**יחידה 1 הרצאה 2 - תמורות בשיח האמנות בעקבות התפתחות הצילום — Transcript & Summary | SozAI** Source: https://sozai.app/transcript/unit-1-lecture-2-art-photography-changes/ הרצאה על השפעת התפתחות הצילום על שיח האמנות במאה ה-19 וה-20, תגובות האומנים והוויכוח על מעמד הצילום כאמנות. ## Key Takeaways - הצילום חולל מהפכה בשיח האמנות ויצר ויכוח על מעמדו כאומנות. - יש שתי תגובות מרכזיות לאומנות הצילום: אימוץ השפה החדשה או יצירת שפה נפרדת. - צלמים כמו שטיגליץ הוכיחו כי הצילום יכול להיות ביטוי אמנותי עמוק ומטפורי. - הביקורת על הצילום נבעה מהבדלים מהותיים בין תיעוד למציאות לבין יצירת אומנות לשמה. - השפעת הצילום הביאה לשינויים משמעותיים בתפיסת האומנות במאה ה-19 וה-20. ## What the video covers - ההרצאה דנה בתגובות האומנים, בעיקר הציירים, להתפתחות הצילום כמדיום חדש במאה ה-19. - הוצגו שתי גישות עיקריות: אלו שרואים בצילום כלי אומנותי ואלו שרואים בו איום על האומנות המסורתית. - הקריקטורה של אונרי דומיה משנת 1862 ממחישה את הוויכוח על מעמד הצילום. - הצלם השוודי אוסטר גוסטברלינדר פיתח שיטה לשילוב מספר צילומים ליצירת עבודה מדויקת כמו ציור. - אלפרד שטיגליץ הדגיש את תפיסת הרגע המושלם והגדיר את הצילום כמטפורה אישית ולא רק תיעוד. - שטיגליץ השווה את הצילום למוזיקה כדי להדגיש את הייחודיות האמנותית שלו. - ביקורת על הצילום במאה ה-19 התמקדה בכך שהוא תיעודי ומייצג מציאות, בניגוד לאומנות לשמה. - הוגים כמו קאנט ובודלר השפיעו על ההבנה של האומנות לעומת הצילום. - זרמים אמנותיים ניסו להטמיע את השפה החזותית של הצילום ולהתמודד עם השינויים הטכנולוגיים. - ההרצאה מדגימה את המעבר מהתנגדות לצילום כאומנות לקבלתו ככלי יצירה משמעותי. ## Chapters 1. 00:00 הקדמה וסקירת הוויכוח על מעמד הצילום 2. 02:33 תגובות האומנים לשפה החדשה של הצילום 3. 04:32 השוואות בין צילום לציור הרנסנסי 4. 07:00 הגישה האמנותית של אלפרד שטיגליץ 5. 09:04 השיח בין שטיגליץ למוזיקאי ארנסט בלוך 6. 11:23 ביקורת על הצילום במאה ה-19 והשפעות פילוסופיות 7. 13:54 הטמעת שפת הצילום בזרמים אמנותיים שונים Answers ## Questions about this video מה היה הוויכוח המרכזי על מעמד הצילום במאה ה-19? הוויכוח עסק בשאלה האם הצילום הוא מדיה שקופה ותיעודית בלבד או כלי אומנותי שמסוגל לבטא רגשות ומחשבות כמו ציור. כיצד אלפרד שטיגליץ הגדיר את הצילום כאומנות? שטיגליץ ראה את הצילום כתפיסת הרגע המושלם, כמטפורה אישית שמבטאת רגשות וניתוח צורני, ולא רק כתיעוד אובייקטיבי. מה הייתה הביקורת העיקרית של מבקרי האומנות על הצילום? מבקרי האומנות טענו שהצילום הוא תיעודי ומייצג מציאות, ולכן אינו עומד בקריטריונים של אומנות לשמה, שהיא תכליתית ללא דימוי של תכלית. ## Full Transcript — Download SRT & Markdown 00:01 Speaker A שלום לכל מי שהצטרף אליי להרצאה השנייה ביחידה הראשונה של הקורס אומנות ותكنولوجيا שונאים סיפור העבר. אני דוקר נועם טופלברג, ובהרצאה היום נבחן את תגובות האומנים, בעיקר הציירים, להתפתחות של המדיום החדש, הצילום. בסוף ההרצאה הקודמת, הרצאת הפתיחה של היחידה, השארתי אתכם באין הסערה של ויכוח 00:26 Speaker A מאוד סוער שהתקיים בדבר מעמדו של הצילום. הקריקטורה שלפנינו, שצייר אונרי דומיה בשנת 1862, ממחישה את הוויכוח הזה, שכאמור התנהל במלא הוזו במחצית השנייה של המאה ה-19 ואף המשיך במחצית הראשונה של המאה ה-20. 00:46 Speaker A בצד אחד של המטרס היו את אלו שראו בצילום מדיה שקופה כזאת שמייצגת מציאות כמו שהיא ולכן לא יכולה להיות אומנות. מהצד השני של המטרס יוצרים שראו בצילום כלי אומנותי של ממש שיכול לבטא רגשות, מחשבות של יוצר כמו מכחול. דומיה מצייר כאן קריקטורה של פליקס 01:05 Speaker A נדר, אחד מהצלמים הראשונים שהיה ידוע בצילומי האוויר הרבים של העיר פריז שצילם החל משנת 1858. 01:15 Speaker A דומיה מנסה להראות את הגיחוך במחשבה שצילום יכול להיות אומנות. לדעתו, אומנות אמיתית נדרשת ליותר מאשר תיעוד. 01:24 Speaker A הוא עושה את זה באמצעות תיאור מוגזם של תנועה ושל הצלם נדר, המוצמות מוזרה ומגוחכת, כובעו מעופף באוויר ומרוב התרגשות על הצילום הוא כמעט נופל מהכדור הפורח למטה. הכותרת הצינית של הקריקטורה הזאת טוענת שכאילו די בהתרגשות של נדר כדי להפוך את הצילום לאומנות. 01:50 Speaker A כפי שנראה היום, בתחילת הדרך התגובות להתפתחות של הצילום התחלקו לשני סוגים עיקריים. מצד אחד, אומנים ויוצרים שראו בטכנולוגיה החדשה פוטנציאל לאפשרויות אומנותיות חדשות, ולכן הם השתמשו בצילום במדיום החדש לשם יצירה או לקחו קודים חזותיים של השפה שלו. לעומתם היו יוצרים 02:12 Speaker A שראו בטכנולוגיה החדשה הזאת איום וניסו לכן להמציא שפה חדשה, לבדל את עצמם ככל שניתן מהשפה של הצילום. זאת מתוך מטרה להוכיח שהציור מסוגל לעשות דברים שהצילום לא יכול. למעשה יש לנו שני סוגי תגובות וזה יחזור לאורך הקורס גם בטכנולוגיות 02:33 Speaker A הבאות. כאלו שמתמיעים את השפה החדשה וכאלו שמחפשים לה חלופה. ראינו בשיעור הקודם דוגמה לצלם שמשתמש בשפת האומנות המסורתית ועובד על הפער בין תיעוד לבין העברת מסר. 02:54 Speaker A מי שעוד עובד על המתח הזה היה הצלם השוודי אוסטר גוסטברלינדר, שאין ספק שהנושאים של הצילומים שלו הושפעו מיצירות אומנות. 