עולמם של המתבגר/ת – הרב אלי שיינפלד — Transcript

שלום לכולם. אנחנו כאן בפרק נוסף בפודקאסט של בניין שלם לומדי משפחה, והיום אנחנו עם הרב אלי שיינפלד, איש חינוך ומחבר ספרי הגות והברכה חינוכית. שלום הרב, שלום שלום. אז אנחנו היום באנו לדבר קצת על גיל ההתבגרות ואתגרים אולי של הנוער היום, ורגע לפני בוא נמסגר את זה, מתי מתחיל גיל ההתבגרות? אם הוא נגמר, מתי הוא נגמר? רגע למסגר את האירוע. השאלה את מי שואלים? יש כאלה אומרים לי הבת שלי בת שנתיים, היא כבר יש לה תופעות של גיל ההתבגרות. הילד בן 30 יש לו חום גבוה. כאילו אנשים מותחים את זה, אבל באמת אני חושב שזה נכון שגם ברמה העולמית גיל ההתבגרות הוא גם מקדים אפילו ברמה הפיזיולוגית, והוא טיפה נמתח הלאה. אבל בוא נגיד לצורך העניין מ-10 עד ה-20. גיל 10 אפשר להגיד שזה ראשית גיל ההתבגרות. גיל 20 זה לא שאחרי גיל 20 אין תופעות שצריכים לדון בהם, אבל לצורך העניין במסגרת זה נדבר כרגע על גיל 10 עד 20. מעולה. אז אתה פוגש את הנוער הזה, מה האתגרים שנוער היום חווה? אם זה בהקשר של טכנולוגיה, במלחמה, מה האתגרים שהם פוגשים היום? עוד לפני היום ולפני הטכנולוגיה, לפני המלחמה, פתאום מרגיש את הכוחות שלו. הנער המתבגר, הנערה מתבגרת, הם פחות לוטים, יותר בוכרים, יש להם יותר סקרנות. וזה אירוע שהוא מעניין, לא בקטע המלחיץ וגם לא בקטע המגר. קודם כל זה מעניין שפשוט במצב שהוא לא מוכר, שאתה ילד קטן יש לך סוג של יציבות. אתה נשען על ההורים שלך. יש את המשחק הזה שאומרים לך טוב, בוא עכשיו תיפול אחורה, תעצום את העיניים ומישהו יתפוס אותך. אז עד גיל 10 אתה נופל אחורה ובטוח שמישהו יתפוס אותך. בגיל 20 ומעלה, אם גיל ההתבגרות עבר בצורה נעטה פחות או יותר, אז יש לך גם יציבות. יש לך יציבות, והיציבות נובעת עכשיו מתוכך, מעצמך. בין גיל 10 לגיל 20 אתה לא ילד, ולכן אם תזרוק את עצמך אחורה יכול להיות שמישהו לא יתפוס אותך, ואתה גם לא בוגר שאתה יכול להישען עליו. כי מרתק בהקשר הזה זה שאתה בעצם הפכת מילד ואתה עוד לא מבוגר. אז אתה בעצם צריך לדעת בבלס איך אתה מתנהל, עם מי אתה מתייעץ, איך עוזרים לך. מצד אחד זה לא לעזור כמו ילד קטן, מצד שני גם אי אפשר להבכיר את הזירה ולהגיד טוב, יש לך מרחב, יש לך ספייס, תצליח כי הוא לא ילד, אבל הוא עוד לא מבוגר. עכשיו ברור שההשלכות נכנסות פנימה. אז עולם הטכנולוגיה, אם הוא ילד קטן אז יש מישהו שתמיד בא ואומר לו תשמע, זה כן, זה לא, זה נכון, זה לא נכון. אם הוא מבוגר הוא מגיע לרמה כזאת שכבר יש לו גם ברמה ההכרתית יכולת לבוא ולסנן. אני מקווה בגיל ההתבגרות זה ממש מבלגן, כי כמו שאמרתי הוא לא ילד אז לא שומרים עליו כל שנייה, מצד שני אין לו גם את היכולת שליטה עצמית בהמון המון המון המון סוגיות. וגם לגבי המלחמה, שהוא ילד אז מישהו מתווך לו את הדברים, שהוא מבוגר יש לו סוג של יכולת לבוא ולהתנהל בצורה שהיא מושכלת. שהוא מתבגר זה הרבה מבלבל, זה מבלגן, לפעמים זה מלחיץ. לכן אני אומר בנקודה הזאת גיל ההתבגרות זה עולם מרתק, מרתק מבחינה חינוכית, פשוט מרתק. אתה יודע, זה מאוד כיף שאתה אומר מרתק כי זה מילה חיובית, ולפעמים יש בגיל ההתבגרות כל מיני מילים מחמירות כאלה ואחרות שלא נצטט. ופורום על המתבגרים ועל כל מיני דברים, וזה הסתכלות