אתה יודע זה שיעורי תורה כי אנחנו עוסקים פה באופן כללי באיסור באיסור באיסור תורה כן לכן החזון

איש מביא ראיה ישירה יותר מעדין וספקות כי כה אומר ספק ספק לחומרה זה סימן שזה אה דאוריית בסדר אז החדוני איש מתמודד עם ה עם הבית יוסף עם הבנת הבחבית יוסף אבל הוא דוחה את זה בשתי ידיים טוב

הרב כן רק שאלה ה על הדרשה של חז"ל כתוב בגמרא שושיעו חכמים 40 שיער כן אז השאלה אם זה לא אז השיעור שאלה מצוימת התשובה היא פשוט השיעור חכמים שיערו שזה 40 שיער כלומר הדין כלומר הדין שצריך שיהיה גודל של אדם

בינוני זה דין תורה כמה זה דין של אדם בינוני זה חכמים שרו אתה צודק כי יש איזה נפקא מינה מעניינת אני לא אזכיר אותה בשיעור אבל הגרח נעים מתעסק עם הדבר הזה האם יש את זה נפק מינה טוב סתכל בך נל עוד מעט נזכיר

אותו אז לגבי דין 40 שעה בתבילת אדם במיגמה כן הסכמת האחרונים שזה דאוריית עכשיו מה הדין 40 שיעה במעיין לטבילת אדם דיברנו עכשיו 40 שיעה מקווה עכשיו מה הדין 40 שיעין אז כמ אתה יכול חוץ מהבח חוץ מהבח כןש כן

אומר אז כמה אתה שומע סתחוני מדבר על פוסקים הברה רפוסקים כן רוב הפוסקים כן אה כן דין המעיה אז ראינו בתורת כהנים תורת כהנים אומר לנו בצורה ברורה ישת בין מעיין לבין מקווה. מה ההבדל ביניהם? מנ מתורת כהנים המעיין מתאר

בכלשהו נכון גם זה מתאר בכלשהו המקווה מתאר ב 40 אז זה תורת כהנים זה מקור אחד מקור שני בעניין שיש לנו מקור שני האמת יש הרבה מקורות בנושא הזה אני לא אזכיר את כל המקורות אני לא רוצה להיכנס ליישב את כל

המקורות נזכיר את המקורות ה המרכזיים שלהם נשאנו הפוסקים זה מקור אחד מקור שני צריך להזכיר אותו גמרא בן נזיר דף לחומת לנו נו הגמרא שחכמים בטלוה לרביעית ד במקווה מקור שלישי שמביאים הראשונים מקור חשובמ מה המקור בזה לא עוד מעט נזכיר כאילו זה

מקור חשוב שמתייחסים אליו רואים פה שמדאורייתא אם ביטלו החכמים לרביעי דמקווה משמע שמדאורייתא רביעי תמועים שנייה עוד רגע בסדר בסדר גמור לכל הפרות לכלים בסדר אז זה אה מקור שניור שני מקור שני ומקור שישי שצריך להזכיר אותו זה גמרא בג בחגיגה בדף

כב הגמרא מספרת לנו שמה על אדם שרוצה לשים סל מכור הסל כמובן הוא בנוי מ משתיב הערב ויש בו חורים אז יש לו בור מים והוא שם באמצע מחיצה מהצל מחיצה מהסד עכשיו בסל בצמע המים עוברים כי הסדל הוא מכורר אבל מה

קורה אומרת לנו הגמרא אם אין חור אחד שהוא כשופרת הנוד שבעזרת השם נלמד מה זה שופר את הנות בהמשך אבל אם אין חור שכשופרת אף על פי שהמים עוברים זה לא נחשב למקווה אחד ומה הראיה אומרת הגמרא שר המים

האדמה כל כולה מחולחלת ממים ואף על פי כן לא מחשבים את זה כ40 מים שיער בגלל שהחיבור בין השבילים השונים של המים הוא לא של כשופרת ענות.

טוב, עכשיו בוא נראה מה עשו הראשונים עם כל הדברים האות. אז רבי יצחק הזקן זה מובא בהלכות מגבעות לראש בסוף סימן א'. סימן א' בראש זה סימן ארוך. בסוף הסימן הוא מתייחס לשיטת רי. שיטת רי שיטת רבנו תם מובא

ברשבה. שניהם טוענים ש צריכים שמה שמצינו שמעיין כלשהו מועיל לטבילה זה אך ורק לטבילת כלים אבל לטבילת אדם לעולם בעניין 40 שיער ואפילו במעיה ברור זה הטענה שלהם לאדם צריכים 40 שיער לטבילת אדם גם במעיין טוב מה עושים בתורת כהנים כתוב בתורת