03:04 Speaker A מבחינה טכנית הוא שאף להגיע לדיוק והקפדה יתרה ממש כמו ציור. לכן הוא פיתח שיטה לשילוב כמה צילומים ביחד ובעבודות שלו נטר למעשה את התכונה המרכזית של המצלמה, העובדה שהיא יכולה לספק העתק מדויק של המציאות. הצילום הזה הוא גדול מאוד. הוא 03:22 Speaker A מורכב מ-32 נגטיבים שונים שרלנדר צילם על פי סדרת רישומים שהוא יצר, מוקפדים מאוד כמו צייר. 03:33 Speaker A זוהי אלגוריה על הבחירה בין קנאה לתשוקות לבין ריסון דתי והגות. במרכז התמונה ניצב חכם זקן במרכאות. המדריך שני צעירים, הוא מכין אותם לחיים. הנער שמשמאלו מייצג את הבחירה בחיי בטלה ותענוגות שמיוצגים על ידי הדמויות בצד שמאל של הקומפוזיציה. 03:53 Speaker A לעומתו, הנהר ימין בוחר בחיי לימוד, דת ונישואים המיוצגים על ידי הצד הימני. רלינדר מזכיר מאוד ביצירה הזאת את הסקול הטטונה של יצירות הרנסנס האיטלקי רפאל. שם מתואררים גדולי הפילוסופים, המשוררים והסופרים של התקופה הקלאסית כמקור החוכמה וההשראה. 04:15 Speaker A ממנו שואבים אנשי הרנסנס. גם בציור הזה ניתן למצוא תלמידים צעירים, ארבעה במספר, שמעריצים את החכמים ושואבים מהם השראה. 04:24 Speaker A לפי הקומפוזיציה ניתן לומר שהצילום הוא מאין איבוד מודרני לציור של הרנסנס, גם בתכנים וגם בטכניקה. 04:32 Speaker A אפשר למצוא דמיון בקומפוזיציה, בריבוי הדמויות, בשפה ובקודים החזותיים, אבל יש הבדל מסוים בתוכן. אצל רפאל אין אופציה נוספת שהיא מסמנת העידן המודרני, כלומר חיי הבטלה, רק את חיי ההגות. 04:51 Speaker A זה כמובן מאפיין את התקופה המודרנית ואת השיח של התפתחות העיר במאה ה-19. גישה הפוכה לגמרי לזו שראינו קודם, כלומר, גישה הפוכה לצלמים שמתנהגים כמו ציירים, עושים רישומים, מביימים צילומים ומרכיבים את הצילום הסופי מכמה צילומים שהם צילמו בסטודיו. 05:17 Speaker A אפשר לראות אצל צלמים כמו אלפרד שטיגליץ, שראה את האומנות שבצילום בתפיסת הרגע המושלם. כלומר, הצלם האומן הוא זה שמסוגל להתבונן במציאות ולזקק מתוכה רגע אחד שמעביר את המשמעות שלו באופן מושלם. 05:41 Speaker A הצילום המפורסם מחלקת ההיגים מ-1907 נחשב לאומנות כזו. בצילום אנחנו רואים נושאים במחלקה הרביעית באוניה קייזר וילהלם השני. 05:52 Speaker A האוניה תמונה המציגה את ההבדלים החברתיים בין המחלקות. הנושאים העניים על הסיפון התחתון ואנשים מהחברה הגבוהה בסיפון העליון. 06:05 Speaker A הפרשנות שניתנה לתמונה מתמקדת בשילוב בין האומנות לתיעוד החברתי והאופן שבו שטיגליץ מציג את המעמדות השונים בתמונה הזאת כדי להדגיש ניגודים ומתחים בחברה האמריקאית באותה תקופה. 06:26 Speaker A במכתבים שלו ניסה שטיגליץ להשוות בין תהליך היצירה האומנותי של הצייר לבין זה של הצלם ולייחס לצילום את אותם ערכים המיוחסים לאומנות מודרנית. 06:38 Speaker A התבוננות במציאות מתוך ניתוח שלה כמערך צורני שמבטא את המטען הרגשי של היוצר ובעיקר להגדיר את הצילום כמטפורה נושאת מסר אישי ולא כתיעוד. הוא כותב כך: "השתוקקתי לברוח מסביבותיי ולהצטרף לאנשים האלו. ראיתי צורות מתייחסות זו לזו. ראיתי תמונה של צורות שהייתה ביסודה 07:00 Speaker A תמונה של רגשותי ביחס לחיים. נותר לי רק מחזיק לוחיות אחד ובלוחית אחת לא חשופה. 07:07 Speaker A האם הצלחתי לתפוס את אשר ראיתי? את אשר הרגשתי? לבסוף שחררתי את הצמצם. ליבים. מעולם לא שמעתי את ליבי עובד לפני כן. האם קיבלתי את התמונה שלי? ידעתי שאם אכן כן, כאן תהיה תמונה מבוססת על צורות המתייחסות זו לזו ועל הרגש האנושי העמוק ביותר. 07:27 Speaker A בהתפתחות שלי תגלית ספונטנית. הכותרת והנושא של הצילום מתכתבים עם יצירת אומנות מוכרת אחרת, נושא המחלקה השלישית מ-1856 של הצייר הריאליסט הצרפתי אונרי דומיה. למעשה מדובר בדיוק באותו נושא. בשתי היצירות מתוארים המעמדות הנמוכים של אנשים שנוסעים בכלי תחבורה ציבורית של 07:51 Speaker A התקופה בתנאים קשים של צפיפות ולכלוך. שטיגליץ ניסה לתאר את ההבדלים בין שני המעמדות באותו צילום, בעוד שדומיה עשה זאת בציורים נפרדים. ההבדל הזה קשור במהות המדיום של הצילום: תיעוד ותפיסה של הרגע. 08:07 Speaker A גם כשהצילום מנסה להיות מטפורה ולא תיעוד לעומת יצירת עולם מהדמיון בציור, גם כשהוא מנסה להיות תיעודי ולא רק מטפורי. 08:21 Speaker A רעיון אחר של הצילום כאומנות היה ההשוואה של הצילום למוזיקה, בחירה של רגע פואטי מתוך מכלול הרגעים. 08:35 Speaker A העבודות של שטיגליץ נעות גם הן על המתח הזה בין תיעוד למטפורה, כשהוא עסק בצילומי העננים, שאותה מוקינה שווה ערך, שמה מעיד על כוונותיו. 08:46 Speaker A בניסיונותיו להסביר מדוע הוא מצלם עננים, הוא השווה את הצילומים האלה דווקא למוזיקה, התחום היחיד בין האומנויות שלא מחקה את המציאות. והשוואה למוזיקה נבעה משאיפתו לנתק את הדיון הביקורתי ביחס לצילום מהתפיסות שהיו נוגות ביחס לציור. 