נורא נעימה, כאילו וואי באמת מרתק. עם כל הבלבול וחוסר יציבות אולי שתיארת, זה ממש שלב פשוט מרתק, וזה כיף להסתכל על זה. שמעתי מישהו שמגדיר את הגיל הזה בתור א', יש לידה שזה מום נולד, וגיל ההתבגרות שזה מום עובר. אני אומר הקדוש ברוך הוא אם היה רוצה לברוא את האדם בצורת ילד, בצורת בוגר, אז היה מעבר אוטומטי מילדות לבגרות. זה שיש את ה-10 שנים הללו, הם שנים שהם קודם כל הם באמת מרתקות, בלי קשר לקונוטציה החיובית שבה הן באמת מרתקות. כשאתה מכניס משהו לסיר וחמין, מתחממים, ואתה באמת, זה פלא מסקרן מאוד מה הולך לצאת מתוך התמהיל הזה. ויש לנו גם יכולת להשפיע על התמהיל ברמה מסוימת, אבל באמת זה גיל שהוא חיובי. הקדוש ברוך הוא בכוונת מכוון הפגיש אותנו עם הגיל הזה, כי הגיל הזה הוא גיל שהוא מצמיח, הוא מצמיח. ויש את הכוח של הילדות ויש את הכוח של הבגרות, ששניהם גם יחד בסוף הופכים את האדם להיות אותו האדם השלם. זה לא גיל שהוא וואלה איך הוא הגיע, איך נפלנו. אתה רואה אנשים שמים את גיל ההתבגרות ישר העיניים שלו, הם הפכו להיות עיניים כבויות. בדיוק אמרה לי פעם, אמרה לי פעם אמא באיזה הרצאה משפט מכונן. היא אומרת כמו שאני הולכת לים וגל גדול שוטף אותי, אני יוצא מהעיניים, אני פותח אותו אחרי חצי דקה, אני מנסה לזהות איפה אני נמצאת, לאן אני הולכת. יש לי חמישה מתבגרים בבית, אני עכשיו באותה חוויה. אני עוצם את העיניים, עכשיו ל-10 שנים, עוד 10 שנים נפתח את העיניים, אני איפה אני נמצאת, לאן הם הולכים. ואני אומר לא, זה לא שנים שאתה עוצם את העיניים, ההפך זה שנים שאתה יותר מפוכח, אתה יותר חד בעדינות. אבל זה גיל. שני חושב שלהורים יש הרבה מאוד מה לעשות. באמת לא צריך להיות מומחה מדופלם או יועץ נפשי או ממש לא. עם כלים נכונים שמיוחדים לגיל ההתבגרות זה לא או הרגז. כלים של גילי התות עם כלים נכונים אפשר להיות באמת אנשים שנותנים מענה מתאים. להגיד לזה כן, אנחנו עוד רגע נגיע גם לקצת פרקטיקות שם, אבל שנייה לפני דיברנו על אתגר או בכל של הנוער. אבל הנער המתבגר הדתי עובר אתגרים ייחודיים משלו, נכון? בנוסף לאתגרים העולמיים, מעבר לשאלות הכאילו רגילות שהוא שואל, רגע מי אני, מה אני, איך אני ברמה החברתית, איך אני ברמה המידית, האם אני אדם אהוב, אני אדם מוכשר, כל השאלות שאדם בעצם מגלה וניסה לבנות את הזהות שלו. אז לנער הדתי יש לו עוד שאלה, איך אני נה דתית? האם אני אוהב את אלוהים? האם הקדוש ברוך הוא אוהב אותי? האם אני צדיק? ופה אני חייב להגיד בהקשר הזה נקודה שהיא מאוד מאוד מאוד מעניינת ולא תמיד שמים לב אליה. בהרבה מאוד התלבטויות, קשיים, האמורות ההורים הם כתף שאני יכול להישען עליה. זה יכול להיות אם אני לא מצליח בבחינה, או אם אני נכשל בטסט, או שיש לי איזה קושי חברתי, שזה מגיע לשאלות בעולם אמוני, בבירורים דתיים. הרבה פעמים בלי לשים לב, אם אני רב עם הקדוש ברוך הוא, באופן אוטומטי גם אני רב עם אבא ואמא. אני קורא לזה הפרדוקס המתבגר הדתי. אתה כל כך צריך את ההורים שלך, והם אלה שכרגע תפסו צד. הם כרגע היחצנים של הקדוש ברוך הוא, הם הסנגורים שלו, הם השופטים, הם התליינים. אני קצת מקצים במילים אחרות. ברגע שאדם יש לו איזה קושי מסוים של בירור, כי זה תהליך כמו שאמרתי, זה גיל שמברר, ויש לי סוג של מול הקדוש