כהנים שמעיין כלשהו ומקווה 40 סע תשובה מעמידים את זה לכלים לכלים ואז רגע אז כתוב שמקווה ארבע סעדו מלך מקווה 40 סע למה 40 שיער 40 מקווה 40 סריך 40 ס מן התורה ומקווה לא בי רביעית או אז הוא נדחק נדחקים לפרש את

התורת כהנים שמתעסק בדרשת הפסוקים ולומר שהדין של 40 שיהיה שכתוב במקווה זה הסמחתא אחרי הגמרא בן נזיר שביטלו החכמים לרביע דמקווה בכלים אתם מבינים אני רק מדגיש פה את הדוחק שיש בדבר כי זה דוחק להסביר לא לא נכון לא נכון אין סיבה לעשות את זה

קודם כל אתה מעמיד את כל את כל הדיון רק בכלים זה נראה לי הבעיה זה הדוחק הגדול אני לא עצמך מה זה בעיה אחת זה זה בעיה אתה נדחק לעשות להגיד הסמכתא דבר קל אתה שמחתה כי אין לך

ברירה אבל פה למה אין לך ברירה כי אתה כי אתה עושית אוקיימתה קודם כל להגיד שזה מדובר דווקא ב בכלים אז שיטת הרי על כל פנים ורבנותם שמה שכתוב בתורת כהנים זה דווקא ב כלים כן יש להם אבלחות אח יפה מה

הראיה הגדולה שלהם שהראש כותב זה ראיה שנלי התשובה הגמרא בנזיר הגמרא בג בחגיגה דווקב כן שאם אם שהרי הרי מבין שכתוב שהארץ מחולחלת מה זה מאיפה היא מחולחלת במעיין מעיין אם זה מעיין אתה רואה שעדיין צריך 40 40 עכשיו שלן יהיה לכם הדוחק של מה הדוחק

להמית על תורת קהנים דווקא בכלים ועכשיו עוד מעט תסביר תבין למה אני מדגיש את זה תגידו לי לרבנו תם 40 שעה במעיין לטבילת אדם אז זה דורית או דרבנן זה דרבנן ג שכל שמה שמחת תחשוב עוד פעם פה מהשאל עוד פעם 40 שיער אני שואל

לרבנו תם ולרי 40 שיער ומעיין לתבילת אדם זה דאורייתא או דרבנן הראש הראש מש דרבנן הראש לא דווקא מהראש הוא היה אפשר להגיד זה כן דוריד כי הוא אומר ש שהוא אומר סברה בגלל שחיים אמרו שצריך כל גופו במים אז לכן אין

לך לקבל מעיין משפח יפה אני אגיד לך מה שומר החזון איש החזון איש אומר מוכר שזה דאורייתא למה כי אם זה רק מדרבנן אז היה מאוד קל לרבנותם ולריד להסביר את התורת כהנים לא היו צריכים להסביר שמדובר דווקא בכלים היו יכולים

להגיד שמדובר ב באדם ושבדין תורה באדם מעיין מתר בכל שהוא מה הבעיה חכמים הם אלה שיצריחו 40 שיער במעיין באדם מזה אתם מבינים היה מאוד קל להסביר אם אתה מסביר שזה דרבנן שבאמצע במעיין זה מאוד קל להסביר את התורת כהנים אתה לא צריך לעשות

כמת להסביר את זה ב בכלים תסביר את זה באדם ומעיקר דין תורה אלא מה כנראה שהם מבינים שמה שזה דין דאורייתא כמו שאמרת כי אין סיבה כי אם יש דין שצריך שיכנס כל גופו במים אז אין סיבה לחלק בין מעיין לבין מקווה ונמצא

לשיטתם שהדין של 40 שיעה הוא דין הוא דין תורה טוב עכשיו זה שיטת מה הראש לא אומר ככה הראש לא אומר הראש אומר שזה דרבנן איפה אומר וגם מסתבר רועיד ושיעור חכמים מהמקווה אמר להמהום שלוש שבועות מהם שכל גופו עולה בהם לא פלוג באדם לשאר

בחולג אחד לפי גופו כן שמרו את ה מה זה קשור למעיין או למקווה עכשיו אנחנו שהתורה אמ צריך את כל בשר יומיים חיים וש אני מדבר על על הדין שמעיין צריך שגם במעיין לא מספיק שתכניס את כל גופו אלא צריך 40

סע זה לא הדיון של הראש זה דין דאורית לפי ה מה זה שצריך 40 אז החזון איש מבין בפשט וזה פשט באמת פשט רבנותם ורי שהדין של 40 שיער במעיין ין הוא גם דין תורה. כלומר, מי שסובר שגם במהיה צריך 40

שיער, הוא סובר את זה מן התורה. הוא לא סובר את זה מדרך רבנן, סובר את זה מן התורה.