09:04 Speaker A שטיגליץ קיים מאז 1922 שיח מתמשך מעל דפי העיתונות בנושא הגדרת הצילום כאומנות עם המוזיקאי היהודי הנודע ארנסט בלוך. 09:14 Speaker A לדבריו, רציתי סדרה של צילומים שכאשר יראה אותם ארנסט בלוך הוא יקרא מוזיקה. "מוזיקה, אלוהים, הרי זו מוזיקה! איך עשית את זה בכלל?" בסופו של הדיון כתב בלוך מעבר ליכולת הטכנית: כל תמונה של שטיגליץ ממחישה רעיון וגורמת לצופה לחשוב ומתעלה 09:34 Speaker A על הצילום הרגיל כפי שפסנתרן מתעלה בנגינתו על איכויותיו המכניות של הפסנתר. המצלמה מתה בכל האמצעים המכניים האחרים אינם אלא כלים בידיו. 09:50 Speaker A למרות הדוגמאות שראינו שבהם צלמים הוכיחו שוב ושוב שהם עושים אומנות, אין ספק כי אם מבקרי האומנות של המאה ה-19 ראו בצילום בכלל ובצילום העיתונאי בפרט אויב של האומנות. בעיקר הביקורת הופנתה כלפי כוחו של הצילום לשכנע את הצופה בראליזם שהוא 10:06 Speaker A מציג. כך לדוגמה כותבים האחים הצרפתים אדמונד ו'יל דגונקור, שניהם ציירים וסופרים, בשנת 1854: "התעשייה תהרוג את האומנות. התעשייה והאומנות הן אויבות שדבר לא יוכל לפייס ביניהם. התעשייה, כמובן במילה התעשייה הם מתכוונים לצילום, מתחילה את דרכה מן השימושי. היא מכוונת למספר הגדול ביותר של 10:31 Speaker A אנשים ואל הרווחי. היא הלחם של העם. אומנות מתחילה את דרכה מחוסר השימוש. היא מכוונת לקראת מה שימצא חן בעיני מעטים. 10:40 Speaker A לאומנות אין קשר לעם." הדעה הזאת מסתמכת כמובן על כתביו של גדול הפילוסופים של תנועת ההשכלה, עמנואל קאנט, שכתב: "היפה הוא מה שיש לו צורה של תכליתיות, עד כמה שהיא נתפסת בו ללא דימוי של תכלית." 10:57 Speaker A בעצם מגדיר קאנט את האומנות כתכלית ללא תכלית. אומנות לשם אומנות, וזה עמד בניגוד מוחלט לאיך שנתפס הצילום באותה הרוח. כותב גם גדול משוררי צרפת במאה ה-19, שארל בודלר: "תעשייה חדשה, כמה תעשייה שתרמה תרומה לא קטנה לאישור הטיפשות באומנות, שתהרוס את 11:23 Speaker A כל מה שראוי להישאר שמימי בנפש הצרפתית. הספסוף עובד האלילים, טובה אידיאל הראוי לו ומתאים לטבעו. אני מאמין רק בטבע, יש לך כך סיבות טובות. אני מאמין כי ההמונות הינה ולא יכולה להיות אלא שהיא העתוק מוחלט של הטבע. וכך תעשייה שתוכל לתת לנו תוצאה זהה 11:43 Speaker A על הטבע תהיה האומנות המוחלטת. אל הנקמות אתה אוזנו לתפילות האמון הזה. דגר היה המשיח שלו. וכעת המאמין אומר לעצמו, היות והצילום נותן לנו רובה לדיוק שנחפוץ בו. והם באמת מאמינים בכך, השוטים המטורפים. 12:01 Speaker A הרי שהצילום והאומנות הינם אותו דבר. מרגע זה וילך עצה החברה העלובה שלנו נרכיס כאדם להביט בדימוי פאות הערך שלה על פיסת מתכת. 12:16 Speaker A תוך כדי הוויכוח הער הזה הלכו והתגבשו זרמי האומנות שניסו להטמיע את השפה החזותית של הצילום מתוך הבנה שהמצלמה כאן כדי להישאר ועליהם לתת מענה עולם. יש לזכור שבתחילת דרכו היה הצילום לא מספיק איכותי. רק בשחור לבן ומגבלותיו הטכניות 12:34 Speaker A גרמו לכך שהוא לא קלט את כל מה שהופיע לפני המצלמה ולכן צי... 12:52 Speaker A בא לידי ביטוי באמצעות בחירה בתיאור המציאות היומיומית ניסיונות לתפיסת הרגע תפיסת האור דיוק בתיאור וכן שימוש בקומפוזיציות פתוחות ובנקודות מבט מרוחקות וגבוהות. ניסיונות כאלו הפינו את היוצרים הנטורליסטים והאימפרסיוניסטים שעליהם נדבר כעת. 13:12 Speaker A הצעירים הנטורליסטים הרבו לתאר את נופי הכפר ואת הטבע בהתגלמותו. שמיים, מים, עצים. ציוריהם התאפינו בצבעים זוהרים, באפקטים של אור ובתיאור מדויק של צורות ופרטים עד לדקויות הקטנות ביותר שלהם. הם הרבו לתאר את עבודת האדמה שדמות העיקר הפשוט הופכת מרכזית ובניגוד לציירים 13:34 Speaker A הראליסטים הם לא נתו לעסוק בנושאים חברתיים ופוליטיים. מאפיין ראליסטי נוסף המגיב לצילום והשפיע הפעו על הנטורליסטים היה יציאה מן הסטודיו. אמנם רוב צעירי השמן הגדולים של הנטורליסטים ציירו בסטודיו אבל את רישומי ההכנה הם הכינו בטבע מול הנוף. רוב 13:54 Speaker A הצעירים צעירו בטבע על גבי בדים קטנים בציבי שמן וציבי מים ומעטים מהם יצרו על בדים גדולים. היצירות יערו את חיי הכפר הפשוטים, עסקו בעובדות ובמראות של מקומות מוגדרים בזמן נתון ולא היו בהכרח ביטוי למצב הרוח של האומן או לדעותיו האישיות. 