ברוך הוא. הרבה פעמים הורים תופסים צד כי הם בחרו בדרך הזאת ומאמינים בה, והם רוצים, אבל זה הרבה פעמים די לא מאפשר למתבגרים לשתף את ההורים בשאלות שלהם, במצוקות שלהם. אפילו עכשיו זה סוגיה רחבה, צריכים לפתוח אותה. כן, מה אפשר לעשות נוכח הפרדוקס? אבל אפשר הרבה, יש הרבה מה לעשות. אבל זה עוד קושי בגיל ההתבגרות של המתבגר הדתי, זה חוויות. אני לא הייתי מתבגר דתי, אבל מחוויות ששמעתי, שנגיד אבא מאיר אותך לתפילה. כן, אז כשאתה כועס על אבא, אתה לא קם לתפילה. עכשיו מה הקשר בין אתה לא מתפלל בשביל אבא שלך? כן, זה כאילו גם לכל הצדדים הדבר הזה. ואז אם אתה לא מתפלל, אז אתה כועס על, כאילו זה, וזה גם הפוך. שאתה כועס על אבא שבשמיים, אתה גם כועס על אבא שלך שהעיר אותך. בסדר? זאת אומרת אתה כועס על דמות האבא. פה מתערבבת. אני כאן אומר איזה שלב מגיע שאבא באמת אומר לבן היקר שלו, תשמע, זה שלך. אני את ההחלטות שלי החלטתי, אני את הכיוונים שלי באמת, 16, 20, 25, באיזה גיל הוא אומר לו, תשמע, אני מעיר אותך כי אני חושב שזה יעזור לך, אבל זה שלך. בסדר? זה חלק מהשאלות שההורה צריך לשאול את עצמו כחלק מפרדוקס המתבגר הדתי. ויש מה להעריך, יש מה להעריך. אז אולי ככה תתן לנו איזה טיפ, כלי קטן, למה התפקיד שלנו כהורים בלהיות... אתה אמרת מקודם משהו על איזון, כן, בין לתת ספייס למתבגר לבין כן להיות שם משענת או הגנה אם צריך וכולי. אז מה התפקיד שלנו? אולי נגיד את זה על דרך השלילה. יש שלב בחיים שהאחריות החינוכית היא שלנו, אחריות חינוכית עד גיל 10. בוא נגיד גיל ההתבגרות זה כבר הופך להיות ליווי חינוכי. ליווי חינוכי זה שאני איתו, אבל הוא צועד. אני נוכח, אבל הוא הולך, הוא פוסע. ופה באמת צריך... אני מזהה הרבה הורים שנוטים לשני הצדדים בצורה קיצונית. יש כאלה שמתכחשים לעובדה שהילדה קטנה, שעד לפני שנייה הסתובבה להם ממש במסדרונות הבית, פתאום מתבגרת. ואז כל דבר קטן זה ביקורות ואמירות חדות והוראות, לא נותנים לנשום. מצד שני יש הורים שמבינים שהגיל הזה הוא גיל מצמיח, ואז הם הולכים בכיוון השני. זה שלך, צריכה ספייס כמרחב, בקושי מציבים גבולות, בקושי מציבים סוג של סמכות. ואני חושב שצריך פה בעצם משהו מאוד מאוד שזה נלמד. צד אחד צריכים לדעת שהילד הוא לא ילד, ולכן בהרבה הרבה מובנים לבוא ולתת לו לצמוח וגם להתנסות וגם ליפול. מצד שני לא בכל דבר, לא בכל תחום. ומת למשל סתם דיברנו על תפילה. אז שאלו פעם את הרב שטיין מנך להעיר מתבגר לתפילה. אז הוא אמר פעם אחת בנעימות, איזה תשובה יפה. הוא לא אומר אל תעיר, זה שלא הוא לא אומר תעיר אותו, תפוח עליו מים רותחים, אחרי זה תבוא ותעיר את הצא של השמיכה, ותוודא שמה שנשאר ממנו יגיע לבית כנסת. זאת אומרת זה מלכת מחשבת, ולדעת איזה סוגיה אני כן מתערב, איזו סוגיה אני משחרר כרגע. אבל ורים יש תפקיד מאוד משמעותי. בעצם הליווי שלהם, ומעבר לזה אני אגיד אולי עוד משפט חשוב. עצם האנרגיה שלהם בבית מאוד מאוד חשובה. בסוף מתבגר בגלל שהוא במקום הלא מאוזן הזה, שהוא לא ילד ועוד לא מבוגר, הוא מחפש שייכות. ובמובן הזה הבית גם בלי שיחות וחפירות קדיחות, אם הבית יהיה נעים, נעים במוזיקה, נעים באוכל, נעים במילים טובות, אם יש אנרגיה ביתית, וזה תפקיד לא תמיד הוא פשוט להורים של מתבגרים, זה...