עכשיו זה שיטת רי ורבנו תן. אבל בניגוד לרייד ורבנו תן יש לנו שיטת הרן, הרעבד, כן, הרמבם הרבה. מה לא? אני מדבר מבחינת ההבנה, לא מבחינת הפסיקה בפועל ההבנה בגמר כן הם מבינים לא נכון פשט התורת כהנים מדבר על גם על אדם

גם באדם וגם באדם מעיין מתאר ב בקושו ולעולם אדם מתאר בכושו לכאורה פשט התורת כהנים מה קשה להם הגמרא ב חגיגה טוב הם לא מתייחסים בעצמם מה לעשות עם הגמרא בחגיגה אבל הגרא כותב משהו הגרב בסביק קתו ופה

הוא כותב שאפשר להגיד שהמים האלה שמחלחלים באדמה זה מים משובים מי אמר שמדובר דווקא במה מעיין אולי מדובר שהבן אדם הוא השקע את הגינה שלו וכל הגינה שלו מלאה מים ועכשיו הוא אומר על עצמו רגע יש לי פה 40

סב גינה אז מה הבעיה מי מי הכיח אותך להסביר שהגמרא מדברת דווקא במיין מעיין זה נכון שכשאתה קורא את הגמרא האינטואיציה הראשונה זה להגיד מים באדמה מה זה מים באדמה זה מים נובעים אבל זה מי אמר לא נכון אז זה דברי הגראה מי השם הכל פנים

להלכה לדינה מה שרשם שלא לחלק טוב זה זה סבר אפשר להתווכח אם הסבר אפשר להגיד בסדר כתוב בגמרא כתוב בתורת כהנים מפורש מה כן יש אתה צריך להתמודד עם ראיה מהגמרא מבחינתם יש להם תורת כהנים מפורש כהן דבר שמצו ש הוא אמר אין סבר אחד חלקו

הזו נגמר חלקו זה כתוב בגמרא זה זה התורה יש לך מקור נגד צברה מקום מנצח המקור נצח פה מה מקור שב מה מה היה המקור של שביטלו את הרבי מדאורייתא לא הם ביטלו במקווה זה ביטלו במקווה כתוב בנזיר כתוב

שביטלוה לרביעי דמקווה אז יגידו זה מקווה לא מעיין במעיין לעולם אנחנו נשארנו עם דין תורה אז המיק בטלו רבי וצריך 40 שר המי לא צריך 40 בדיוק בדיוק זה ישדם פשוט מאוד יפה עכשיו מה עושים אז הסברנו מה נעשה בגמרא מחגרה

אבל פי כן דינה כן רוב הראשונים כתבו שליחמיר למה קרה סקרה זה זה חמור במיוחד אם אנחנו מבינים שלפי רבנו תם ויחש דאורייתא לא דיון דרבנן חשש דאורייתא אז אנחנו יכולים להבין שהראשונים חששו לדבר הזה טוב מה פסיקת השולחן לעור בדין

זה אז סתימת לשונו כן הוא כתב 40 שיער בין במקווה בין במ מים טוב עכשיו אנחנו מגיעים לנושא מעשי מאוד וזה השאלה מה זה כמה זה 40 שיער אז הגמרא בחריגה דף יא אמרה לנו שמה זה גודלו של האדם אמלמה בום

שלוש עמות שרו חכמים ארבע שעה טוב יפה כמה זה אמר בוא נתחיל כמה זה אמר אז הגמרא בירובי דף ג עמוד ב אומרת לנו יש אמה של חמישה תפחים יש אמה של שישה טפחים רבא פוסק שמה שלעולם אנחנו משערים באמה של

שישה טפחים אלא שישה טפחים אלא חוץ ממקרים מיוחדים אבל שישה טפחים אלא שאנחנו מחלקים בין אמות סוחקות לאמות עצבות המות סוחקות הם סוחקות הם שמחות ואז הם גדולות יותר יותר העצבות הם עצובות הם מכונסות יותר מה ההבדל ביניהם זה לא כתוב מפורש בתורה חצי

אבל הראשונים כותבים חצי עצב בסדר אז בבוא בגמרא בעירובי כמה זה אצבע חצי עוד שנייה זה זה השאלה כן אז בינתיים אנחנו אז יש לנו שלוש שמות כמה זה אמה שישה טבחים נכון והאמה הסוחקת היא שישה טפחים וחצי