14:13 Speaker A מאפני הציור הנטורליסטי שהם שעבו מהצילום היו ציור נוף מתואר ישירות בחק הטבע דיוק מרבי בפרטים הנראים צבעים זוהרים ואפקטים של אור קומפוזיציות פתוחות המידות על ניסיון לתפוס את הרגע עיסוק בהוואי העיקרים תמונות נוף תיאורי שמיים ועננים תיאור הוויה כפרית כפי שהיא נראית לעין 14:37 Speaker A הציור הזה של מסוניה הוא דוגמה טובה לכך ציור נוף של רחוב בערה אנטיבס שבחוף הדרומי של צרפת שבו מתואר הרחוב מנקודת מבט של מטלב בו שמתבונן ברגע אקראי ממש כאילו תופס רגעים קטנים במציאות במרכז הרחוב צועדות על גבי שביל עפר אישה וילדה 14:56 Speaker A כנראה אם ובת שאוחזות ידיים האישה מחזיקה ביד הימנית סל מה שמאיצ'י כנראה בדרך לאיזשהם סידורים מאחור בצד ימין של הקומפוזיציה גבר שמסוכח עםמות לא מזוהה בדלת הבית מאחוריו חמור שנושא תיק במישור הקדמי יותר מצד ימין של האישה והילדה כלב 15:16 Speaker A שאוכל משהו מהרצפה צידי הקומפוזיציה מוקפים קירות בתים שסוגרים אותה ויוצרים מהן עולם סגור ושלב שבינו לבין העולם החיצוני מפרידה קשת שמשמשת כשער מסוני הידוע כצייר ראליסט ואקדמי של ציורים היסטוריים קטנים ומדויקים ששאף להראות בהם את העולם הישן ואת האנשים שחיו 15:37 Speaker A בו אנשים עובדים ישרים הוא רצה לטאד ולהנציח ציח בציורים שלו את המציאות של צרפת וגם את ההיסטוריה שלה נופים קרבות מנהיגים במקרה של יצירות כמו זאת את האנשים הפשוטים הוא עשה את זה בציורי שמן בסגנון נטורליסטי ולמרות ההכשרה האקדמית 15:55 Speaker A שלו אפשר לראות בציורים שלו השפעה של צילום השפעה הזאת ניקרת בעיקר בניסיון שלו לתאר תנועה ורגע מקרי במציאות בציור הזה אפשר לראות בתנוחות הגוף של כל הדמויות אפילו הכלב כאילו הם באמצע פעולה יותר מזה, הטשטוש היחסי של הפרטים מדגיש 16:14 Speaker A תפיסת רגע אופיינית לשפה הצילומית של התקופה. ובסוף, בציורים כמו זה שמתארים את חיי הכפר הפשוטים, בחירת הרגע והנושאים המקריים מושפעים גם הם מהתיעוד הצילומי. 16:26 Speaker A מסוני מבקש בו זמנית גם לתאד את העולם שהולך ונעלם וגם לשמר אותו כמו צילום. הוא משתמש בצבעוניות חמה באור וצל חולפים ובנקודת מבט מרוחקת כדי לתאר את הרגע החולף. אבל האופייני בחיי העיירה. מבחינתו הציור כמו הצילום הוא כלי לשימור הזיכרון 16:46 Speaker A ותיעוד המציאות. דוגמה נוספת לסוג הזה של טיעוד מציאות ניתן למצוא בעבודות של מיה. בציור הזה נראה קו החוף ליד העיירה ג'רבויל לחוף האוקיאנוס האטלנטי. החוף מתואר מנקודת מבט גבוהה בקצה הצוק. בקדמת התמונה רואים את פני השטח של מרגלות הציער בפירוט רב שכולל 17:07 Speaker A את הצמחיה הנמוכה והסלע הבולט. ככל שמח מתרחק קו החוף בצד שמאל של הציור, הפרטים הולכים ומטשטשים. הם מתוארים במגוון רחב של גוני ירוק שמסמנים את המקומות המוערים והמוצלים על פני השטח הטארשיים. ג'ן פרסוע היה צייר נטורליסטי. הוא היה ידוע 17:27 Speaker A בהתעניינות שלו בציור נוף וחיי הכפר והוא היה שייך לקבוצת ציירים שנקראה קבוצת ברביזון קבוצה של אומנים שעברו להתגורר בכפר באביזון לא רחוק מפריז ורצו לתאר את הטבע כפי שהוא נראה באמת בניגוד לסגנון האידיאלי שהוכתב באקדמיות לציור של תקופתם 17:48 Speaker A מי נתה לצייר בחק הטבע בניסיון לתפוס את הנוף המתואר באופן ישיר ודיוק מרבי ובכך ניתן לראות השפעה הישירה של הצפה הצילומית. 18:00 Speaker A כמו צלמים רבים בני תקופתו, גם הוא שאף לתאר את הטבע כמו שהוא ולהעביר את הנופים ממש כמו שהם נראו בעיניו. 18:10 Speaker A הגדלים הגדולים של הציורים שלו נחשבו בעיניו כיתרון על הצילון. כיוון שהגודל לא היה מוכתב לידי גודל לוח נתון מראש, דבר שאפשר לו לתאר את הטבע במלא דרו. אבל למרות חוסר המגבלה בגודל הוא משתמש בקומפוזיציות פתוחות כזאת שחותכת את הנוף 18:28 Speaker A ממש כמו מצלמה כמו צלם השאלה המרכזית שמטרידה אותו בציור הזה זה היכן למקם את עצמו ומה לחתוך שאלה שמנוגדת לאופן עיצוב הקומפוזיציה והעיסוק בהרכב האלמנטים הציורים של התמונה שהפיינו את הציור האקדמי המקובל רבים מהציירים הנטורליסטים התגעו בכך שהם 18:49 Speaker A יכולים להגיע לרמת פירוט מדוייקת מאוד הרבה יותר ממצלמות של התקופה. צערת כזאת היא רוזה בונר והתמונה הזאת חריש בן עבר היא אחת היצירות המפורסמות ביותר שלה. היא מתרת חריש בשדה בעיירה נור שהיא היום עיירה במרכז צרפת. 19:10 Speaker A בסצנה רואים את החריש הראשון שנעשה בעונת הסתו. הפרים הם הדמויות המרכזיות, החקלאים דמויות משניות. הציור מעלל עבודה חקלאית וגם את החיים הכפריים הפשוטים בניגוד לתאוס ואיור של התקופה. 19:24 Speaker A למרות הקומפוזיציה הסגורה והדיוק בפרטים נוצרת תחושה של תנועה בגלל הקומפוזיציה האלכסונית והכיוון שאליו פונות כל הדמויות המתוארות. הצבעים האור והצל תפיסת החלל והמרקמים של התמונה כולם מדויקים ביותר מה שנותן תחושה של קרבה גדולה למציאות. בדומה לצעירים נטורליסטים רבים בונה עושה שימוש 19:48 Speaker A בקודים של צילום תפיסת רגע במציאות התבוננות ותיעוד של סצנות יומיומיות לכאורה חסרות חשיבות תיאור של חיי אנשים הפשוטים והתבוננות מנקודת מבט מרוחקת וכוללנית אלכסונית שמרמזת על מקריות עם זאת באיכות ובצבעוניות של התמונה היוצרת ממחישה את היתרון של הציור על פני 20:12 Speaker A הצילום של אותה תקופה הקבוצה האמפרסיוניסטית היא הקבוצה השנייה שהושפעה משפת הצילום ואולי הידועה מכל התנועות של המאה ה-19 שניסתה לקחת את השפה של הצילום ולהפוך אותה לשפה אומנותית של ממש. היא החלה מתגבשת בפריז בין השנים 1859-1864. 