לפני בוא נמסר את זה מתי מתחיל גיל ההתבגרות אם הוא נגמר מתי הוא נגמר רגע למסגר את האירוע השאלה את מי שואלים יש כאלה אומרים לי הבת שלי בת שנתיים היא כבר יש לה תופעות של גיל ההתבגרות הילד בן

30 יש לו חום גבוה כאילו אנשים מותחים את זה אבל באמת אני חושב שזה נכון שגם ברמה העולמית גיל ההתבגרות הוא גם מקדים אפילו ברמה הפיזיולוגית והוא טיפה נמתח הלא אבל בוא נגיד לצורך העניין מ10 עד ה-20 גיל 10

אפשר להגיד שזה ראשית גיל ההתבגרות גיל 20 זה לא שאחרי גיל 20 אין תופעות שצריכים לדון בהם אבל לצורך העניין א מסגרת זה נדבר כרגע על גיל 10 עד 20 מעולה אז אתה פוגש את הנוער הזה א מה האתגרים שנוער

היום חווה א אם זה בהקשר של טכנולוגיה במלחמה מה האתגרים שהם פוגשים היום עוד לפני היום ולפני הטכנולוגיה לפני המלחמה אה פתאום מרגיש את הכוחות שלו הנער המתבגר הנערה מתבגרת הם א פחות לוטים יותר בוכרים יש להם יותר

סקרנות ו זה אירוע שהוא מעניין לא בקטע המלחיץ וגם לא בקטע המגר קודם כל זה מעניין שפשוט במצב שהוא לא מוכר שאתה ילד קטן יש לך סוג של יציבות אתה נשען על ההורים שלך יש את המשחק הזה שאומרים לך טוב בוא עכשיו תיפול

אחורה תעצום את העיניים ומישהו יתפוס אותך אז עד גיל 10 אתה אתה אף אחורה ובטוח שמישהו יתפוס אותך בגיל 20 ומעלה אם גיל ההתבגרות עבר בצורה נעטה פחות או יותר אז יש לך גם יציבות יש לך יציבות והיציבות

