**מבט - 30 שנה לאסון הבונים | כאן 11 לשעבר רשות השידור — Transcript & Summary | SozAI**
Source: https://sozai.app/transcript/30-years-bonim-disaster-retrospective/

30 שנה לאסון הבונים: התנגשות רכבת שהרגה 22 תלמידים וקטעה כיתה שלמה, עם זיכרונות, סיפורים והשפעות לאורך השנים.

## Key Takeaways

- אסון הבונים הוא אסון הרכבת הגדול ביותר בישראל שהשפיע על דור שלם.
- הטראומה והכאב של המשפחות והניצולים נמשכים גם אחרי 30 שנה.
- הזיכרון וההנצחה חשובים לשימור ההיסטוריה האישית והלאומית.
- ההתמודדות עם האסון כוללת גם הדחקה וניסיון להמשיך בחיים.
- הסיפור מוצג גם דרך ספרות לנוער כדי לשמר את הזכרון לדורות הבאים.

## What the video covers

- 30 שנה עברו מאז אסון הבונים, בו נהרגו 22 בני אדם, רובם ילדים, בהתנגשות רכבת.
- טיול בני המצווה של בית הספר ברנר בפתח תקווה נקטע באסון שגרם ל-22 הרוגים ו-16 פצועים.
- התאונה השפיעה עמוקות על התלמידים, ההורים והקהילה, עם זיכרונות טראומטיים ותמונות מזעזעות.
- האסון נצרף לתודעה הלאומית והיו עליו כתבות רבות לאורך השנים.
- המשפחות והניצולים מתמודדים עם כאב, זיכרון ושברון לב שנמשך עד היום.
- הסיפור מתואר גם דרך ספר עלילתי לנוער שמנסה להחיות את זכרם של התלמידים שנפלו.
- הזיכרונות האישיים של הניצולים וההורים מתארים את ההלם, ההתמודדות וההמשכיות בחיים.
- האסון נחשב לאסון הרכבת הגדול ביותר בישראל והשפעתו ניכרת עד היום.
- הסרט מתאר גם את הקושי להמשיך הלאה ואת הצורך להחזיק מעמד למרות האובדן.
- הזיכרון והכאב ממשיכים ללוות את הקהילה, עם דגש על חשיבות הזיכרון וההנצחה.

## Chapters

1. 00:00 הקדמה לאסון הבונים
2. 00:29 פרטי האסון והנפגעים
3. 00:50 זיכרונות ותמונות מזעזעות
4. 01:28 הכרות עם הנפגעים והתגובות
5. 01:50 רגעי האסון וההתרחשויות
6. 02:31 התגובות והחיפוש אחרי מידע
7. 03:13 ההתמודדות עם האסון והאבל
8. 03:59 השפעות האסון על החיים והקהילה
9. 04:36 ספר עלילתי לזכר התלמידים
10. 05:12 המשכיות החיים והזיכרון

Answers

## Questions about this video

מה קרה באסון הבונים?

אסון הבונים התרחש ב-11 ביוני 1985, כאשר אוטובוס של תלמידי כיתה ז' נתקע במפגש רכבות והתנגשה בו רכבת, מה שגרם למותם של 22 בני אדם, רובם ילדים.

כמה נפגעים היו באסון?

באסון נהרגו 22 בני אדם ו-16 נפצעו, כאשר בין הפצועים היו שלושה במצב קשה, תשעה במצב בינוני ושניים במצב קל.

כיצד האסון השפיע על הקהילה והניצולים?

האסון הותיר טראומה עמוקה, עם זיכרונות קשים, כאב לב ושברון לב שנמשכים עד היום. הקהילה והניצולים מתמודדים עם ההשלכות הנפשיות והחברתיות של האירוע.

## Full Transcript — Download SRT & Markdown

00:00

Speaker A

30 שנה עברו מאז הסן הבונים. 22 בני אדם, מרביתם ילדים, נהרגו אז בהתנגשות הרכבת שמחקה כיתה שלמה. יפת מיאל חזרה עם הילדים מאז לרגעי האסון.

00:13

Speaker A

[מחיאות כפיים] מבחינתי כיתה ז' 12 או השנה הזאת של כיתה ז' זה רק התאונה. כאילו לא למדנו כלום כל השנה. הייתה תאונה בסוף.