אצל כמה זה טפח כן כמה זה טפח אז זה גמרא במנחות הגמרא במנחות אומרת לנו במא עמוד ב שהטפח הוא ארבע גודלים ארבע גודלים מה זה גודל עכשיו איך מודדים את הגודל לפני שנתווכח בהמשך אבל קודם כל יש הסכמה דרך הבה יש מהר רוטנבורג

תשובת מהרם רוטנבורג בתשובת ממוניות ואני אגיד לכם איפה בספר קניין סעיף כד אני חושב רגע כמה זה גודל קודם כל רק שנייה רגע רק שנייה לפני החשבונות את העקרונות קודם כל אז הגודל בעצם רוחב גודל זה פה זה

הרוחב גודל מודים פה המקום לוקח את הגודל מקום הכי רחב בסדר זה הגודל אז אז ארבע גודלים זה טפח נמצא כמה זה המסוחקת 6 24 24 גודלים וחצי וה ומה הצבה 24 גודלים יפה עכשיו שהבאנו את הכל אנחנו

נוכל להסביר בצורה פשוטה שאם אני צריך לחשבון שלוש עמות קוב כן אז עם הקוב זה 24 בחזקת 3 נכון נכון? זה בעצם המקוב כפול 3.

כמה זה יוצא הדבר הזה? 44,000 118. 375 375 זה החישוב המדויק. בסדר? הבית יוסף מעגל את זה קצת והוא אומר לנוח 44,118 וחצי גודלים קוב.

כן אל תשכחו זה גודלים קו כן אז זה החשבון זה החשבון שכמה זה אמא ברום שלוש אמות בבית יוסף מוזכר עוד חשבון של 41,000 472 וזה בעצם לפי חישוב של אמה של 24 גודלים כלומר 24 קרוב כן 24 חזקת 3

כפול 3 יוצא 41,000 מה הפשר בין המספרים אז יש כמה דרכים להגיד את הדבר הזה איך להסביר את המספרים השונים אבל הסכמה של כל הפוסקים שהמספר הקובע הוא המספר של 44,000 אז מה זה 41,000 מסביר השך פשוט תיקח ה הבית

יוסף דיבר 41,000 אצבעות סוחקות ו-41,000 של אצבעות צוחקות זה בעצם שווה ל-44,000 אצבעות עצבות. בסדר? ואז פשוט לחשב מה זה אצבע סוחקת מול אצבע הצבע. אז אצבע סוחקת בעצם היא גדולה מאצבע הצבע חצי א חצי 148 נכון? חצי כפול

א הרי אמה סוחקת היא גדולה בחצי מהמה הצבה אם כן החצי אני מחלק אותו ל24 כדי לדעת כמה אני מוסיף לכל האצבע חצי חלקי 24 148 נכון אז זה ההבדל ואז אם אתה מכפיל את זה זה יוצא הבדל כזה גדול של 41 ו-44 נו אז אה

משהו אז את החשבון זה בדיוק אבל אל תשכב שאתה מכפיל את זה כל פעם כי זה בקוב אחר כך אתה מדבר אנחנו מדברים פה בגודל בגודל אצבע אבל כשאני לוקח את זה בקוב אז אני מכפיק כל פעם בכל הצדדים כן אתה

מבין טוב בינתיים הסברנו את הצד ה אז כמה זה כמה זה שהוא מגווה 44,000 טוב יפה גודליםצומות עכשיו השאלה כמובן הגדולה זה כמה זה הגודל טוב זה פה נכנסים למחלוקת גדולה והנפ מה זה שיעור גודל אז הסברנו קודם כל שרוחב גודל זה הרוחב הזה

ככה כותב הרמבם רוטנגנגבור תשובות מימוניות ספר קניין סימן יד זה ה ד עכשיו נחלקו בזה רבות הפוסקים השולחן החדוניש כתב קנחה שלם כנחס השיעורים הגרח חוץ מספרו בשיעורי תורה הוא כתב ספר שלם שיעור המקווה והוא מביא שמה עשרות שיטות בחישוב הגודל ובחישוב 40 שיער

עשרות שיטות בסדר עכשיו נגיד אני לא אזכיר את כל הדברים רק נסביר את העקרונות כדי שנגיד הגרחנא טוען שרוחב גודל זה שני סנטים והוא טוען שזה שיטה מרכזית של כמעט כל הראשונים שני סנטים מה המקור שלו נסביר המקור שלו אומר ככה, הרמב"ם

כתב, מה הוא משקל של רביעית? הרמב"ם כתב שמשקל רביעית זה 27 דרה. הדראה זה מטבע מצרי. אנחנו יודעים במדויק כמה שווה כמה שווה הדראם. כי הדראם עובר אצלנו במסורת. אם אתם תרצו לראות בצורה יותר רחבה מאשר נאה יש תשובה ענקית

של הרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה בעניין חלה והוא מביא שמה דור אחרי דור כל חכמי הספרדים דור אחרי דור שמעידים על הגודל של הדרם שהוא לא השתנה ואז בעצם אם אצל חכמי אשכנז שלא גרו פה באזור לא הייתה מסורת

ברורה אצל חכמי ספרדיש יש מסורת מוכחת מהוא הדחנא גם כשהוא מדבר על זה הוא אומר, תראה, שיעורי הגולה לא מכירים את הרמב"ם, אבל פה בארץ ישראל יודעים מה אומר הרמב"ם.