נובעת עכשיו מתוכך מעצמך בין גיל 10 לגיל 20 אתה לא ילד ולכן אם תזרוק את עצמך אחורה יכול להיות שמישהו לא יתפוס אותך ואתה גם לא בוגר שאתה יכול הכי מ אותי כי מרתק בהקשר הזה זה שאתה בעצם הפכת מילד ואתה עוד לא מבוגר אז

אתה בעצם צריך לדעת בבלס איך אתה מתנהל עם מי אתה מתייעץ איך עוזרים לך מצד אחד זה לא לעזור כמ ילד קטן מצד שני גם אי אפשר להבכיר את הזירה ולהגיד טוב יש לך מרחב יש לך ספיס תצליח כי הוא לא ילד אבל הוא עוד

לא מבוגר עכשיו ברור שההשלכות ש נכנסים פנימה אז עולם הטכנולוגיה אז אם הוא ילד קטן אז יש מישהו שתמיד בא ואומר לו תשמע זה כן זה לא זה נכון זה לא נכון אם הוא מבוגר הוא מגיע לרמה כזאת שכבר יש לו גם

ברמה ההכרתית יכולת לבוא ולסנן אני מקווה בגיל ההתבגרות זה ממש מבלגן כי כמו שאמרתי הוא לא ילד אז לא שומרים עליו כל שנייה מצד שני אין לו גם את היכולת שליטה עצמית בהמון המון המון המון סוגיות וגם לגבי

המלחמה שהוא ילד אז מישהו מתווך לו את הדברים שהוא מבוגר יש לו סוג של יכולת לבוא ולהתנהל בצורה שהיא מושכלת שהוא מתבגר זה הרבה ה מבלבל זה מבלגן לפעמים זה מלחיץ לכן אני אומר בנקודה הזאת גיל ההתבגרות זה עולם מרתק מרתק מבחינה

חינוכית פשוט מרתק אתה יודע זה מאוד כיף שאתה אומר מרתק כי זה מילה חיובית ולפעמים יש בגיל התבגרות כל מיני מילים מחמית כאלה ואחרות שלא נצטט ופורום על על המתבגרים ועל כל מיני דברים וזה הסתכלות נורא נעימה כאילו

וואי באמת מרתק עם כל הבלבול ו חוסר יציבות אולי שתיארת זה זה ממש שלב פשוט מרתק וזה כיף להסתכל על זה שמעתי מישהו שמגדיר את הגיל הזה בתור א א יש לידה שזה מום נולד וגיל ההתבגרות שזה מום עובר אני

אומר הקדוש ברוך הוא אם היה רוצה לברוא את האדם בצורת ילד בצורת בוגר אז יה מעבר אוטומטי מילדות לבגרות זה שיש את ה-10 שנים הללו הם שנים שהם קודם כל הם באמת מרתקות בלי קשר לקונוטציה החיובית שבה הן

באמת מרתקות כ אתה מכניס משהו לסיר וחמין מתחממים ואתה באמת זה פלא מסקרן מאוד מה הולך לצאת מתוך התמהיל הזה ויש לנו גם יכולת להשפיע על התמהיל ברמה מסויימת אבל אבל באמת זה גיל שהוא חיובי הקדוש ברוך הוא בכוונת מכוון א א הפגיש אותנו עם הגיל

הזה כי הגיל הזה הוא גיל שהוא מצמיח הוא מצמיח ויש את הכוח של לילדות ויש את הכוח של הבגרות ששניהם גם יחד בסוף הופכים את האדם להיות אותו האדם השלם זה לא גיל שהוא וואלה איך הוא הגיע איך נפלנו אתה רואה

אנשים שמים את המרגיל ההתבגרות ישר העיניים שלו הם הפכו להיות עיניים כבויות בדיוק אמרה לי פעם אמרה לי פעם א אמא באיזה הרצאה משפט מכונן היא אומרת כמו שאני הולכת לים וגל גדול שוטף אותי אני יוצא מ את העיניים אני בפותח אותו אחרי

חצי דקה אני מנסה לזהות איפה אני נמצאת לאן אני הולכת יש לי חמישה מתבגרים בבית אני עכשיו באותה חוויה אני וצם את העיניים עכשיו ל-10 שנים עוד 10 שנים נפתח את העיניים אני איפה אני נמצאת לאן הם הולכים