00:29

Speaker A

22 הרוגים ו-16 פצועים. כך נקטע טיול בני המצווה של בית הספר ברנר בפתח תקווה. הנה הפצועים: שלושה פצועים קשה, תשעה פצועים בינוני, שניים פצועים קל.

00:42

Speaker A

חצי נהרגו, חצי נפצאו ונמחקה כיתה. זאת תמונה מזעזעת שאף אחד לא יכול לשכוח אותה.

00:50

Speaker A

שקיות. מה הילדה בתר עושה? שואלת עצמה מי זה אח שלה? זה או לא? זה לא. הוא היה גבוה אז אולי זה זה. זה נראה לי מזה. זה פשוט לזעזע. טוב, זה החיון הפרטי שלי. שברי זיכרון וכתאי ארכיון נדירים מחדדים

01:08

Speaker A

את מה שדהה עם השנים. האסון הפרטי שלהם נצרף בתודעה של מדינה שלמה ומתויק באדיקות. כתבות היו בלי סוף על התאונה הזאת. זה התאונה הכי גדולה בעצם שקרתה בארץ הזאת. אני לא יכולה לשכוח את זה, שהסתכלתי על רשימת הפצועים, עברתי עליה בעיניים. את רוב

01:28

Speaker A

הילדים גם הכרתי בכיתה שלו. וראיתי שהוא לא שם ונורא שמחתי. לפחות הוא לא פצוע.

01:36

Speaker A

11 ביוני 1985, תלמידי כיתה ז' יוצאים לטיול השנתי. בדרך לחוף הבונים מלאי התרגשות. האוטובוס של כיתה ז' חוצה את מפגש הרכבות ונתקע מסיבה שלא התבררה עד היום.

01:50

Speaker A

אנחנו נסענו אוטובוס אחרי. ראינו את האוטובוס על הסי. אני ראיתי ואז ראית את הצפירה. אני רק זוכרת את הקטע של הצפירה של הרכבת שהיא צופרת ככה ואנחנו צועקים נו שתעבור, שתעבור. אני זוכרת את זה כאילו זה היה היום.

02:10

Speaker A

שקט, כולם כאילו שקט, דומיה. ואז הסתכלנו וראינו את האוטובוס בעצם הפוך. אני זוכרת שהיה לי בלאקאוט שלא זכרתי מי נמצא בכיתה ז'. ואז כאילו שחזרנו כבר מהצומת וכאילו כל הכל, כל השקיות השחורות. זה הזיכרון שאני חי זוכר, שמלווה אותי עד היום. אני זוכרת את

02:31

Speaker A

עצמי יושבת באוטובוס וצוחקת בלי סוף, צחוק היסטרי לחלוטין. אני זוכרת את האוטובוסים שחוזרים. חברה, זה ש אני זוכרת שאני מחפשת חברים שאני אולי מכירה שיכולים להגיד לי מה היה. כל ההורים חיפשו, ספרו, ספרו מה היה שם, וישר חניסו אותנו לעולם ספורטור. רצו לקבל

02:51

Speaker A

מידע מי באות אוטובוס, תגידו לנו מי היה באוטובוס. הרשימות לא היו מעותקנות. ההורים ישבו והמתינו מכל פרנק, פרנק, מכל פרנק, מכל בבית החולים. אני זוכרת את הקטע של שמנסים להעיר אותי ככה, ילדה, ילדה, את שומעת אותי? איך קוראים לך?

03:13

Speaker A

אנשים שמתפרקים. הורים שגם יבדו את זה. התמוטטויות, התעלפויות, צרחות. אני לא יודעת להגיד אם בתור ילדה בת 13 הבנתי את כל המשמעויות של לקבור קבר אחים כל כך הרבה חברים. אני לא יודעת אם זה משהו שאתה מבין, זה משהו שאתה מצליח להבין שלמה

03:41

Speaker A

וחיים עלינו ועל כל ישראל. ממה אמן מבית הקברות. אני מאוד מפחדת. יש לי קטע בבית הקברות. אני מחליפה את אחד הקברים תמיד עם השם שלי. זה קורה בעיקר אחרי שאני עוברת את הקבר של א' פלנציאנו פלורין. כי ברשימת