כלומר, בעצם הוא מעיד שהספרדים שבו הם בעניין הזה הם מבינים יותר כי יש להם רצף, מסורת. מה זה הדראה? שורה תחתונה. לפי החישוב של הדראם איך שידוע לנו יוצא שרביעית זה 86 פסיק ארב סמק.

כמובן כל המידות של תורה זה בנפ בנפח כן 86 פסיק 4 סמק עכשיו כתוב בגמרא שמה זה רביעית שתי אצבעות כאילו שתי אצבעות על שתי אצבעות בגובה שתי אצבעות פסיק ש7 עכשיו אם תעשה חישוב שאסבע זה שני סנטימיות זה לך פול

ס החישוב לכן הוא בעצם לומד מדברי הרמבם יש שירות על מידת האצבע אם לפי הרמבם רביעית זה 86 פסיק ארבע סמק וחז"ל הסבירו לנו שרביעית זה שתי אצבעות כפול שתי אצבעות בגובה 2 פ7 אצבע יוצא שהאצבע זה 2 סנטים יוצא

שהאמה 48 סנטים תבדקו אצל כולכם זה המספר האמה בינונית בן אדם רגיל בין 45 ל50 סנטים סגיב זה הכי גבוה שבדקתי פה 49 סנטים יש לו זה המוחקת בסדר נכון המוחקת כי אם אתה עושה 40 24 * 2 זה 48 פלוס חצי

אצבע 49 זהו זה המוחק בסדר זה מתאים מצוין ל זה מתאים מצוין ל למציאות הנצפת קצת קשה אני אגיד לכם פו קצת הקושי במציאות הנצפת שלנו הרבה אצבעות מה שבדקתי זה לא בדיוק שתיים קצת יותר יותר נוטה אה 2 פסיק ש פסיק ש פסיק

ארב כמה כמה דעות יכול להיות בכמה זה גודל מה כמה דעות כמה שניה שניה רגע חכה חכה אז זה דעת הגרח נאה יפה שימו לב הגרח נאה טפח בעצם כמה זה שמת שמונה שמונה סנטים טח זה 8 סנטים

דקה מינה ללולב וכולי כן אבל בעצם היסוד של הגרח נאה מה זה בעצם שיעור רביעי שמפורש ברמבם אומר הרב 86 סמק. לא לא כתוב סמה כתוב שמה דרמה אנחנו יודעים מה זה הד עכשיו זה הגרף נעים החזון איש אומר לא

נכון אני בודק את האצבע שלי אומר החזון איש ואני רואה זה 2 פסיק חמש ואם זה 2 פסיק חמש אצבע שלי כמה זה אמה הטפח זה 10 אז זה 40 אז יוצא טפח זה 10 והמה זה 60 מקשה גרח נאה

שראה את הגבר הז התכדבות ביניהם מקשה גרח נאה תראה אני לא ראיתי בחיים אמה של0 60 סנטים אין 60 סנטים אתם יודעים מה זה 60 סנטים אני גבוה יחסית אבל זה פה היה פעם אחד בישיבה בחור מאוד מאוד

גבוה אולי אצלו זה המה של 60 סנטים אבל אנחנו מדברים על המה בינונית לא על המה של משחקן כדורגל אדם שדה מהשורה אז אומר הגרח נאה תראה ה-60 סנטים האלה לא מתחילים לא מתחילים אבל האמת היא שאם אנחנו בודקים

אצבע זה נכון שהאצבע יותר טובה ל 2 רגע אבל הרב הרב מרוז אומר שזה דוק החלק הכי יעווה באצבע או שהוא אומר שזה רק החלק הזה ולא הזה מה הוא אומר שזה החלק הכי יעווה באצבערם רוטנבורג אני אגיד לך למה אני

אצטט אתם מרם רוטנבורג כי הוא הכי מפורש המרם רוטנבורג אומר תיקח מאיפה שזה רחב ולא אופש שזה שזה מתחיל להשתפע. עכשיו האמת היא יש שדנו אולי הכוונה לאוב. האובי הוא שתיים ולא לארוחם. אבל יש איזה דיון גדול של הרב