ואני אומר לא זה לא שנים שאתה עוצם את העיניים ההפך זה שני שאתה יותר מפוכח אתה יותר חד בעדינות אבל זה גיל שני חושב שלהורים יש הרבה מאוד מה לעשות באמת לא צריך ות בב להיות מומחה מדופלם או יועץ

נפשי או ממש לא עם כלים נכונים ש מיוחדים לגילי התבגרות זה לא או הרגז כלים של גילי התות עם כלים נכונים אפשר להות באמת אנשים שנותנים מענה מתאים להגיד לזה כן אנחנו עוד רגע נגיע גם לקצת פרקטיקות שם אבל

שניה לפני דיברנו על אתגר או בכל של הנוער אבל הנער המתבגר הדתי עובר אתגרים יחודיים משלו נכון בנוסף תגרות העולמית מז חוץ מהשאלות הכאילו רגילות שהוא שואל רגע מי אני מה אני איך אני ברמה החברתית איך אני ברמה

המידית האם אני אדם אהוב אני אדם מוכשר כל השאלות שאדם בעצם מגלה ונסה לבנות את הזהות שלו אז לנער הדתי יש לו עוד שאלה איך אני נה דתית האם אני אוהב את אלוהים האם הקדוש ברוך הוא אוהב אותי האם אני

צדיק ופה אני חייב להגיד בהקשר הזה נקודה שהיא א מאוד מאוד מאוד מעניינת ולא תמיד שמים לב אליה בהרבה מאוד א התלבטויות קשיים האמורות ההורים הם כתף שאני יכול להישען עליהה זה יכול להיות אם אני לא מצליח בבחינה או אם אני נכשל בטסט או שיש

לי אזה קושי חברתי שזה מגיע ל שאלות בעולם אמוני בבירורים דתיים הרבה פעמים בלי לשים לב אם אני רב עם הקדוש ברוך הוא באופן אוטומטי גם אני רב עם אבא ואמא אני קורא לזה הפרדוקס המתבגר הדתי אתה כל כך צריך את ההורים שלך והם

אלה שכרגע תפסו צד הם כרגע היחצנים של הקדוש ברוך הוא הם הסנגורים שלו הם השופטים הם התליינים אני קצת מקצים במילים אחרות ברגע שאדם יש לו איזה קושי מסוים של בירור כי זה תהליך כמו שאמרתי זה גיל שמברר וא יש לי סוג של מול הקדוש

ברוך הוא הרבה פעמים הורים תופסים צג כי הם בחרו בדרך הזאת ומאמינים ב והם רוצים אבל זה הרבה פעמים די לא מאפשר למתבגרים לשתף את ההורים בשאלות שלהם במצוקות שלהם אפילו עכשיו זה סוגיה רחבה צריכים לפתוח אותה כן מה אפשר לעשות נוכח הפרדוקס אבל

אפשר הרבה יש הרבה מה לעשות אבל זה עוד קושי א בגיל ההתבגרות של המתבגר הדתי זה אה א מ חויות אני לא הייתי מתבגר דתי אבל מחוויות ששמעתי שנגיד אבא מאיר אותך לתפילה כן אז כשאתה כועס על אבא אתה לא קם לתפילה עכשיו

מה הקשר בין אתה לא מתפלל בשביל אבא שלך כן זה כאילו גם לכל הצדדים הדבר הזה ואז אם אתה לא מתפלל אז אתה אתה כועס על כאילו זה וזה גם הפוך שאתה כועס על אבא שבשמיים אתה גם כועס על אבא שלך שהעיר אותך בסדר

זאת אומרת אתה כועס על דמות האבא פה מתערבבת אני כאן אומר איזה שלב מגיע שאבא באמת אומר לבן היקר שלו תשמע א זה שלך אני את ההחלטות שלי החלטתי אני את הכיוונים שלי באמת 16 20 25 באיזה גיל הוא אומר לו תשמע

אני מאיר אותך כי אני חושב שזה יעזור לך אבל זה שלך בסדר זה חלק מהשאלות שההורה צריך לשאול את עצמו כחלק פרדוקס המתבגר הדתי ויש מה להעריך יש מה להעריך אז אולי ככה תתן לנו איזה טיפ כלי קטן למה התפקיד