20:37 Speaker A עם כי נוסדה רשמית ב-1874 לאחר שיצירות החברים ניטחו שוב ושוב על ידי ועדת הסלון הרשמי של אותה שנה בתגובה ארגנו חברי הקבוצת תערוכה משלהם בסטודיו של צלם בשם פליקס נדר אין זה מקרה שהתערוכה של האימפרסיוניסטים הראשונה נעשתה דווקא בסטודיו לצילום 20:59 Speaker A הקבוצה של הציירים הזו ניעלה יחסים דואקיים עם המדיום החדש שפרץ למציאות הפריזאית הם אמנם ראו בצילום מקור השראה לפיתוח שפה החזותית שלהם. אך עם זאת הם ראו בו מתחר קשה שיש להתגבר עליו באמצעות אבלת היתרונות של הציור. 21:17 Speaker A נעבור כעת על המאפינים של הציור האימפרסיוניסטי שמושפעים מהצילום. קודם כל ציור במרחב הפתוח פלנר. הם יצאו מהסטודיו, ניסו לצייר מתוך התבוננות ישירה ובלתי מתווכת במראות המציאות, ממש כמו צלמים. 21:32 Speaker A ציור בעין תמימה. ציור בלי ידיעה על האובייקט כמו ילד תמים שרואה את הכל בפעם הראשונה ציור מהיר כפי שהצילום הוא מהיר הם ניסו לצייר באופן ספונטני ללא סקיצות במהירות רבה השימוש בצבע בהשפעת ניוטון הוא אחד מהמאפינים המרכזיים של הזרם הזה הרי 21:57 Speaker A המצלמה פועלת למעשה על ידי האור והאור משנה את הצבעוניות. הציור רואה בצבע את היתרון הגדול שלו. ולכן ניסו האימפרסיוניסטים ליצור תיאוריה צבעונית או להשתמש בתיאוריה של צבע באופן מדעי כדי להיות מדויקים יותר מהמצלמה. 22:26 Speaker A לכן בהשפעת התיאוריות של ניוטון הם נמנעו משימוש בשחור ולבן אלו צבעים שאינם קיימים באופן מוחלט באור וצירו אך ורק בצבעים תיאוריים. 22:39 Speaker A תאוריה נוספת שהשפיעה עליהם הייתה תיאורית הצבעים המשלימים של שברל. הם ניסו להגיע לתיאור מדעי באמצעות שימוש בצבעים משלימים כקטמים נפרדים שאמורים להתמזג בעין של הצופה. בעצם הם ציירו מהר בכתמים וכשאתה מתרחק מהתמונה הקטמים מתמזגים לכדי צבע חדש בעין שלך. 23:03 Speaker A הם השתמשו גם בפרספקטיבה אווירית מתוך התנגדות לפרספקטיבה המתמטית הכווית והמתוכננת שהייתה מזוהה עם הציור הקלאסי. 23:11 Speaker A פרספקטיבה האווירית היא בעצם תחושת העומק של הציור שנוצרת כתוצאה מטשטוש ולא כתוצאה ממניפולציה מתמטית כמו שעשו בציורי הרנסנס. הם השתמשו בקומפוזיציות פתוחות, כלומר ציורים חתוכים שבהם הדמויות נחתכות כמו בציור של מרי קסט שלפנינו שמעידות על חיתוך שמעיד על ניסיון להקפיא רגע 23:37 Speaker A במציאות ממש כמו מצלמה כאילו תפסנו במקרה את הדמות באמצע תנועה גם זווית ההסתכלות של הצייר על האירוע הייתה כזאת של צלם הצרים האמפרסיוניסטים משתמשים בנקודות מבט גבוהות, אלכסוניות ולא שגרתיות, לא כאילו הם נמצאים במקרה שם ורואים את האירוע ולא 24:00 Speaker A יושבים מול האובייקט שהם מציירים. הנושאים האופייניים להם היו הטבע, העיר, הרגלי הבילוי של המעמד הבורגני, ציורים שמתארים בעיקר את ארג'נטיל צפונית לפריז, נהר אסיין, הים בצפון צרפת לכיוון בריטניה, פריז, זה הנושא העיקרי, בתי הקפה, מעראות עירוניים, בעיקר מרוצי סוסים, קרקסים, 24:24 Speaker A תתראות, כברים וכדומה. זוהי אחת היצירות הידועות ביותר של מונה. היא גם הראשונה שקיבלה את השם אימפרסיה, התרשמות. היא ממחישה באופן מדויק את עקרונות השפה הצילומית של הזרם כולו. 24:39 Speaker A ביצירה מתואר נמל בשעת זריחה, הנוף כולו הופך למשטח צבע מופשט, המערב בין השמיים האדומים ובין השתקפותם במים. גם הסירות הנאות על מי הנמל הופכות לקטמי צבע כהב וחסר פרטים כיוון שהאור שמגיע מאחורינו הופך אותם לצללים. קומפוזיציה היא אטמוספרית, כלומר הולכת ומטשטשת ככל 25:00 Speaker A שאנחנו מתרחקים אל האופק וכתוצאה מכך כל האופק נראה מטושטש לחלוטין ואת תחושת החדות של האזור הקרוב ניתן לנחש רק על ידי המכות החדות של המכחול במים והריכוז היחסי של הצבע בסירה הקרובה. 25:15 Speaker A הקומפוזיציה פתוחה לחלוטין, מתמשכת לכל הכיוונים מכל עברי הבד. לכאורה יש בעיה לזהות נושא אחד ולא ברור האם הוא הסירה, הנמל, אולי הזריכה בכלל. 25:27 Speaker A חד משמעית הנושא הוא הרושם שעשה הרגע הזה על האומן ללא התמקדות בחלק מהנראה או בפרטים. היצירה הזאת הוצגה בתערוכה האמפרסיוניסטית הראשונה ב-1874 וגרמה למבקרים ללגלג על קבוצת הציירים הצעירים ולחנות אותם בדרך גנאי אימפרסיוניסטים. בכינוי הזה התכוונו המבקרים כי העבודה לא מעמיקה או ידנית אלא 25:50 Speaker A מרפרפת על הנושא ללא התעמקות בו. היצירה הייתה למעשה מתווה הכנה. סקיצה שהכין מונה בנמל בפריז, אבל שהוא סיים אותה והתבונן, הוא ראה בה את הביטוי הנכון ביותר מכל מה שניסה לעשות בסטודיו לאחר מכן. הביטוי הנכון ביותר לרגע שהוא חווה בהנמל. ביצירה 26:13 Speaker A הזאת הוא ניסח את העקרונות המרכזיים של הסגנון האימפרסיוניסטי שהפך לאחד המשפיעים והמרכזיים ביותר בסוף המאה ה-19. זאת למעשה הייתה התגובה המרכזית והמיידית של ציירים. להמצאת המצלמה. הציירים האימפרסיוניסטים ימצאו קודים של צילום לתוך הציור וניסו להציג בתמונות את האור 26:33 Speaker A החולף, את הרגע ואת הצבעים באופן שעולה על הצילומים של תקופתם. בדומה לצילומים רבים מהתקופה, היצירה הזאת מציגה נקודת מבט מרוחקת, אלכסונית גבוהה, תופסת רגע ממשי ואקראי במציאות. יתרונו של הציור על הצילום מודגש בצבעוניות המגוונת והאטמוספית של היצירה. וכן בתחושת העומק 26:54 Speaker A שנוצרת כתוצאה מהשליטה של הצייר בעוצמה ובדיוק של משיחות המכחון. היכולת שלו לתאר את גוני האור והצלע העדינים ביותר היא זאת שמעניקה לו את היתרון המשמעותי ביותר על הצילום השחור לבן של התקופה. 