קנבסקי שהוא רוצה לומר זה לא נכון. כל הראשונים מדברים על רוחב. טוב אבל כל השר של החזון של חומה זה הזה ש לא מקור בגמרא הוא אומר הוא אומר מה זה אבלזה אין לך מקור יותר טוב זה זה הגודל

אה בסדר אז הוא לא זה דיון אחרת זה הסיפור שלא לא לא זה לא דקה זה עוד דיון זה עוד דיון הנה החינמי החזון איש בגלל שהוא מגיע לאמה של 60 והוא רואה שהאמה של היום מילו של 60 אז הוא הוזכ לומר שכנראה אנשים פעם

היו יותר היו יותר א גדולים וזה גם דבר וזה גם דבר שמבחינה מציאותית הוא מאוד קשה כי כפי הידוע זה הפוך האנשים הולכים וגדלים א והדורות הקודמים היו יותר קטנים כפי שאפשר לראות בגודל של ה ראיתם פעם את איך קוראים

לזה את את השריון של הגיבורים מסתבר שהגיבורים של פעם זה לא יהיו ננסים של הצבא אלא הגבוים אבל אם תסתכלו על השריוני על השריון של הגיבורים של פעם תגידו מה זה זה ננס הבן אדם מה זה כן אז כנראה ש

הגיבורים של פעם היו ננסים מאומץ אנשים של עכשיו מבחינה מציאותית זה בדוק כל דור גבוה בערך סנטים 1 וחצי מהדור הקודם לפי שיטתו האנשים יותר גדולים אז גם הגולדים שלהם היו יותר גדולים מה לפי השיטה של החזון יש המת 60 המבת 60 זה אומר

שגם א קוד שלנו זה יש פה איזשהו יש פה איזשהו קושי אבל שתי השיטות יש פה איזשהו קושי מציאות טוב למעשה למעשה אז שימו לב אז לפי החזון איש לפי החזון איש גודל מקווה אם אני הולך לפי המסוחקת זה יוצא 648

ליטר אבל למעשה הגרחנאי אומר 920 ליטר 921 ליטר למה הוא אומר יש שיטת הערוך על פי הירושלמי, הערוך על פי הירושלמי מגיע למסקנה שאצבע זה 2פסיק 8 סנטימטר האצבע היא שלוש כזאת כן זה מאוד קשה במציאות אבל ככה הוא

כותב ערוך עלי ירושלמי מי מביא את הערוך מה מי מביא את הרוך ארוך מה זה מי מביא את הרוך ארוך מי מביא את הרוח הערוך עצמו מביא את הגרח הגרח ניגרח מביא את הארוך כן עצמי הוא מביא את לא הגרחני אני אסביר לכם

הגרחני בספרו שהוא במקווה הביא את כל השיטות שבעולם בדבר עכשיו הוא אומר שלדעתו מצד עיקר הדין דין תורה העיקר השיטה המרכזית היא שיטת הרמבם והגאונים והמון המון ראשונים שהולכים בשיטה הזאתי אבל הוא סוגר את כל השיטות בפועל למסקנה יש לו

בסוף ככה בסימן בעמוד קנד יש לו רשימה של כל השיטות כל אחד מה זה יוצא ואז הוא מעלה מסקנה תראה את השיטה האחרונה הכי מחמירה ככה בונים מקווה והוא מוסיף לא רק שככה בונים מגווה תהיה השיטה הכי מחמירה שהגודה

זה 2 פסיק 8 ובמה סוחקת יוצא ל-1921 ליטר אלא שאנחנו נוהגים כולנו כמו התשבץ שכותב שמכניסים במקווה כפליים ופי שלוש מהמים שצריכים לפי השיעור כלומר בפועל כלומר בפועל יש ככה יש מסורת ככה בימינו אומרים לא פחות מלף ליטה ש לפי

החמון שלו כמה זה יוצא שלח לפי הכרחנ זה יוצא 300 לא זוכר תעשה חשבון זה שתיים זה תעשה 2 * 245 454 ליטר הנה כמה כמה 454 ליטר 2 * 4 תעשה ככה 2 * 4 * 24 זה

49 בחזקת 3 כפול 3 49 * תעזור חשבון זה 49 בחזקת 3 * 3 מה65 לפי הגרחנה אז זה תלוי אם אתה לך בקליפתה או בלי קליפתה זה גם דיון כן אז אה הסברנו גרחני הסברנו חזון איש אני

מסביר את הגרחני והחזון איש כי זה נחקמינה לא רק פה אלא כידוע כן שיעור גרחנאה באדס זה יהיה לך 24 סנטים שלוש טפחים כפול 8 לפי החזון זה יהיה לך 30 כי אצלו כל אצבע זה 2 וחצי כל טפח הוא 10 קנה לגבי גובה