שלנו כהורים בלהיות אתה אמרת מקודם משהו על איזון כן בין לתת ספייס למתבגר לבין כן להיות שמה משענת או הגנה אם צריך וכולי אז אז מה התפקיד שלנו אולי נגיד אתל זה על דרך השלילה יש שלב בחיים שהאחריות החינוכית היא שלנו

אחריות חינו עד גיל 10 בוא נגיד גיל ההתבגרות זה כבר הופך להיות ליווי חינוכי ליווי חינוכי זה שאני איתו אבל הוא צועד אני נוכח אבל היא הולכת היא פוסעת ופה באמת צריך אני אני מזהה הרבה הורים ש נוטים

לשני הצדדים בצורה קיצונית יש כאלה ש מתכחשים לעובדה שהילדה קטנה שעד לפני שניה הסתובבה להם ממש במסדרונות הבית פתאום מתבגרת ואז כל דבר קטן זה ביקורות ואמירות חדות והוראות לא נותנים לנשום מצד שני יש הורים שמבינים שהגיל הזה הוא גיל מצמיח ואז הם הולכים

בכיוון השני זה שלך צריכה ספייס כמרחב בקושי מציבים גבולות בקושי מציבים סוג של סמכות ואני חושב שצריך פה בעצם משהו מאוד מאוד שזה נלמד צד אחד צריכים לדעת שהילד הוא לא ילד ולכן בהרבה הרבה מובנים לבוא ולתת לו לצמוח וגם

להתנסות וגם ליפול מצד שני לא בכל דבר לא בכל תחום ומת למשל סתם דיברנו על תפילה אז שאלו פעם את הרב שטיין מנך להעיר מתבגר לתפילה אז הוא אמר פעם אחת בנעימות איזה תשובה יפה הוא לא אומר אל תעיר זה שלא הוא

לא אומר תעיר אותו תפוח עליו מים רותחים אחרי זה תבוא ותעיר את ה צא של השמיכה ותוודא שמה שנשאר ממנו יגיע לבית כנסת זאת אומרת זה זה מלכת מחשבת ולדעת איזה סוגיה אני כן מתערב יזה סוגיה אני משחרר כרגע

אבל ורים יש תפקיד מאוד משמעותי א' בעצם הליווי שלהם ומעבר לזה אני אגיד אולי עוד משפט חשוב עצם האנרגיה שלהם בבית מאוד מאוד חשובה בסוף מתבגר בגלל שהוא במקום הלא מאוזן הזה שהוא לא ילד ועוד לא מבוגר הוא מחפש שייכות ובמובן הזה הבית גם בלי

שיחות וחפירות קדיחות אם הבית יהיה נעים נעים במוזיקה נעים באוכל נעים במילים טובות אם יש אנרגיה ביתית וזה תפקיד לא תמיד הוא פשוט להורים של מתבגרים זה לא כאילו הגבולות והסמכות והאמירות אם נצליח להגיע למצב כזה שהבית הוא מקום שנעים

להגיע אליו והבית הוא כמו תחנת דלק כמו מטענה אז זה ערך עצום שההורים יכולים להקנות או וכמובן אם הם יהיו בקשר טוב עם המתבגר שלהם זה זה מעט המחזיק את המרובה אז אומר אם הם ידו להתערב בצורה מאוזנת

הבית יהיה בית נעים פשוט נעים נעים כמו שאנחנו מבינים אותו כמו שאני רוצה להגיע היום לבית שיהיה לי נעים להיות בו שאני ארגיש כמה טוב שבאת הביתה ויהיה קשר טוב עם המתבגרים אם יהיה את השלושה דברים הללו נראה לי זו מתנה ענקית שאנחנו ההורים

יכולים להקנות לילדים שלנו מ זה גם נשמע קצת שהם יכולים להשפיע אחד על השני בעצם זאת אומרת אם יש לי בית נעים אז אולי יש יותר מקום לשיח ובאים בערב לפטפט על ארוחת ערב כאילו זה מן משהו שאולי גם מזין אחד