03:59

Speaker A

השמות אחרי פלנציאנו בא פרנק מיכל. כשאני רואה היום ילדים בגיל הזה, כשאני רואה את הילדים שלי בגיל הזה, כל פעם כשהם עברו את הגיל, שאני מסתכלת על הכיתה, זה פתאום מראה לי כאילו נקודת מצב של הנה זו הייתה הכיתה, על זה הם דיברו, אלה היו

04:13

Speaker A

החוויות שלהם, זה היה היום יום שלהם וברגע אחד זה נמחק. אז בבית הספר עלי קשה לי אפילו להגיד לך שקרה לנו משהו והלכנו לאיבוד. לא, אנחנו המשכנו ואנחנו משכנו אותם אחרינו. אני חושבת שבאמת המסר היה אנחנו מחזיקים

04:36

Speaker A

אנחנו בסדר, בואו נמשיך הלאה. אולי חלק מהמסר של זה זה היה להדחיק. זאת הייתה תקופה קשה אחרי הסום. 30 שנה לאחור, אני לא זוכרת

04:51

Speaker A

את הילדות ההיא שנקטעה עם צבירת הרכבת. הם מנסים להחיות בספר עלילתי לנוער שגיבוריו 19 תלמידי כיתה ז' 12.

05:00

Speaker A

איזו מן הכיתה שלי מתבלבל דביר? מה אמרת, את שואלת? אנחנו מאחרים להכתבה בערבית, היא צועקת.

05:06

Speaker A

בספר חיים לרגע אין זכר לאסון. זה סיפור על הילדות שלהם, על הילדות שהשאירו מאחור בבוקר ההוא לפני 30 שנה. אני זוכרת ששמו אותי עם דביר זכרונו לברכה ככה וישר סובבתי את הראש והוא היה צריך לתת לי נשיקה וזה היה וואי מה זה מביך, אבל אני

05:24

Speaker A

זוכרת שכן, אבל כן, זו נשיקה. אפשר להגיד את הנשיקה הראשונה. יש להם הרבה זכרונות לחבר'ה, יש הרבה מאוד. זאת אומרת נכון שזה הנקד אותה פה ואסיפור שם ואיזה זיכרון קטן מהמבחן או מהמחברת או הלכתי לב וזה, אבל ברגע שכל אחד מספר משהו

05:40

Speaker A

קטן ומתחבר ליריאה אחת גדולה, פתאום לדמויות האלה יש אופי, יש מה חשבו עליהם, איך ראו אותם.

05:48

Speaker A

אני פותח את הספר וזה חי וזה קיים באיזשהו מקום, באיזשהו עולם, באיזשהו מות מתקיים.

05:56

Speaker A

אני סוגרת, ממשיך להיות. אני רואה את החבר'ה שהיו איתו במחזור. את רואה אותם כסופי שיער, את רואה כבר קרחות.

06:12

Speaker A

הם היו צריכים להיות היום בני 43. אז את מבינה והחל כמה אפילו באו עם ילדים שלהם.

06:21

Speaker A

יש חרדות כמו לכל אמא אחרת, בלי קשר לבונים. אבל כיתה ז' הייתה שנה קשה בשבילי אצל שלושת.

06:31

Speaker A

איפהשהו יושב לנו בראש הטרגדיה הנוראית הזאת, כל הזמן של 19 ילדים שלא חוזרים הביתה. מי שלא חווה את זה, מי שלא עבר את זה, לא מבין שכאב לב, שברון לב זה כאב פיזי אמיתי.

06:49

Speaker A

[מחיאות כפיים] 30 שנה הוא כאילו היום. היילה ש.

Topics: אסון הבונים רכבת תאונת דרכים בית הספר ברנר פתח תקווה טראומה זיכרון הנצחה ילדים תלמידים

Study this video

- [Flashcards from this video](https://sozai.app/tools/ai-flashcard-generator/?from=transcript&id=71269)
- [Quiz on this video](https://sozai.app/tools/quiz-generator/?from=transcript&id=71269)

Free, made by AI from this transcript. No signup.


---
This is the markdown twin of https://sozai.app/transcript/30-years-bonim-disaster-retrospective/ — the same content, without the markup.
Published by SozAI (https://sozai.app). Reuse and quotation are allowed with attribution and a link back.
Machine-readable index: https://sozai.app/llms.txt · data API: https://sozai.app/api/