מחיצה וכולי אז הגרח נה בהלכה מה נקרא גובה מה נקרא מחיצה לעניין סוכה הם הם 80 סנטים 10 תפחים או מטר עכשיו הגרחנה בכל התורה כולה אומר אנחנו הולכים לפי הרמבם וה והגאונים והטפח הוא שתיים הגדל הוא שתיים והטפח הוא שמונה אבל

לעניין מקווה ספק כרת אה להתיר אישה לבעלה וכולי פה אנחנו מחמירים ככל השיטות שלא יהיה אף אחד שיבוא ויגיד לנו מה לפי הרוך ולפי הבנת הירוש ירושלמי האישה הזאת היא טמאה חלילה וחס אס מיזכיר ולכן אנחנו מחמירים ככל ה

שיטות טוב האמת היא המקור בדבר הזה זה תב חלק ג סימן לג הוא כותב שהמנהג הוא כמו שאמרנו להוסיף כפליים ויותר מכפליים מהמים הנצחים אל תשכחו עוד משהו חשוב שכשטובלים טובלים ועוד טובלים יוצאים מים אז ודאי שאתה לא יכול לעשות מקווה מצומצ עכשיו

סיפיים אחיך מה כן אבל אתה אתה לא מדבר עכשיו שכל פעם הבלן בא אחרי הבלנית באה אחרי התבילה ומוסיפה מים אתה בונים מקווה באופן כזה שאתה יודע שאם אם כל אנשים יתבלו הערב זה לא שהאחרונה תהיה בספק תפילה כן זה ה הדאגה שלנו זה דאגה

הראשונית ל בגודל של המקווה בנפח ש יכול לקבל ברור שהוא יותר אנחנו אנחנו בונים מה נק מה הנקודה פה אנחנו בונים ישר אנחנו בונים באופן כזה שלא תוצר לנו שום שאלה.

זה המטרה. אה אז הסברנו 40 שיעה, הסברנו אה כמה זה ועכשיו רק הערה קטנה.

כתוב בגמרא שמקווה שזה 40 שיעה חסר כוח טוב פסול. 40 שיעה כשר. כך אומרת לנו הגמרא בכות. כתובות. אז מה הכוונה חסר קורטוב? אז הרשבץ לבד שאם חסר פחות מקורטוב וקורטוב זה מטבע בהובי של דינר אם חסר פחות מקורטוב מה שמע שזה כשר

הבית יוסף אומר לא נכון מה רבנו יונתן כתב ש כורטובב הכוונה אפילו משהו וכן סתם פה ה שולחן ערוך הרב איך הוא חולק על הרמבם אומר הרמבם כתב כר אבל אני נראה ש זה הרשב לא זה לא הרמבן זה הרשב

מה מחברים על למטה זה הרמבם אבל זה רשביץ אה בשם לי בות כן כתוב בחל המחברים כתוב לי בערות זה הרמבם שמחברים ברמ ככה משהו ברמבם לא אני ראיתי רק בשם המחבר טוב סוגרי כן אבל זה לא זה אמיתי זה ברמבם

אני לא זוכר הוא אומר בשמ חברים זה הרמבם כן טוב צריך לבדוק לאיזה טוב זה מקבעות פרקי נקודה אחרונה רבותיי צורת המקווה אז רבנו ירו כתב שצורת המקווה מה שאמרנו אמר ברוממה ברור שלוש שמות זה לא חייב להיות

בצורה הזאתי זה יכול להיות בצורות א אחרות אה הרשבץ הוסיף משהו בדבר הזה הוא אומר לנו גם תיזהר שאל תעשה מקווה שהוא בדיוק מחזיק 40 שיער שאז הראשונה שטובלת מוציאה כמה טיפות ונגמר הסיפור אלא זה שהחריצה הבור בעצם

יהיה יותר עמוק עכשיו שולחן ערוך התיק את שני הלשונות האלה ומלשונו של השולחן ערוך משמע שאם הבור שאם יש הרבה מים במקווה וגם כשהיא טובלת מוציאה חלק מהמים נשאר שיעור מקווה מה הדין שזה בסדר הפנים אירות לא הפנים

אירות המיל צדקה הוא כותב בפדש המעיל צדקה כותב שזה נכון רק לשיטת המחבר בסעיף נ יש דיון שמה לגבי מקווה שיש בו סדק במקרה לסדק המאים זוכרים החוצה השולחן ערוך כותב שאם מתחת לסדק תשחשור מקווה אין שום בעיה אבל הרי מה כותב שמה על פי הרש