27:10 Speaker A דווקא הניסיון הזה של האימפרסיוניסטים לתאר במהירות רגע אקראי בממשות כאילו היו מצלמה עורר עליהם את זה מבקרי האומנות של התקופה. כך למשל כתב עליהם אחד המבקרים. 27:23 Speaker A אלו אומנים כביכול. הם קוראים לעצמם מהפכנים, אימפרסיוניסטים. הם לוקחים חתיכת בד, צבע ומכחול, מניחים פה ושם באקראי כמה כתמים של צבע, חותמים על הדבר הזה בשמם. 27:36 Speaker A השליה זו, למה היא דומה? להשלית דיירי בית משוגעים שמרימים אבנים בצידי הרחוב ומדמים בנפשם כי מצאו יהלומים. 27:47 Speaker A האור המשתנה כאמצעי ביטוי שמשפיע על הציור והמראה הוא הנושא האמפרסיוניסטי החשוב ביותר. סדרת קטדרת רואן של מונה ממחישה את ההשפעה של האור באופן מדויק. 28:00 Speaker A מונה צייר את הקתדרלה בשעות שונות של היום ועונות שנה מגוונות. בגלל הפיסול על הקירות, השינויים בצבעוניות ובמראה הם דרמטיים. 28:08 Speaker A אפילו שמתואר אותו המקום לעתים קרובות אפילו אותה נקודת מבט. בואו נראה סרטון קצר שמחיש את השינויים בסדרה הזאת. 28:28 Speaker A เฮ ואכן האור הוא נושא מרכזי אצל האימפרסיוניסטים אבל היו נושאים נוספים האימפרסיוניסטים ראו את עצמם כמתעדי החיים בעיר פריז העיר השוקקת של המאה ה-19 בצרפת הנבר נוער למשל רבו לתאר את חיי הבורגנות הפריזאית ממש כמו צלמים שמשוטטים בעיר 29:55 Speaker A ותופסים רגעים קטנים של בילוי או עניין בכל הציורים שלהם הם מנסים להיות אובייקטיבים, להראות מציאות, לא להביע דעה, ממש כמו שתפסו את תפקידו של הצילום. 30:06 Speaker A הציורים שלהם צבעוניים, רוטטים וחיים הרבה יותר מהצילומים של התקופה. ראינו שהציירים הנטורליסטים והאימפרסיוניסטים מנסים להיות יותר מצלמה ממצלמה. עכשיו נפנה ליוצרים מסוג אחר, כאלו שמנסים להמציא שפה שהמצלמה לא תוכל ליצור. 30:27 Speaker A בדברים האלו אני מכוון לשני סוגים של יוצרים. הסוג הראשון הם יוצרים דקורטיביים כמו אוגוסטב קליימט או אלפונסמו ואחרים. 30:36 Speaker A אלו השתמשו בקווים מפוטלים, איתורים וארבסקות על מנת להביע תנועה ורגש. הסוג השני הוא יוצרים פוסט אימפרסיוניסטים כמו פול גוגן, טולוז לוטרק, וינסנט פנגו והיוצרים הסימבוליסטים שפונים אל מסורות עבר או אל עולם פנימי כמקורות השראה. כל היוצרים האלו מטיפים לחזרה אל עבודה ידנית 30:56 Speaker A אישית פשוטה שמבטאת את רוח האדם. השפה החזותית של הסגנונות שהתפתחו מהגישה הזאת מאמצת עיתוריות שמקורה בטבע. אבל התרחקות מתיאור מציאותי באמצעות צבעוניות הזה קווים מפוטלים רישומיות רבה וחיוצא באלה. 31:13 Speaker A מבחינת היוצרים האלו תפקידו העיקרי של הציור הוא תיאור רגש תיאור עולם פנימי. הדיון המרכזי שמוביל אותם בניגוד לדיון האימפרסיוניסטי על האור הוא דיון על הרגש. 31:26 Speaker A איזו צורה יש לו לרגש. בואו נראה כמה דוגמאות. נתחיל עם היוצרים שפונים אל הסגנון הדקורטיבי. 31:37 Speaker A הם מתרחקים משפת הצילום בעזרת פנייה אל מסורות עתיקות לא מערביות כמו אומנות האיסלאם אומנות המזרח הרחוק. הם משתמשים בקו מפוטל בסגנון ארבסקה שמושפע מאומנות מוסלמית. הם מושפעים מאומנות יפנית בנקודות מבט אלכסוניות מרוחקות בהשטחת החלל ובצבעוניות לוקלית. הם משתמשים 31:59 Speaker A בקישוטיות ועומס בפרטים, מוטיבים צמחיים ואורגנים, קבים מטער שחורים, דמויות אידיאליסטיות ומסוגננות והרבה מאוד צורות גאומטריות. 32:12 Speaker A היצירה בלונדין ועצב של ורג'יניה פרנס סטארט היא דוגמה כזאת. מדובר באיור מתוך הגדה הצרפתית עתיקה שראתה אור בספר אגדות שכתבה רוזנצופי דסגיר בשנת 1920. האגדה מספרת על גיבורה נסיכה בשם בלונדין שעולה על גבו של צו למסע בין שישה חודשים כדי 32:31 Speaker A לחפש את יקיריה. האיור מלווה במילים בלונדין ועצב היו בדרכם כבר שלושה חודשים. היצירה שלפנינו מרחיקה כמעט את כל המרכיבים החזותיים מן המציאות. 32:45 Speaker A היא רותמת אותם לטובת תיאור שמתמקד במצב הנפשי של הדמות. מטרת היור היא להעביר את התחושות הקשות של הדמות מכך שהיא ועצו נודדים חודשים רבים ולא מצליחים לסיים את המסע. ומצד שני את העוצמה הנפשית שלה. ככה למשל הניגוד בין האיתורים העדינים לבין 33:04 Speaker A הצורות הכבדות שמביעות עוצמה. שוב ניגוד בין פחד לבין ביטחון. ניגודים בצבעוניות בין חום לכחול, בין צבעים חמים לצבעים קרים שעושים שימוש בקודים חזותיים של צבע שעוסקים בתקווה ויעוש. וכך גם הסגירות והשטחה של החלל במישור התחתון מול השמיים והכוכבים שמציצים מלמעלה. 