את השני ממש ואגב אגב מזין ואגב ארוחת ערב אוכל אוכל וגיל ההתבגרות הם בני דודים אם לא להגיד אחים אם לא להגיד אחים תאומים זה גם חלק מאווירה ית מהקשר מהביחד כאילו לחשוב הרבה פעמים דברים קטנים באמת עושים עושים הרבה עושים דברים גדולים דבר

פרקטי שנראה אולי קטן אבל הוא ממש יכול להשפיע על כל האווירה ו ונעימות אז אז ככה פתחנו באמת על גיל התבגרות שאנחנו מדברים עליו מ-10 עד עד 20 והמקום הזה של להתמקם בין אני כבר לא ילד לאני עוד לא מבוגר מה הדעות של מה אני

חושב מה אני מרגיש מה אני חווה איפה אני בתוך המרחב המתחדש של ימינו בתוך המלחמה אה א ואז התפקיד גם שלנו כהורים בפרדוקס הנער המתבגר א והאיזון הזה בין ספייס להגנה ו ואיפה אני גם בתורה ואיך אפשר אולי טיפה

א א שזה לא יהיה תלותי שאבא שווה הקדוש ברוך הוא ואמא שווה הקדוש ברוך הוא וקדוש ברוך הוא שווה הורים שלי וכל הכעס הזה וכל הלופ הזה א וככה אנחנו לקראת סיום א משהו שתרצה להוסיף כן אה אחד מהנראה לי הכלים או

המיתות שהורים שחשוב שההורים ירגשו בגילאים האלה ואני אומר שזה לא קל זה הנקודה של האמון אמון שמתפתח פה משהו יש פה מה זה משהו מישהו יש פה הרבה פעמים פוקוס יתר על הקוצים על הציפורניים על הקליפות על המתחים על העצבים ואני חושב

שבצורה עדינה אנחנו צריכים לסגל מבט פנימי יותר לדעת שיש פה נשמה ויש פה אישיות שמנסה לבנות את עצמה והרבה פעמים בועטת מחוסר ידע או מחוסר מציאת מקום מלה ואם התחלנו בשיח על הדור אז אולי גם נסיים כמה הספידו את הנוער נוער של הפוסט מודרנה

ונוער דור האלפה ונוער והנוער נוער ואיזה מסכנים ומה יצא מהם ואנחנו אחרי א שנה ויותר של מפגש עם בני נוער ש שהם הם הריות הם הריות הם מלא אור מלאי טוב ניסים רק בסרטון קצר שראיתי שלקחו שלושה חיילים שהם

היו בעזה ואמרו להם תמסרו דעש למי אתם רוצים למסור דעש אז אחד אמר אני רוצה למסור דעש להורים שלי אחד אמר אני רוצה למסור דעש לחברה שלי שהרבה זמן לא דיברתי איתה והשלישי אמר אני רוצה למסור דש למורתי

מורתי העקרה את אמרת שלא יצא ממני כלום תראי אני בטלוויזיה תראי מה יצא ממני אני אני רוצה שנאמץ את המבט הזה לא שאחרי כמה שנים נגיד וואו פספסנו את זה כבר עכשיו יש לנו בנינו מדהימים כמו שאמרנו התקופה היא

מרתקת ואנחנו צריכים להיות חמושים בסבלנות ממבט פני וב איזונים נכונים ואז באמת לסייע לילדנו מתבגר שבאמת הגיעו לקומה השלמה שלהם ממש באמת הנוער הזה הפציע בענק במלחמה הזאתי אני אומ בתור אשת מילואים מפונה כאילו כל הקטגוריות זה כאיל כל

הנערים כל זה הבית ספר הזה עושה פרויקט התיכון הזה עושה אירוע זה פשוט מהמם וזה באמת כוחות שזה טוב גם כאילו להסתכל רגע מבת למעלה ולהיזכר ב תמונה הגדולה וההרחבה בכוחות ביכולות ב ולא ולא בדיעבד כמו שאתה אומר לא בדיעבד

אלא להיות שם בדבר הזה תודה רבה רבה שיהיו לכולנו בשורות טובות בעזר אמן בשמחה בהצלחה רבה תודה תודה