שמהרגע שחלק מהם הם זוכלים של המקווה מבחינתנו אנחנו מסתכלים את זה כאל זוכלים וזה פסול אומר המיל צדקה, אם כן אתה חייב שהבור של התבילה יהיה גבוה מעל גבוה מעל גבוה מעל פני המים באופן כזה שאין דבר כזה שמים

יסחלו החוצה שהרי גם אם המקווה מלא אין אפסעים אבל חלק זוכים החוצה זה נמצא לפי הרע שזה מים זוכלים ולפי הרמה זה פסול אמנם הוא מביא חכם שרצה לומר לא זה רק אם המים זוכלים מעצמ עצמם אבל לא אם אתה בגלל

כנסתך מוציא אותם אבל הוא לא מקבל את זה לכן המעיל צדקה אומר שבור המקווה צריך להיות מאוד גבוה מלפני המים נראה שהוא פשוט לא הבין את וכך באמת נוהגים נראה ששעון דיבר דווקא עלבה סע כדי שאם אתה תצא עדמסה שמקווה טיפה

יותר גדול כי אם הבוס כאילו אם הוא יהיה באותו גובה אז פשוט אם תיקר לכן הוא אומר מה עם הצורה שהוא טוען של השולחן ערוך לשיטתו אין בעיה אבל הוא אומר לשיטת הרמה ביום שולחן ערוך יש בעיה לכאורה שולחן ערוך דיבר דווקא שיש 40

שיער אם הבור באותו לא לא זה לא זה אתה לשון השולחן ערוך הוא כזה וצא שיהיה אחרית שבו מים גדול יותר משור זה כדינס יבחתו מים ישארו שם 40 שיעה יפחטו המים וישארו שם 40 סע כלומר הוא מדבר גם במקווה שהוא

לאטוכו התחו לאחו לא מדבר לא צחו זה מה שרשום גם בצליחו המים הצליק שיכנס והמים הסליקתי לא מהבתיך איך קוראים זה טוב יכול להיות שצלי זה שטעות זה אני לא התקתי את הלשון זה לקחתי את זה את הלשון הרב מדבר על סעיף

הרב א סעיף א כן הרב כן כן טוב מעניין אצלי כתוב יבחטו המים אני חושב שאני אני חושב ש שכנראה המלזדקה יעלו את הגרסה שלי כי ככה הוא הבין כן לפי הגרסה שלי יש פה א זה הגעות למטה בצד לפי הגרסה שלי זה מאוד מובן

מאיפה למדקה אבל אם נראה בחוון אפשר אם אז אין לך ראיה מהבית יוסף אין לך ראיה מהשולחן ערוך אבל בסעיף נ יהיה לך ראיה לא סעיף נשו שם צריך שישאר 40 סשולחן ערוך אומר אז גם פה אני רוצה להגיד שכ כאן

השולחן ערוך אומר דווקא שיש לי רק 40 שיער אז שהמק אבל זה לא משנה הדין יהיה נכון שלפי השולחן ערוך אם יש לך יותר מ-40 שיער גם אם זה עולג החוצה אין בעיה נכון זה על פי צעיף נ נכון במצדקה אומר לפי הרימה שם

ילך הביתה לכן הוא אומר שלפי הרמה צורת המקווה האם צורת המקווה צריך שהבור יהיה הרבה יותר גבוה מהמים לפי הרמה כן האם בכל זכום בכלל ככה תנ צדקה לפי הרמה לפי הרמה כי הרמה אומר אומר שאם זה זוכר גם אם יש לך יותר מביא סיעה זה בעיה

ולכן הוא אומר אם אתה נכנס גם אם יש לך הרבה אבל זה זוכר אז זה זוכ מים מגב את הערים רק באשבורה מהרגע שזה זוכה זה פסול לפי פשט מרן נראה שדווקא ב לפי מרן אין בעיה שוב הוא דן לא דן במרן

הוא מסכים שלפי מרן אין בעיה אם לא פה מסעיף נ אז מה אז למה אמרנו כותב את זה פעמיים לפי שיט שלך פה הוא דן באופן צלי איך בונים שמה הוא דן בבעיה נפוצה של סדקים פה הוא אומר איך בונים ישר

שמה הוא כותב אחרי שבנית ישר יהיה לך סדק מה אתה עושה טוב דבר אחרון ונצאים בזה המקובלים כתבו שהצורה של המגמ צריכה להיות א מרובעת ולא עגולה וכך נוהגים זה כתוב על פי תיקוני זוהר כן אבל ככה נוהגים כי הם

כבר טובלים אני לא יודעים מסרות אבל א ככה נוהגים מקוב שזה יהיה אולי יש לך טוב אז ברוך אדוני לעולם אמן ואמן [מוזיקה]