33:28 Speaker A הצייר והמעצב אלפונס מוחה היה מהאומנים המרכזיים של זרם הארנובו. זרם שבראשיתו אפילו קונה סגנון מוחה. הזרם הזה פרץ עד מהרה את גבולות האומנות וקיבל ביטוי בתחומים נוספים בתרבות החזותית כמו בעיצוב ואדריכלות. זה הסגנון האומנותי הראשון שבו השפה החזותית הותאמה לעולם המודרני במקום 33:50 Speaker A להתבסס על צורות מהטבע וסגנונות היסטוריים. זו יצירה אופיינית לסגנון הזה ואופיינית מאוד למוחה. נוכחת בו דמות נשיתורת פרחים. 34:03 Speaker A וצמחיה. היא לובשת בגדים צבעוניים בסגנון נאוקלאסי ופרחים שזורים בשערה, פרגים גדולים וגם גיבולי חיטה. הם חוזרים גם בדגם שמעתר את הבגד, הפעם בצירוף מגל. האלמנטים הדקורטיביים האלו קשורים לנושא של הקרזה היא קרזת פרסום. 34:24 Speaker A עוגיות שעשויות קמחיטה והפרגים האדומים כמו הדמות הנשית מסמלים אלומים, פיטוי ובריאות. סביב תמותה של האישה יש מסגרת מאותרת בארבסקות מסולסלות שנראות כמו מעקי עץ ומאחוריה נוף עם צמחיה ירוקה נוף דמיוני בתחתית הקרזה מצוירת השנה 1897 בספרות מותאות סביבה פרוסים כמניפה ימי 34:45 Speaker A השנה מחולקים לחודשים סגנונה של ההקרזה הזאת היה חלק מהגישה הדקורטיבית שמפנה עורף לשפה החזאת החדשה של הצילום התחייה של שפת הצילום הייתה חלק ממגמה כוללת יותר כאמור שהפיינה סוגים שונים של יוצרים במגמה הזאת באופן כללי אפשר לומר שהפנייה 35:05 Speaker A לטבע ביטעה תגובה להשפעה שלילית של אורח החיים המודרני שהצילום מייצג אותו לפי כך בולט כאן שימוש רב במוטיבים מעולם הצומח כישוטיות צורנית וכביות זורמת אורגנית ומתפטלת שמעבים את הבסיס האסתטטי של הסגנון זאת בניגוד לטיאוס ולקדמה שהפיינו את המחצית השנייה של המאה ה-19 19 35:29 Speaker A גישה דומה אפשר למצוא גם אצל המאייר והאומן היהודי אפרי משה ליליאן היצירה הזאת נוצרה כאור לשיר של משורר בשם היידי מוריס רוזנפלד ובהמשך נחלה בספר השירים המעויר שירת הגטו שרה אור בברלין בשנת 1902 היום מתפרס על שני עמודים מציג משמאל 35:51 Speaker A יהודי זקן נטוף בבגד כההה ומוקף בסווח קוצים ומושיט את ידיו אל עבר נוף של ארץ ישראל נוף אידיאלי מימין נראים צמחיה פה חד וברושים ישובים לבנים וירושלים מוארת בקרני השמש הניגוד בין היהודי היושב בגולה לבין לבין ירושלים יוצר אלגוריה בין הגלות 36:14 Speaker A שמזוה עם סבל כיפאון חסימה לבין ציון המוצגת כמרחב של אביו התחדשות וגאולה לאומית הסגנון שליאן מבוסס על היוגנסטיל שזאת הגרסה הגרמנית של סגנון נהר נובו שראינו קודם הוא מתרחק מחיקוי נאמן של המציאות באמצעות משטחים שטוחים קווי מטער מודגשים ניגוד חריף בין שחור ללבן ודגמים 36:37 Speaker A צמחיים מתפטלים כמקצב דקורטיבי הקוצים הקרני השמש הענפים וכווי הנוף אינם מתאוררים באופן השלייתי אלא מאורגנים כמערך של שמלים הדקורטיביות היא לא תוספת קישוטית בלבד היא הופכת את המראה הטבעי למערכת חזותית רעיונית שבא לכל כל צורה משרטת את הניגוד בין הגלות לבין התקומה 37:01 Speaker A בארץ ישראל או בין החורף של הגלות לבין האביב. נעבור עכשיו אלומנים שנוקטים גישה שונה מאלו הדקורטיבים שראינו עכשיו. אני מדבר על היוצרים הפוסט אימפרסיוניסטים כלומר אלו שהושפעו מהאימפרסיוניזם אבל פיתחו את הרעיונות שלו לדרכים חדשות. במקום לנסות ולחכות את השפה של המצלמה כמו 37:23 Speaker A האימפרסיוניסטים, הם הבינו שהצילום מחכה את המציאות או מייצג אותה הרבה יותר טוב מציור ואין סיכוי באמת להתחרות איתו בזה. 37:32 Speaker A לכן הציור לפנות לתיאורים של עולם פנימי דמיוני ונפשי כזה שלמצלמה אין אליו גישה ישירה. 37:39 Speaker A נתחיל עם יוצרים כמו ונגוך וגוגן. גוגן פיתח את הרעיון לכדי שיטה שאותה הו כינה סינתטיזם, כלומר סינתזה בין העולם הנראה לעולם הדמיון. הציור הזה, החזון לאחר הדרשה, הוא דוגמה ליצירה כזאת, אחת המוקדמות שהוא צייר בסגנון הזה. הוא צייר 37:58 Speaker A את היצירה הזאת בעיירה בשם בריטני בצרפת ביום א' מיד לאחר הדרשה בכנסייה, דרשת הכומר. הנשים והכומר נראים יוצאים מהכנסייה את זה כנראה גוגן רע באמת אבל את יעקב הנלחם במלאך שנמצא בצד ימין על אדמה בצבע אדום הוא כמובן לא ראה הרעיון ביצירה הזאת 38:26 Speaker A היה להציג את מה שהנשים רואות בעיני רוחן כנראה בעקבות הדרשה שהם שמעו ממש לפני זמן קצר שימו לב שבין שתי הסצנות הממשית בצד שמאל והדמיונית בצד ימין מפריד גזע עץ שמזכיר מאוד אגב את פסים יפנים סגנון שהשפיע מאוד 38:45 Speaker A על גוגן וגם על ונגוך התבוננות בציור הזה מאפשרת לזקק את מאפיני הסגנון של האומנים הפוסט אימיפרסיוניסטים לפחות בשלב המוקדם שלו שמתמקדים בתיאור של מציאות פנימית הם משתמשים בצבעוניות סוגסטיבית כלומר צבעוניות סמלית שאינה מתבססת על המציאות הנראית כמו למשל 39:09 Speaker A האדמה האדומה הם מאוטים את הצורות הם מדגישים את התנועה של ה מכחול את כתב היד של האומן א קו מטער שחורים שמבהירים שמדובר בציור דוממדי ולא בתיור מציאותי זה קשור גם להשטחת החלל כאילו האדמה עולה כלפי מעלה אנחנו רואים מודעים לכך שמדובר 39:32 Speaker A בציור דוממדי וגם הצבעוניות הלוקלית כלומר הקטמים ללא גוונים תוך תוך שימוש בצבעים טהורים מדגישה את עובדת היות היצירה הזאת ציור ולא חיקוי של המציאות. 39:46 Speaker A הם משתמשים בצורות דמיוניות כמו מלאך וגם מתבססים על סמליות, על אגדות וסיפורים עתיקים. אחת הדוגמאות הידועות ביותר לסגנון הזה הוא בית קפה ללי מבפנים של ונגוך משנת 1888. 40:03 Speaker A הציור הזה מתאי את פנים בית הקפה ברחוב למרת ונחשב לאחת מיצירות המופת שלו. בנגוח וגוגן נהגו לצייר יחד בתקופה הזאת. הם גם גרו יחד ופעמים רבות צירו ממש את אותם נושאים. 40:17 Speaker A ביצירה הזאת נראה פנים בית הקפה. במרכז ניצב שולחן ביליארד ירוק מוקף קו מטער שחור והווה שנראה מאוט ולידו ניצבת דמות גברית קטנה בצרוב חיוור בוהר אל עבר הצופה ללא הבאה. זהו האומן עצמו ידיו בכיסו והוא משדר חוסר נוחות ואיש הייכות למקום 40:39 Speaker A שער המקום נראה ריק למדאי חמש דמויות ממוקמות בשולי הקומפוזיציה מותירות את בית הקפה שומם הדמויות כמעט לא מתקשרות ביניהם הן ריכונות על גבי שולחנות שתייה ירוקים מוארים באור צרוב ומעיקי כשמגיע מהמנורות העגולות הקירות אדומים התקרה ירוקה צבעים מנוגדים 41:00 Speaker A בחוזקה לגוון הרצפה הצו הצבעוניות הזאת מעוררת מצב רוח דרמטי ועלים. היצירה הזאת מדגימה את האופן שבו התרחק והנגוח מן המציאות לטובת תיאור סובייקטיבי נפשי. 41:12 Speaker A בצבעוניות, במשיכות המכחול, ביבוטי הקומפוזיציה והקצרות. היצירה משקפת את מצבו הנפשי הראוע של האומן ותחושותיו כלפי בית הקפה ולא את איך שהמקום נראה באמת. 41:23 Speaker A כדי לצייר את היצירה הזאת, ישן ונגוך במשך ארבעה ימים במהלך היום ושחה בלילות בבית הקפה. 41:30 Speaker A כוונתו המוצהרת הייתה להציג את העליבות והבדידות של המין האנושי כמו שהוא בעצמו כתב בציורי בית קפה ללי רציתי להביע את הרעיון שבית הקפה הוא מקום שבו האדם יכול להרס להשתגע או להפוך לפושע באמצעות הניגוד של ורוד הדין אדום עז ואדום כאהב 41:49 Speaker A של הירוק המתון בנוסח לויה 15 וורונזה לעומת גוני צהוב ירוק וכחול ירוק האז כאשר כל אלה שרואים באווירת שאול כש של שטן ומצהוב גופריטי חיוור. ניסיתי להמחיש את הכוח מבשר הרע תמון במקום מאנצב אם משווים את הציור הזה של ונגוך עם ציור 42:11 Speaker A של גוגן מאותו בית הקפה ממש אפשר לראות איך מצב הרוח הסובייקטיבי השונה של כל אחד מהיוצרים יצר יצירה אחרת לגמרי. יצירה של גוגן מציגה אווירה נעימה חברותית בעוד היצירה של ונגוך מציגה אווירת נחיים ובדידות ממש מאותו מקום. 42:31 Speaker A בעוד שוונגוך וגוגן פנוי אל שילוב מורכב של העולם האמיתי עם מציאות נפשית פנימית היו יוצרים שכדי להתרחק מהתפקיד של האומנות כמתארת את המציאות פנו אל עולם הדמיון ממש למשל היוצרים הסימבוליסטית דוגמת אודיליון ודום ואגוסטב מור שבסוף המאה ה-19 פנו 42:49 Speaker A לתיאורי פנטזיה ויצורים היברידים כביטוי לפחדים ומצבים נפשיים מורכבים אגב חשוב לציין שהסגנון הסימבוליסטי שואב השראה גם מיוצרים מוקדמים יותר כמו למשל גויה בתחרי הקפריזות שלו שנעשו 100 שנים מוקדם יותר ואותו סגנון גם השפיע על הציירים הסוריאליסטים של שנות ה-30 במאה 43:12 Speaker A ה-20 בהקשר שלנו אנחנו מסתכלים עליו גם כתגובה לראליזם של הצילום כאשר הצעירים מחפשים אחר מקורות השראה שאינה מן העולם הנראה הם מחפשים אותם בדמיון בפחדים ובפנטזיה עולמות שנתפסו כלא נגישים לעין האנושית ווודאי לא למצלמה. 43:33 Speaker A עם הציירים הסימבוליסטיים אנחנו מסיימים את היחידה הראשונה בקורס. עסקנו בצילום ובהשפעה שלו על השפה החזית ועל השיח של האומנות. השאלה המרכזית שהצילום מעלה היא נושא האמינות והתעוד ומבחינת שפה הנושא של האור. נושאים שהיו על סדר היום התרבותי של בני התקופה. ראינו 43:55 Speaker A שהצילום עורר ויכוחים רבים מאוד בקרב האומנים ויצר סגנונות ציור חדשים. את אותה התופעה אנחנו נפגוש בכל פעם שטכנולוגיה חזותית חדשה מתפתחת. יוצרים שמנסים מצד אחד לחכות ולהטמיע את השפה החזית החדשה ומצד שני כאלו שמנסים לפלס דרכים חדשות שהכלי הטכנולוגי החדש לא יאכל להם. אכן 44:18 Speaker A מהשיעור רבה. נעסוק בהתפתחות של הקולנוע והטלוויזיה הוא בעצם של התמונה הנעה. כשבמרכז יעלו שאלות של אידיאולוגיה, תקשורת המונים, השפעה על הציבור ומבחינת שפה חזתית שאלות של זמן וחלל. Topics: צילום אומנות וויכוח על צילום אלפרד שטיגליץ אונרי דומיה ציור רנסנס מאה ה-19 מטפורה באומנות תיעוד מול יצירה Study this video - [Flashcards from this video](https://sozai.app/tools/ai-flashcard-generator/?from=transcript&id=81190) - [Quiz on this video](https://sozai.app/tools/quiz-generator/?from=transcript&id=81190) Free, made by AI from this transcript. No signup. --- This is the markdown twin of https://sozai.app/transcript/unit-1-lecture-2-art-photography-changes/ — the same content, without the markup. Published by SozAI (https://sozai.app). Reuse and quotation are allowed with attribution and a link back. Machine-readable index: https://sozai.app/llms.txt · data API: https://sozai.app/api/